נתתי פרטים … זה בדיוק מה שהיה שם

אבל אם אתה מתעקש ואני יודע כמה אתה יודע להתעקש אז קבל פירוט:
ממתינים בתור אינסופי (גברים ונשים בנפרד) ובסופו העוזרים מורידים אותך על הברכיים אתה מקבל חיבוק + ברכה של “דולי דולי דולי….” ואז שולפים אותך החוצה לא לפני שאתה מקבל שקית קטנה עם חול (המקומיים אמרו לי שזה חרא גרוס של פרות – דווקא לזה מאמין – עד היום זה אצלי).
איך הרגשתי עם החיבוק, תשמע… זאתי פיתחה שרירים, לא נשמתי עד ששוחררתי מהלפיתה, ואז היא קלטה פתאום שאני לא הודי, אז היא משכה אותי חזרה ואמרה את ה”דולי דולי” באנגלית (עם ה-MY SON כקדימון לשרשרת ה-דולים) .
וכך זכיתי ל-2 חיבוקים מאמה

האשראם שלה נמצא בקראלה באמצע הדרך (השייט) מקובלם לאלאפי (אלפוזה), 2 רבי קומות ורודים שצמחו להם מתוך ג’ונגל הקוקוסים ונראים חריגים למדיי בכל קנה מידה.

באתי עם החברה שלי דה-אז, הצהרנו כי אנחנו נשואים וקיבלנו חדר פרטי בקומה ה-17 (אחרת משכנים אותך באחד הדורמטורים שב-3 קומות הראשונות עם אלפי המקומיים).
באנו לשם כי שמענו שאמה נמצאת ובמילא היינו באיזור (היא בד”כ לא נמצאת שם אלא באחד הסיורים שלה בהודו או בעולם – חצי שנה אחרי המפגש איתה שם פתאום פגשתי אותה גם בסידני…).

אם זה שווה את זה?
הנוף כן (ראה תמונות) אבל החיבוקים…. לדעתי זה ל”מכורים” בלבד 🙂
בכל מקרה 50000 איש, רובם המכריע הודים שמתכנסים במתחם אחד כולם אפופי קדושה זה תמיד חוויה.