אהבה בשמי קראלה

ערד תמיד חלם על הודו, לדנה זה היה פחות ברור. עכשיו הם כבר מטיילים ביחד חודשיים, אך להם זה נראה יותר כמו יומיים. ערד זקלר (23) מצור משה ודנה דגן (22) מתל אביב כבר שנה וחצי ביחד ומספרים על הקשיים אך בעיקר על הרגעים המאושרים שעוברים עליהם.

 

איך הגיע הרעיון לטוס יחד? מישהו החליט קודם או שהחלטתם יחד?

 דנה: "ערד חלם על הודו עוד בקצונה והתחיל לברר ברגע שהשתחרר. ידעתי שאני לא אצליח להיות בלעדיו חצי שנה ואז זה התחיל להתבשל גם אצלי. כשהגיע רגע האמת ידעתי שאני חייבת לעזוב הכל ולטוס להודו איתו."

 

"כשהגיע רגע האמת ידעתי שאני חייבת לעזוב הכל ולטוס להודו איתו." דנה וערד בקודלי ביץ'

 

זו בטח החוויה הכי חזקה שעברתם, האם הטיול תרם לזוגיות שלכם?

דנה: "אנחנו לא רגילים להיות כל הזמן ביחד, לכל אחד יש את העבודה שלו ואת המשפחה שלו ותמיד השתדלנו מלבד סופ"שים להיפגש גם באמצע שבוע. פתאום לא צריך לנסות והשני תמיד שם. זה שונה. עברנו דברים רעים וטובים בטיול עד כה, מכל דבר יצאנו מחוזקים בסופו של דבר. אנחנו החברים הכי טובים, מטיילים רק שנינו. לפעמים זה יכול להיות יותר מדי, לפעמים זה מעצים את החיבור. אנחנו כל מה שיש לנו."

 

היו לכם חששות לטייל יחד? 

ערד: "היו חששות בהתחלה. אמרנו או שזה ישבור אותנו, או שזה ייתן לנו את הגושפנקה הרשמית והסופית. דנה דאגה יותר, דאגתי לחזק אותה."

 

"אנחנו החברים הכי טובים". בהולי בפושקר

איך אתם חושבים שיהיה לחזור לשגרה היומיומית של פתאום להיות גם בנפרד? 

דנה: "נורא קשה בכלל לחשוב על לחזור לשגרה כלשהי. זה מפחיד פתאום לא להיות ביחד בטח אחרי כל כך הרבה זמן של דבק, אבל זה בטח ייתן לנו זמן לתכנן חלומות חדשים ויעדים חדשים. בהתחלה יהיה קשה, אבל עד הטיול הבא…"

 

אתם מתפצלים לפעמים או שתמיד ביחד?                                         

דנה: "אני בן אדם של בוקר וערד לא. שנינו אוהבים לישון, אני פשוט מרגישה שאם אני לא קמה עד 10 הולך לי כל היום. אז בדרך כלל את הבקרים אני מעבירה לבד או עם מטיילים אחרים וערד מצטרף בצהריים המאוחרות. בפושקר ובבונדי היינו יחד עם חבורת מטיילים אז נתנו אחד לשני יותר חופש וכל אחד עשה מה שרצה. לי היו את החברות שלי בבוקר, לא דאגתי. חשוב לנו מאוד הזמן ביחד, לשמור על הניצוץ של הרומנטיקה שיכול ללכת לאיבוד בהודו אבל תמיד מצאנו את הזמן הזה."

 

שומרים על הרומנטיקה. בשדות התה של מונאר

ערד אתה היית יותר סגור על לנסוע, היה בך הרצון גם לטייל קצת לבד או שנורא רצית שתסעו יחד?

"דנה יודעת שיש דברים, כמו טראקים לדוגמא, שאני ממש רוצה אבל אותה זה לא פחות מושך. היא יודעת לתת לי את החופש שאני צריך והדבר הכי טוב בסוף טראק זה לחזור לדנה. אני נורא רציתי שנעשה את הודו ביחד. אני והיא מאוד שונים אבל אני מסתכל על זה בתור פלוס גדול. זה מה שהופך את הטיול לחוויה מטורפת לשנינו."

 

דנה את לא רצית טיול גדול, למה את מרגישה שכן התחברת? את חושבת שזה הביחד שלכם?

"בהתחלה חשבתי על לא יותר משלושה חודשים והנה אני אחרי חודשיים ובאמת לא קולטת. הודו מדברת איתי, היא יודעת כמה זמן לוקח לי להסתגל אליה ובאמת שלא חשבתי שזה יקרה. אני חייבת להגיד שזו לא חווית הזוגיות בהודו שגורמת לי להישאר, אלא הרצון להמשיך לגלות את הודו ואני בטוחה שזה משמח את ערד לשמוע.  הרי בתחילת הטיול שלנו לא הסתדרתי וחשבתי רק על הבית. כמובן שבלי ערד הייתי כבר אחרי שבוע חזרה בבית, הוא הרבה יותר אופטימי ממני ומצליח להראות לי כמה עוד חוויות יפות מחכות לנו."

 

"לפעמים זה מעצים את החיבור, לפעמים זה יכול להיות יותר מדי". בארמון באודייפור

 

הוויכוחים שלכם בארץ שונים מעכשיו? אתם רבים יותר או פחות?

ערד: "דווקא לא יוצא הרבה. לא יודעים אם פחות או יותר מהארץ והאם הויכוחים שונים, אבל זה קורה לעתים נדירות.  אנחנו מאוד מאופקים אחד כלפי השני אבל יש רגעי משבר, במיוחד במקום הכי מטורף בכדור הארץ. בסופו של דבר כל ויכוח מסתיים ואנחנו מחלימים ביחד. אהבה ואופטימיות זה המוטו." 

 

יש לכם עצות לזוגות שרוצים לטייל יחד?

דנה: "להיות שמח עם השינוי שהמסע הזה מאפשר ולאפשר את זה גם לבן הזוג. לקחת יעדים רומנטים ולשחרר קצת מהארנק לארוחות לאור נרות ומרפסות בחדרים."

ערד: "לבוא למטרת חופש אמיתי ולפרגן לבן הזוג לא משנה מה ירצה לעשות. הודו היא המקום להשתחרר מכל מה שהיית רגיל אליו עד היום ולהמציא לעצמך את החיים שאתה באמת רוצה לחיות."