טרקים בנפאל

בין הרים ובין כפרים. טרקים בנפאל. צילום: דרור קלע

טרקים בנפאל – רקע

נפאל נפרשת לאורכו של רכס הרי ההימלאיה, בין שתי המעצמות הודו וסין (טיבט), ואוכלוסייתה מונה כשלושים מיליון איש, המשתייכים לעשרות קבוצות אתניות שונות. שלושה רבעים מאוכלוסיית נפאל נקראים הפהארים- והם הינדים שמקורם בתת הישבת ההודית. הרבע הנוסף הם בני שבטים שונים, בודהיסטים, שחיים בהרים. שבט בין השבטים המוכרים הם הגורקה, הטאמאנג והשרפה, שהסתגלו לחיות בהרי ההימלאיה בגובה רב של כ-3000 מטרים ומעלה, ועל כן הם מצטיינים בתפקידם כפורטרים ומדריכים בהרים.

כמו שסיפר לנו מר חנן גודר, שגריר ישראל בנפאל לשעבר, כ-8000 ישראלים מגיעים כל שנה לנפאל ומטרתם ברורה- להכיר את ההימלאיה דרך הרגליים. מסלולי הטרקים בנפאל הם מגוונים, ומתאימים למטיילים מכל הגילאים. מרבית המסלולים מוכרים והלינה מתבצעת בבתי תה (Tea House Trekking) או בכפרים קטנטנים לאורך המסלול, כך שהדרך כבר מחולקת להליכה לפי ימים ואין צורך בתכנון נוסף או בציוד מיוחד. הנוחות של טיול בנפאל מושכת סוגים רבים של מטיילים, כך שאין זה מפתיע שבמהלך טרק תפגשו תרמילאים צעירים, מבוגרים, משפחות והורים שבאו לפגוש את ילדיהם שנמצאים ב”טיול הגדול”.

בנפאל סוחבים הכל על הגב, בין היתר ילדים. צילום: נעמה בן אבו

טרקים בנפאל- עונה מומלצת

מזג האויר בנפאל מושפע גם מהמונסון ההודי וגם ממערכת מזג אויר שמאפיינת אזורים הרריים. לפיכך עונת התיירות בנפאל מורכבת יותר, ונחלקת לשניים- בין החודשים ספטמבר לנובמבר, (העונה “הצלולה”- שמאופיינת בראות טובה יותר לאחר הגשמים), ובין החודשים מרץ- מאי. הקיץ, מיוני עד אוקטובר, הוא עונת המונסונים, אז לא ניתן לטייל בהרים ויש סכנת שטפונות ממשית. בחורף, בחודשים נובמבר עד ינואר, מזג האויר קר מאוד וגשום בחלק מהמקומות. בנוסף, חלק מהדרכים נחסמות.

טרקים בנפאל- מחלת גבהים

מחלת גבהים היא מחלה די נפוצה; רוב האנשים שאינם מורגלים לגובה של מעל 3000 מטרים, יסבלו מתסמינים קלים של המחלה, שניתן להתגבר עליהם בעיקר באמצעות מנוחה ועלייה נכונה בגובה. נטייתם של ישראלים רבים, כנראה גם על רקע השירות הצבאי והתרבות הישראלית המרדנית, היא להתעלם או להפחית בערכם של הסמפטומים- סימנים מטרימים למחלה. כדורים למניעת המחלה אינם מסיעיים במקרה וכבר חליתם ואולי רק מטשטשים את הסימפטומים. בין הסמפטומים: כאבי ראש, בחילה, דימום קל מהאף. כאן המקום שלכם לנקוט באחריות! מחלת גבהים היא מחלת מסוכנת, שעלולה לגרום למוות.

 מידע נוסף על מחלת גבהים ודרכי מניעתה במאמר מאת צוות האתר- מחלת גבהים.

מנופי האוורסט המושלגים. צילום: דותן ננר.

טרקים בנפאל – סוגי טרקים

Tea House Trekking

טרק שלא דורש יותר מידי תכנון והכנה. בטרק כזה הלינה מתבצעת על בסיס בתי הארחה (בתי תה) שפזורים לאורך המסלול ומציעים תנאים בסיסיים: החדרים קטנים וצנועים, בד”כ אין בהם יותר ממיטה עם שמיכות, מנורה ובמקרה הטוב גם פח זבל קטן. שירותים ומקלחת לרוב יהיו משותפים. בבתי הארחה בכפרים התנאים יותר טובים. בית ההארחה כולל מסעדה ביתית שמציעה תפריט מגוון עם אוכל מערבי (פסטה, פיצה וצ’יפס), במידה ונמאס לכם מהדאל-באט (מעין טאלי נפאלי). גם אם יש מספר בתי הארחה, נהוג לאכול ארוחת ערב (עם ההגעה) וארוחת בוקר בגסט האוס בו אתם לנים. ניתן להזמין במקום גם ארוחה ארוזה למהלך היום.

לרוב מגיעים בשעות האור למקום הלינה, לעיתים אף בשעות הצהריים. יש זמן לנוח ולהסתובב באזור לפני שהקור יכניס אתכם בחזרה אל הגסטהאוס.

טרק האראונד אנאפורנה המפורסם הוא טרק Tea house קלאסי, אליו תוכלו לצאת עם ציוד מינימאלי. אפילו כפפות וצעיפים ושאר ציוד טיולים ניתן לרכוש בכפרים במהלך הטרק.

אופי נוסף של טרקים בנפאל מבוסס על אירוח אצל משפחות נפאליות מקומיות (Home Stay). ניתן ללון אצל משפחה בכפרים ולהנות מארוחת ערב מקומית ופשוטה בתשלום סמלי. טרק ‘מורשת הטאמאנג’ באזור לאנגטאנג(Langtang)  הוא דוגמא לטרק הום-סטיי. היתרון בסגנון טיול כזה הוא היכרות עם החיים הכפריים בנפאל והאותנטיות של לינה אצל משפחה, שם תוכלו ללמוד רבות על אורח החיים הנפאלי.

הסגנון השלישי והאחרון לטרקים בנפאל דורש את ההיערכות הרבה יותר מבין השלושה ומתבסס על לינה באוהלים ובישול. מדובר בטרקים באזורים בהם אין כפרים; הלינה נעשית בשטח ויש צורך בציוד מחנאות. קמפינג מאפיין בד”כ משפחות או קבוצות גדולות, שיוצאות עם ציוד מלא, צוות (מדריך, פורטרים ואף טבחים) ואוהלים, אבל קבוצה גדולה היא לא תנאי מחייב. היתרון בטרקים מסוג זה הוא הגמישות במסלולים, ללא תלות במקום ישוב, באזורים פחות מוכרים ו’חרושים’. לכם מובטחת חוויה מדהימה במהלכה תרגישו אדם-מול-טבע וילוו אתכם תחושות גילוי.

נפאל. השילוב בין טבע אנושי לטבע פראי. צילום: דרור קלע

טרקים בנפאל- ציוד לטרק

עקרונית לטיול בנפאל אפשר גם להגיע בלי כלום ולקנות הכל בחנויות הציוד הרבות שבקטמנדו ופוקרה. הרבה מהציוד בחנויות אלו מיוצר בנפאל או בסין (כמו רוב הציוד שאנחנו קונים, בעצם) עם לוגואים של חברות מובילות, אבל אמינות הציוד מוטלת בספק וסביר להניח שרוב הציוד מזוייף (נורת’ פייק, כמו שאומרים). עבור פריטים מסויימים כמו חולצות, פליזים, גרביים ופרטי לבוש אחרים, או תיקים להליכה יומית האמינות לא משנה כל כך (אלא אם אתם מתכוונים לצאת למשלחת לאוורסט או ל3 חודשים באנטרקטיקה).

חשוב שתצטיידו בנעליים טובות, המתאימות לכם (רצוי גם להיות מורגלים להליכה עם הנעליים כדי למנוע כאבים בטרק הראשון) שיש להן אחריות מהחברה ושהן עולות על הדרישות שלכם (אטימות למים, משקל, אוורור, אחיזה של הקרסול ואם צריך- מדרסים). כדאי גם להביא סנדלים, כדי לאוורר את הרגליים אחרי יום הליכה וכדי להתגבר על שפשופים בימים הראשונים. שווה גם להביא פלסטרים טובים או תחבושות, שפשוף ברגליים יכול להרוס את ההנאה מהטרק.

תרמיל– חשוב במיוחד עבור מי שמתכנן לקחת את הציוד על הגב. היצע התרמילים בארץ גדול ותוכלו לקנות תרמיל עם אחריות. חשוב למדוד את התרמיל, כולל משקל, כדי להרגיש איך הוא יושב על הגב עם הרצועות. שימו לב שיש הבדל בין מערכות גב לתרמילי נשים ותרמילי גברים- אצל נשים רוב המשקל מונח על האגן (בעזרת רצועה סביב הבטן) ואצל הגברים רוב המשקל הוא על רחגורת הכתפיים. יש להתאים את גודל התרמיל לגודל הגב והכי חשוב- לא לקנות את התרמילים הכי גדולים- המשמעות של יותר מקום בתרמיל היא שתקחו הרבה ציוד לא הכרחי.

תוכלו לקנות גם תרמילים בנפאל, אך קחו בחשבות שאין עליהם אחריות. תיקי יום להליכה, שלא יצטרכו לעמוד בעומס משקלים, שווה לבדוק.

שק שינה ואוהל- ברוב הטרקים ניתן לישון בכפרים ואין הרבה טרקים שכוללים קמפינג. גם אם כן- אפשר להשכיר ציוד מהסוכנויות (או שבכל מקרה טרק קמפינג יהיה מאורגן כולו). אם מראש אתם מתכננים הליכה עצמאית וטיול באזורים לא מיושבים אז כדאי לבחור ציוד איכותי- שק שינה חם ומבודד, מזרון שטח מבודד ונוח ואוהל קל שעמיד ברטיבות וגשם. כל מי שמתלבט האם לקחת שק שינה מהארץ, אבל לא מתכנן יותר מטרק אחד או שניים במקומות המקובלים- חבל על המקום בתיק, פשוט תשכירו לפי הצורך.

מקלות הליכה– הליכה על ארבע מהירה יותר מהליכה על שתיים! בהחלט שווה בדיקה, במיוחד אם טרקים הם בראש מעיינכם. מקלות הליכה מסייעים לפזר את עומס המשקל ומאפשרים הליכה זריזה יותר, בטח כשמדובר במישורים ובמשטחים חלקלקים אבל לא רק. עוזר מאד לשמור על יציבות ומשמעותי בעליות וירידות. אפשר להשכיר ואפשר גם למצוא מקלות הלליכה באיכות טובה בחנויות בקטמנדו ופוקרה.

כפפות– אנחנו לא רגילים לכפפות בארץ ומכאן אולי שחשיבותן בעינינו פחותה, אבל אי אפשר בלעדיהן, במיוחד בגבהים ובאזורים מושלגים. חשוב שאלו יהיו כפפות סגורות, שעוטפות את כל האצבע. מי שיש לו כפפות שאינן אטומות למיים, שיביא זוג נוסף למקרה שהראשון ירטב.

לא לשכוח! כובע, צעיף, מקדם הגנה גבוה ומשקפי שמש- אמנם לא חם כמו בארץ אבל הקרינה חזקה מאוד, בטח באזורים המושלגים והמקורחנים. השלג המסנוור יכול לפגוע בעיניים ולגרום לעיוורון זמני.

טיפ חשוב לכל מי שקונה ציוד בנפאל, אם זה תיק, מעיל סופט-של או כל פריט בעל ריצ’רץ’- תבדקו טוב טוב את הרוכסנים! תשחקו איתם בחנות כמה פעמים ותבחנו אותם מקרוב. זוהי נקודת התורפה של הציוד כאן ומבאס לקנות תיק או מעיל שאחרי 3 ימים לא יסגרו.

הדרכים בנפאל. נוסעים לנקודת ההתחלה. צילום: דרור קלע.

טרקים בנפאל – הכנות לטרק

הכנה והיערכות לקראת טרק ניתן לעשות בפוקרה או ברובע הטאמל בקטמנדו, בשתי הערים תמצאו שווקים, סופרים גדולים לקניית מזון וחטיפים וחנויות ציוד רבות עבור מי שצריך השלמות (החל מתיקים ונעליים, מקלות הליכה, גרבים, שלוקרים, כפפות וביגוד חם וכלה בגזיות).

ב-Tea House trekking כאמור לא תהיה לכם בעיה של מזון או מים (ניתן לקנות בקבוקי מים), אך אולי תעדיפו להשתמש בטבליות לטיהור מים, המכילות כלור או יוד. שימוש בטבליות טיהור חוסך גם שימוש חד פעמי בבקבוקי שתייה ועוזר לשמירה על הסביבה. טבליות כאלו אפשר להביא מהארץ, או לרכוש בבית מרקחת מקומי. לטרקים שאינם כוללים לינה בבתי הארחה מומלץ להצטייד בטבליות לטיהור מים- אין לדעת כמה זמן ישארו לכם בקבוקי המים המינרלים שתביאו איתכם (ושוב, חבל על הזבל…).

לא רק הגוף שלנו מרגיש בירידת הלחץ ככל שאנחנו מטפסים בגובה, גם הארנק חש ירידה בלחץ הפנימי, או במילים אחרות- המחירים בTea House Trekking (עבור לינה, שתייה ומזון) עולים ככל שנמשך הטרק ואנחנו עולים בגובה. מסיבה זו- כדאי לקנות מראש מזון יבש או נשנושים; גם כדי שיהיה לכם את החטיפים שאתם אוהבים ואולי אינם נמכרים בכפרים, וגם למקרה בו המחירים יראו לכם מופרזים.

בבתי חב”ד בפוקרה וקטמנדו ניתן למצוא מפות וציוד שמטיילים עוזבים מוכרים/משאירים ולהתחבר למטיילים נוספים במידה ותרצו לגבש קבוצה לטרק.

כחלק מהתארגנות יציאה יתכן ותרצו לקחת פורטר לטרק (סבל הסוחב עבורכם את הציוד) ועל כך יפורט בהמשך.

טרקים בנפאל- פרמיט

בדרך לנקודות היציאה לטרקים ישנן עמדות פקחים בהם תידרשו להציג אישורים ליציאה לטרק הכוללים לרוב מעין כרטיס כניסה לשמורת הטבע, וכרטיס טימ’ז (TIMS- Trekker Information Management System). במקרים מסויימים נדרש גם אישור מיוחד נוסף.

את הטימ’ז מנפיקים במשרדי התיירות הרשמיים בקטמנדו ופוקרה ואצל הסוכנים המורשים במחיר של כ2000 רופי נפאל לאדם (במידה ויוצאים עצמאית לטרק) וכ-1000 רופי נפאלי לאדם בקבוצה מאורגנת. יציאה לטרק ללא אישור גוררת קנסות.

טרקים בנפאל – שותפים לטרק

נפאל היא מדינה ידידותית ביותר למטיילים הבודדים, נשים וגברים כאחד. הטאמל (Thamel)- רובע התיירים של קטמנדו והלייק סייד (Lake side) בפוקרה, עמוסים כל שעות היום בתנועת מטיילים. באינספור מסעדות וסוכניות נסיעות תראו פתקים ושלטים שהשאירו מטיילים אחרים עם תוכניתם, כך שאם תרצו להצטרף לקבוצה לא תתיקשו למצוא אחת וכמובן שתוכלו גם להשאיר שלט בעצמכם. עבור ישראלים גם בית חב”ד מהווה נקודת מפגש והחלפת מידע בין מטיילים. כדאי מאוד שתהיה כימיה עם השותף ושתהיו באותו ראש לגבי קצב הטיול. לעיתים הטעות של מטיילים שלא נהנים בטרק היא כאשר בוחרים שותף לא נכון ולא עושים תיאום ציפיות: יש כאלו שאוהבים לרוץ כל הדרך בשביל לסיים מהר, יש מי שהולך יותר לאט. בטרקים הפופולארים פוגשים מטיילים אחרים כל הזמן, אך יתכן ויהיו טרקים שתהיו די לבד.

טרקים בנפאל – פורטרים

פורטר (Porter) הוא סבל מקומי שתפקידו העיקרי לסחוב עבורכם את הציוד, מה שמאפשר לכם להנות יותר מהמסלול ומהנופים, ולהסתפק באתגר גופני שמציב המסלול והאויר הדליל, ללא עומס נוסף. הפורטר מתמצא במסלול ויכול לסייע לכם למצוא מקומות טובים ללינה ולאוכל. יש להיות ערניים- לפעמים הפורטר ייקח אתכם למקום שאולי לא ימצא חן בעיניכם, מתוך אינטרס אישי (לינה, ארוחות) והיכרות שלו עם צוות המקום. חשוב ביותר שהפורטר יהיה קשוב לרצונות שלכם, אתם אלה ששוכרים את שירותיו ובסוף הטרק נהוג גם לשלם טיפ. כמו כן, היו אתם אדיבים אל הפורטר שלכם, לא מדובר בעבד! אל תעמיסו ציוד מיותר ומשקל עודף, דברו איתם וצרו קשרים אישיים- זוהי הזדמנות להכיר גם את הנוף האנושי של נפאל ולא לחוות רק את הטבע. להיות פורטר זה לא פשוט- מעבר לקושי הפיזי ולתנאי העבודה הקשים הם עוברים קורס עזרה ראשונה, השתלמות על החי והצומח של נפאל ומקבלים תעודת הסמכה. בסוכנויות הנסיעות ניתן לקבל המלצות על פורטרים- תוכלו למצוא בסוכנויות ספרים שלמים המכילים המלצות מטיילים עם תמונות של הפורטרים, שירי הלל ועוד.

מיומנו של פורטר נפאלי- היכרות מקרוב עם הפורטרים של נפאל במאמר מאת דני אברהמי.

מנוחת הפורטרים. צילום: נטע ארזי

טרקים בנפאל – טרקים פופולאריים

טרק האנאפורנה (Annapurna) וטרק האוורסט בייס קמפ (EBC–Everest Base camp) הם שני הטרקים המפורסמים ביותר בנפאל ובעולם בכלל. מעבר לשני הטרקים המפורסמים הללו, ישנם עוד טרקים רבים ידועים יותר או פחות, חלקם בשמורות טבע וחלקם באזורים כפריים, שגם על חלקם נפרט כאן.

בסוכנויות המטיילים השונות תוכלו לשמוע על מגוון אדיר של טרקים, ולקבל הנחיות והמלצות ליציאה עצמאית לטרק. שמעתם או יצאתם לטרק מיוחד? נשמח אם תשתפו אותנו!

אנאפורנה – אנאפורנה הוא שם כולל לרכס הרים הממוקם צפונית לפוקרה, שמהווה חלק מהרי ההימלאיה. אזור האנאפורנה כולל מספר טרקים עיקריים, ועוד אינספור מסלולים קטנים, כך שאפשרויות הבחירה העומדות בפניכם רבות ומתאימות למגוון רחב של מטיילים.

טרק אראונד אנאפורנה (Around Annapurna)- הטרק המקיף ביותר באזור. בעבר נמשך 21 יום ואף יותר, אך סלילת דרכים באזור קיצרה את המסלול כמעט בחצי. המסלול מקיף את הרכס מצפון, וייחודו בכך שהוא מאפשר מעבר דרך מערכות אקלימיות שונות. על כן מבטיח נוף דינאמי וייחודי. הלינה היא בכפרים ומשך זמן מינימלי לטרק הוא עשרה ימים.

טרק אנאפורנה בייס קמפ Annapurna Base Camp – ABC) או (Annapurna Sanctuary– זהו טרק אשר מתחיל ב-Phedi שלמרגלות רכס אנאפורנה וממשיך עד למרגלות פיסגת האנאפורנה- שגובהה המקסימלי הוא 4,130 מטרים. המסלול הלוך וחזור נמשך שמונה ימים. קשה יותר מטרק אראונד אנפורנה.

טרק ג’ומסום – (Jomsom Trek) מדובר בחלק מטרק אראונד אנאפורנה אבל ניתן להגיע ישירות לג’ומסום ולטייל במקטע הזה בלבד. זהו החלק האחרון של ה’אראונד’, ובסופו נמצא הכפר ‘טטופאני’ (Tatopani), בו ישנם מעיינות חמים.

טרק פון היל (Poon hill)- טרק קצר יחסית, 3-5 ימים. המסלול עולה מפוקרה לכיוון אנאפורנה בייס קמפ ומגיע למעיינות החמים בג’ינו דאדא (Gino Dada), משם מטפסים אל רכס הפון היל לתצפית מרהיבה. אמנם מדובר בטרק קצר אבל אורך הטרק לא מעיד על הקושי הפיזי, פון היל כולל טיפוס קשה והמון מדרגות א-סימטריות.

ילדים באחד מכפרי האנאפורנה. צילום: נעמה בן אבו

הרויאל טרק (Royal trek)- קרוי כך על שם הנסיך צ’רלס שסייר באיזור עם משפחתו בתחילת שנות ה-80. זהו טרק קצר וקל יחסית הנמשך כשלושה ימים. עובר באיזורים מיוערים ובאגמים מזרחית לפוקרה. הלינה בכפרים, לרוב אצל מקומיים בבית.

פנצ’סה טרק (Panchase)- טרק מקסים ולא מאוד מתוייר, מתחיל כשעה נסיעה מפוקרה, טיפוס אל הכפר פנצ’סה, משם ישנה תצפית מרהיבה אל רכס האנאפורנה. הלינה בגסטהאוס- אחד מתוך השניים שיש בכפר. ניתן להעביר מספר ימים בכפר. מסביב ישנם מפלים יפים ומסלולי טיול קצרים.

אישה בכפר בדרך מן הפנצ’סה לפוקרה. צילום: נטע ארזי

אוורסט בייס קמפ (Everest base camp)

האוורסט הוא ללא ספק ההר המפורסם ביותר בעולם (אחרי החרמון…..), והוא נחשב ליעד המאתגר ביותר והמושך ביותר בנפאל. בפועל זהו טרק לא זול ומתוייר מאוד. למעשה, אין מה לעשות באוורסט בייס קמפ, מלבד הגימיק, ויש מטיילים שבוחרים לחתוך בקלאפטר (Kalapather)- מסלול של 10 ימים. הקושי הטרק הוא שהייה מעל גובה של 4000 מטרים לאורך זמן (לעומת עלייה הדרגתית וירידה מהירה מהגובה באנאפורנה), אבל לאו דווקא מגיעים לגובה יוצא דופן.

מי שהיה בטרק אומר שהוא שווה כל רגע. האופציה הזולה יותר להגעה אליו היא בנסיעה של 10 שעות בערך באוטובוס מקומי מקטמנדו, עד ג’ירי (Jiri) ממנה הולכים כ-5-7 ימים ללוקלה

(Lukla). האפשרות השנייה היא לקחת טיסה שמחירה כ-250 דולר (הלוך חזור) ללוקלה.

הזמן המשוער לטרק הוא כשבועיים. ניתן לקבל פרטים בכל סוכנויות הנסיעות בנפאל.

מנאסלו (Manaslu)

היעד החם הבא. טרק מנאסלו הוא טרק Tea House חדש, המקיף את המנאסלו (ההר ה-8 בגובהו בעולם) מצפון. הרכס נמצא מזרחית לרכס האנאפורנה, והמסלול בסופו מתחבר למסלול של טרק האראונד אנאפורנה, כך שמי שמחפש את ההרפתקה הנפאלית האולטימטיבית יכול לחבר את שני המסלולים לטרק אחד ארוך. המסלול הבסיס של המנאסלו אורך 14 יום בממוצע, ויש האומרים שהמנאסלו מזכיר את האנאפורנה בצעירותה.

פרטים נוספים על הטרק תמצאו במאמר שלנו- מנאסלו.

יצאנו למנאסלו. צילום: דרור קלע.

טרק לנגטאנג (Langtang)- חבל לנגטאנג נמצא צפונית לקטמנדו וגובל בטיבט מצפון. טרק לאטאנג מתחיל מן העיירה דונצ’ה (Dunche) ועובר בכפרים של שבט הטאמאנג (Tamang). הטרק קרוב יחסית לקטמנדו, ודונצ’ה נמצאת כ5-6 שעות נסיעה מעיר הבירה. משך הטרק משתנה ונע בין 6-15 יום. הטרק עובר דרך כפר מאוד יפה שנקרא סיאגרו (Ciagro) , הממוקם בגובה נמוך של 1500 מטר, במפגש של כמה עמקים. העננים עוברים מכל הכיוונים והנוף שם מדהים. בדרך עוברים גם במפל גוסאיקון (Gosaikon) המפורסם, שגובהו 400 מטרים.

מורשת הטאמאנג- טרק יחסית חדש באזור האגמים, המתחיל מדונצ’ה. מסלול פשוט יחסית ומעניין מבחינת הכפרים.

טרק נוסף באזור הלנגטאנג הוא הלאמבו (Helambu)- מסלול שנחשב יחסית קל ועל כן מתאים גם למשפחות עם ילדים ומבוגרים. תחילתו במלאמצ’י (Melamchi).

אזור הלאנגטאנג נפגע קשה ברעידת האדמה של אפריל 2015 ונכון לעונת התיירות של סתיו 2015 הטרק אינו נגיש ונחשב מסוכן לטיול עצמאי.

טרק האגמים הקפואים – בשמו המקורי לנגטאנג קוזיקונדה (Langtang Gosainkunda). זהו טרק שמתחבר ללאנגטאנג, עובר לאורך רכס הקוזיקונד ((Gosainkunda, דרך אגם קוזיקונדה הקדוש, שמימיו מי קרחונים. הטרק מגוון מאוד מבחינת הנופים דרכם עובר המסלול, ניתן להגיע לפסגות בנות 5000 מטרים ולקרחונים. כמה מן הפסגות הגבוהות בעולם נמצאות בטרק זה, ובחלקו הנמוך של הטרק עוברים ביער טבעי ובו בעלי חיים ייחודיים למקום.

אפשר להתחבר מטרק האגמים להלאמבו, אך מטיילים רבים סיפרו כי התאכזבו מהירידה דרך הלאמבו, שנחשב פחות מרשים. אפשר את האגמים ללכת הלוך-חזור (מתאים גם לשומרי שבת כיוון שאפשר לתפור את המסלול בדיוק בין שבתות).

אפשרות מאתגרת היא חיבור של הלנגטאנג עם האגמים הקפואים (בקצה המסלול) על ידי חצייה של פאס, מה שמצריך מדריך וציוד ללינה בשטח. חציית הפאס מתאפשרת רק במזג אויר טוב.

עמק לאנטאנג. צילום: דותן ננר

טרקים בנפאל – מחוץ למסלול

קנצ’נג’נגה (Kangchenjunga)– נשברו לכם השיניים? בצדק. לא פשוט להגיע אל ההר השלישי בגובהו בעולם ועוד פחות פשוט להגות את שמו. טרק הקנצ’נג’נגה הוא טרק ארוך, שלושה שבועות לפחות, שמטפס עד הבייס קמפ של הר הקנצ’נג’נגה, המתנשא לגובה של 8586 מטרים. ההר נמצא במזרח המדינה, סמוך לגבול עם הודו וסין, והגישה אליו אינה נוחה- משך הנסיעה באוטובוס הוא כ-18 שעות. כרגע ישנן עבודות פיתוח שנועדו לשפר את התשתיות ולקצר את זמן הנסיעה למזרח המדינה, מה שעתיד לשפר את הנגישות לטרק. הטרק הוא מסלול מעגלי החוצה מספר פסים גבוהים. הבייס קמפ נמצא בגובה של 5143 מטרים, הנקודה הגבוהה ביותר במסלול. לאורך המסלול יש מספר בתי תה אך לא באופן המאפשר לינה נוחה בכל לילה. יש צורך באישורים מיוחדים ובציוד ללינה בשטח. בזכות קירבתו לגבול ניתן לעשות טרק דומה, עד פס הגוצ’ה-לה (4950 מטרים) מהצד ההודי של הגבול, במדינת סיקים.

דולפה (Dolpo/Dolpa)– טרק נידח ויקר יחסית, המיועד למטיבי לכת. דולפה נמצא בצפון נפאל, מערבית לאנאפורנה, באזור בעל אופי טיבטי. ישנם 2 מסלולים: דולפה עליון ודולפה תחתון, אורך כל מסלול כ-20 ימים וההגעה לטרק מצריכה 2 טיסות: מקטמנדו לנפאלגאנג’ (Nepalgunj) ומשם טיסה לג’ופאל (Juphal). דולפה עליון נחשב למסלול נידח יותר, הוא ממוקם בין הרמה הטיבטית לרכס הדאולגירי. הלינה באוהלים ויש צורך בציוד מיוחד. דולפה תחתון קצר בכמה ימים מודלפה עליון. המסלול חוצה 3 פסים גבוהים, וקשה לא פחות מהמסלול העליון. יש צורך באישורים מיוחדים.

דאולגירי (Dhaulagiri)- מסלול של כ-12 ימים יפים אך מאתגרים. הטרק נחשב לקשה יותר כיוון שהוא לא באזור מתוייר, ובחציו השני לא עוברים בכפרים, כך שצריך לסחוב אוכל וציוד על הגב.את הטרק מתחילים בכפר בני (Beni) שנמצא במרחק 4 שעות נסיעה מפוקרה, ומסיימים במרפה (Marpha), ממנו חוזרים לבני ומשם לפוקרה. הטרק מחולק לשני קטעים: הראשון הוא מבני לאיטליין בייסקמפ (Italian Basecamp), והוא מתאפיין בכפרים אותנטיים בהם ניתן לישון ולאכול. החלק השני הוא מהאיטליין בייסקמפ ועד מרפה. חלק זה אתגרי מאוד כיוון שמכאן והלאה צריך להסתדר לבד מבחינת אוכל ולינה, אך זה שווה את זה לגמרי בזכות הנופים המשגעים. חשוב: הטרק לא פשוט, אז לא מומלץ לצאת לבד אם אין לכם ניסיון בטרק מסוג זה. אפשר לברר לגבי שכירת מדריך/פורטר בסוכנויות הטיולים.

טרקים בנפאל – המלצות מטיילים

טרקים בנפאל – סיכום

התיירות של מדינת נפאל מבוססת בעיקר על תיירות וטרקים, וטיול אמיתי בנפאל לא יהיה שלם מבלי לצאת לפחות לטרק אחד. כל טרק זוהי חוויה מדהימה בפני עצמה, אשר תחשוף אתכם לנוף מדהים שטרם ראיתם כמותו. האוכלוסייה הנפאלית שחיה בכפרים מרתקת לא פחות מן הנוף, תיהנו מן הזמן הפנוי שלכם בטרק על מנת להכיר אוכלוסייה זו, ואולי אף להתארח אצלם. בסופו של דבר, אוכלוסיית הכפריים היא אולי הדבר המיוחד ביותר אשר תפגשו במהלך טרקים בנפאל.