תראה

זה חצי סתירה מכיוון שכשאני כותבת לעשות מה שנוח, או לחילופין מה שקל, הוא מבחינת הראיה החברתית. מה שטוב, זה דבר סובייקטיבי לחלוטין (אבל פה אנחנו ממש מתחפרים בסמנטיקה, אז חכה עם זה :))
אני מתארת לעצמי שסטודנט, לצורך העניין, שקורע את עצמו במלצרות שכר מינימום כדיי להחזיק דירה בת”א, הולך ושורף חצי מהמשכורת שלו על חולצה של מותג, או לחילופין, ילדה בת 18 שהולכת ומנפחת את הציצים שלה מחוץ לפרופורציית הטעם הטוב (אם יש בכלל דבר כזה כשזה מגיע לסיליקון) הם דוגמאות לאנשים שאני לא בטוחה שעושים כל כך מה שטוב להם אלא יותר מה שנוח להם, ונוח וקל ברוב כמעט מוחלט מהמקרים לא יכול להיות משהו טוב כל כך. אני גם מבטיחה לך שאנשים שעושים את סוג המעשים הללו לא שואלים את עצמם את הדבר הבאמת מהותי- “האם אני מאושר?” אלא שואלים את עצמם מה יחשבו…