אני הייתי בהודו בשתי תקופות בחיי:
בגיל 22 – אני וחברתי (עינב) טיילנו בדלהי בשיא החום (50 מעלות), אז התלבשנו הכי קצר שאפשר, קרי: מכנסיים קצרצרות וגופיה דקיקה.
“זכינו” למבטים חודרניים מהודים ופנג’אבים (גולגולון על הראש)רבים.
לא אשכח איך נסענו בריקשה בצהריים המהבילים של דלהי וכשעצרנו ברמזור (גם כן רמזור, איפה הוא בכלל), נעצרו לידינו איזה 20 אופנוענים (בלי קסדה כמובן) כולם הביטו בנו בעינים השחורות הגדולות שלהם כשהם ממש אונסים אותנו במבטים שלהם, רציתי למות באותו הרגע. אפילו שקלתי להוריד את היריעה מעל הריקשה ולהתכסות בה.
אבל חוץ מהמקרה הנ”ל לא זכור לי יותר מידי בלאגן, פשוט המשכתי בשלי מתעלמת מהם כמה שאפשר, רבאק חם!!!
עכשיו – לא יצא לי להיות במזג אויר חם במיוחד כך שהייתי לבושה כמו שצריך, בגנגס התרחצתי עם חולצה ארוכה בכל זאת היה שם איזה שוטר מרגיז שלא הפסיק להציק לנו.