הי מיכל!!
את עושה את אחד הצעדים והשלבים הכי משמעותיים בחיים שלך!!
ואת ממש מזכירה לי את עצמי בכל אחד משני הטיולים שעשיתי..ההתרגשות הזאת..איך אני מתגעגעת אליה. זה פשוט אדדדיייר. (האדיר זה לכבוד דני שלנו..)
רק תזכרי שזה הכי לא מפחיד לנסוע לבד. ובערך ברגע שתתישבי לך בכיסא שלך במטוס כבר תפגשי איזה 20 מטיילים, חצי מהם בדיוק כמוך, on their own , ותוך כמה דקות, מקסימום בהפסקה שהמטוס עושה בדרך, תתחתברו..
אני מאד מעריכה אותך על העבודה הקשה שלך, על זה שהיתה לה מטרה ייעודית בסוף – החלום הזה, הטיול הזה להודו. זה ממש מזכיר לי את עצמי..שוב.
אז תהיי רגועה, ותהני מכל רגע שלך בטיול הזה, ותזכרי שאם פתאום קשה או לבד, אז תמצאי איזה חנות אינטרנט קטנה, יש בערך בכל פינה, ותיכנסי לכאן. דני בטוח יהיה פה לעודד.. כמו שהוא יודע הכי טוב.
וגם אם מדהים לך, והכי כיף בעולם (ורוב הסיכויים שהכף תיטה לכאן) אז תיכנסי לשתף ולגרום לכולנו לקנא ורק לרצות לעזוב את הכל בחיים ה”בוגרים” שלנו ולהיות איפה שאת..בהודו המהממת הזו..שכרגע אני רק יכולה לחלום על לחזור אליה.
תשמרי על עצמך,
אל תאמיני לכל הודי שאומר שהוא טייס, אל תעשני יותר מדי (קצת פה ושם זה בסדר), תצלמי מלא תמונות כדי להרחיב פה את האלבומים
ותצברי חוויות לכל החיים!!!
שלך,
ליבי
הודו