הי אלישבע ! את מעוררת אצלי שני נושאים לדיון:

1. התנהגות חלק מהישראלים בעולם ובהודו. אין ספק שכמו שאנחנו עם טוב וחכם במובנים מסויימים אנחנו גם מגעילים במובנים אחרים… הרבה ישראלים מזלזלים בהודים לא מעריכים ורגישים למקום, ובאו “לשחק אותה” בשביל עצמם וככה נראה הטיול שלהם. אפשר לראות אפילו בנימוס של אנשים שמבקשים צ’אי בשאגה בלי לומר בבקשה תודה סליחה, אני לא מדבר על אנשים שגונבים וכולי. בכלל שפת הגוף של ההודים היא שקטה והם לא צועקים, והישראלים יותר מזרח תיכוניים בואו נקרא לזה. זה כבר מתחיל לעצבן את ההודים ולחספס אותם בעיקר אלו שעובדים בתיירות וחבל בסוף זה יהפוך לתאילנד. 🙂 זה נושא שלם לא ארחיב יותר צריך אולי במאמר קטן.

2. הנושא השני – הסרט חומוס קארי – ביאס אותי מאוד. כמו עוד הרבה חוקרים ובימאים שעושים כביכול סרט “מעמיק” אבל אין להם מושג בשיט על מה שקורה סביבם. התמונה כלכך לא כוללת. ה-3 הודים שבודקים אותם כביכול, הם כלכך לא מייצגים את הודו, 3 אנשים די שונים ומשונים והסרט מתיימר להציג את “מצב הישראלים וההודים”. הסרט עלוב. גם דרמסלה האפורה ומעוננת בסרט מבאסת מאוד ואם לא הייתי מעולם בהודו והייתי רואה את הסרט הזה בוודאי שלא הייתי רוצה לנסוע.. אבל זאת דעתי אשמח לשמוע עוד תגובות אולי שונות של אנשים שראו את הסרט הזה.