יכול להיות שאצלך ההורים היו נשמות טהורות ואת היית מתמרדת ואנוכית אז את רוצה לתקן….
אצלי זה היה קצת אחרת – הואשמתי באופן מניפולטיבי תמיד שאני לא בסדר כנקודת מוצא. אז לכן אני הייתי צריך לתקן לצד השני.
זאת האפליה שדיברתי עליה, והאפליה המתקנת, שמאפשרת להתבונן באופן “נקי” מאשמה על איפה משני הצדדים אנחנו עומדים.
האם אתם יכולים באמת להתבונן על זה ? או שאתם ישר נמלטים לאפשרות הראשונה מ-“פחד” שאמא או אבא רואים אותנו או כועסים או מאשימים, אפילו אם הם לא פה – משהו תת מודע לחלוטין. נמלטים לשם כדי להיות “בסדר”
בקשר לאנוכיות יש לנו ויכוח פילוסופי ואני ואת בחברה טובה.. 🙂 טובי הפילוסופים התווכחו על הנקודה הזאת. אני חושב שאנחנו אנוכיים קודם כל. ואני חושב גם שזה בסדר. אני גם חושב שאנחנו טובים מטבענו. אני באמת חושב ככה.. לא בגלל שזה משפט פלצני 🙂
אני אשמח לשמוע עוד דעות של אנשים.. מישהו קורא את זה או שאת ואני לבד פה דרורה… 😉
הודו