אז למה אני תמיד חוזר להודו / פיני שדה

רבים שואלים אותי מה יש בה בהודו הזו שכל-כך מושך אליה ישראלים כה רבים, במיוחד את אלו המשוחררים הטריים שככה נוהרים אליה בהמוניהם. ואני, שראיתי ונשמתי וספגתי הודו כבר כמה פעמים, שחוזר אליה כמו מכור, לא ממש מצליח לענות בקלות על השאלה הזו, ולהניח את האצבע בדיוק על ה"דבר" הזה שיש בה, בהודו, שכל-כך מייחד אותה.

הרי המקום הזה כל-כך גדול ומסובך, כל-כך מגוון ומיוחד, צבעוני ומקושקש ורועש ועמוס אבל גם כל-כך שקט ושליו, ורגוע וצנוע- אולי אלו הם ההפכים הקיצוניים האלו שיש בה, אולי אלו הקיצוניות הבלתי נתפסות האלו והקסם החד-פעמי העצום הזה, שכל-כך קוסם לכל-כך הרבה תיירים- ולא רק ישראליים…?

אני זוכר את הפעם הראשונה שהציעו לי לבקר שם. כבר הייתי מבוגר, כלומר בן ,23 וקצת, שזה תמיד משהו שמרגיש לך מבוגר יותר מהתייר המשוחרר הממוצע בן ה-21, שהם החלק המרכזי שבמתירים בהודו, לא? אז מה לי לחפש במושבת המשוחררים התיירים שנזרקים להם "השד יודע למה" ב"השד יודע איפה"? אבל משהו בזה שהיה לי ברור שזה מקום אחר ושונה בכל-זאת, משך אותי ומצאתי עצמי טס לשם. ואיך שאני נסחפתי- ממש התמכרתי. התאהבתי בכל היופי והקסם והבלאגן והצבעוני הזה שתוקף אותך ואת כל החושים שלך בלי שאתה בכלל יכול להפעיל התנגדות או מסננים, כל-כך חזק ועוצמתי שאין לך אלא להיכנע ולהשתחרר ולהיסחף למחול המטורף הזה שניקרא- "הודו".

 

"יום אחד בן, כל זה יהיה שלך…" נפעם מול הנוף בעמק קולו

 

וזה לא שחזרתי לשם רק פעם אחת- שבתי וחזרתי והתמכרתי ונסחפתי כבר המון פעמים (אולי 7 או 8… אבל מי סופר), ובכל פעם מוכה בהפתעה, מתאהב לי מחדש ומתלהב כמו בראשונה. זה מתחיל בהמון התרגשות והתלהבות של שטפי אדרנלין בלתי נשלטים חודש-חודשים לפני הנסיעה, כשנוחתת ההבנה שהנה- הודו מעבר לפינה ושוב נוסעים לבקר את הממלכה הקסומה הזו (זה איך שאני קורא לה ביני לבין עצמי…) וממשיך אל תוך החופשה ועוד הרבה הרבה אחריה, חופשה שבה הישן והחדש מתערבבים להם ומציפים אותך באלפי טונות של מחשבות ותובנות והבנות, וגם חברויות חדשות ומפגשים מרתקים ומקומות קסומים (בהם כבר ביקרת וגם כאלו שלא…) ובכל פעם אתה מוקף במין תחושה כזו של ילד קטן המגלה את העולם שסובב אותו, שרק צריך לפנות את החושים שלו ולפתוח אותם, מחודדים וקרואים- והמציאות שסביבך- הודו, כבר תעשה בשבילך את הכל- ובגדול.

 

"שוב נתקענו עם סחורה משבוע שעבר…" שוק מקומי בעיר מנאלי, עמק קולו

 

כך שלצד חוסר היכולת הבסיסית שלי משהו לענות על השאלה הזו של מה כבר כל-כך מיוחד בהודו, מבלי לשקוע בהתפלספויות ארוכות, לצד חוסר היכולת שלי להישאר אדיש או בלתי מופתע בהודו כל פעם מחדש, כך גם אני לא יכול לתאר את האהבה הגדולה שלי למקום המיוחד הזה- על הנופים והמבנים והתרבות המדהימה שבו, האווירה המקודשת משהו שעוטפת אותך כמעט בכל מקום שם. והאנשים. האנשים של הודו. הם גולת הכותרת שבה- כבר אמרתי כמה אני אוהב שם את האנשים? בין אם הם הודים מקומיים, ובין אם הודים שהם בעצמם תיירים. בין אם הם כמוך תיירים ישראלים, ובין אם הם זרים- האנשים של הודו הם אנשים מיוחדים. אני מניח שזה משהו במים שם או אולי באוויר, אבל ברגע שאתה מגיע להודו, אתה נשבע בהלך הרוח שם, נשאב לאווירה המיוחדת והקסומה וגם אם הגעת הכי מתוח או עצבני, או סתם סקפטי וציני, הודו והאנשים שסביב, כבר יאזנו אותך ויפיחו בך שלווה ותקווה ויאפשרו לך להתמזג עם כל מה שמסביב.

 

"ארזתם את כל זה לבד…?" פסטיבל מקומי בעמק פארוואטי

 

אני יודע שזה נשמע יותר מידי פיוטי ואפילו מעט תמים או ציורי, אבל זה משהו שתמיד מנצח ותמיד קורה שם ואף פעם אין פספוסים, (כמעט, כן?). אם כל הכבוד לנאיביות שבזה, להודו כבר יש את הדרכים שלה להיטיב איתך וזה לחלוטין סוד הקסם שבה. כי הרי מקומות יפים וקסומים עם פינוקים והטבות למיניהם יש בכל העולם. הרי כל הטוב הזה שבהודו לא בה בלי הרבה לכלוך וזוהמה וגם אני עדיין לא מצליח, בכל פעם מחדש, להימנע או להיגמל מהרגלי ההגיינה-יתר-על-המידה של ישראל שאני מביא איתי ונוהג על-פיהם כשאני מגיע להודו והכל מגעיל ומצחין ומסריח ומזמין הימנעות ממגע ושטיפת ידיים וכדומה, לא? אבל בכל-זאת. אין בשום מקום אחר בעולם שמכיל בו הודים (ועוד כל-כך הרבה מהם…) האנשים הצנועים והחייכניים והמקסימים האלו שרק גורמים לך לשלווה פנימית ולשעון האישי שלך להתאזן איתם, לקחת צעד הצידה מהמרוץ המטורף של החיים ולהירגע. גם אם באת לחופשה קצרה של כמה שבועות ולא לטיול תרמילאים בין חצי שנה, גם אם אתה שוהה במקום אחד ולא זוכה לסייר בכולה (או באותם המקומות שהתיירים- ובעיקר אלו הישראליים, כל-כך אוהבים לבקר או להתנחל בהם…). בהודו האנשים אוהבים- פשוט אוהבים. במובן הטהור והתמים אפילו של המילה. אתה לא מרגיש זר ולא מרגיש ניכור, כמעט ולא חש כמו "ארנק מהלך" (ברוב המקרים) ויודע שהסובבים אותך רוצים בטובתך ושואפים באמת להיטיב איתך ואולי אפילו אותך.

וזה מאוד חשוב. זה משפיע על האופן שבו אתה חווה וצורך את הנופש והחופשה שלך. זה משפיע עליך ועל הוויית הטיול שלך, על האנרגיות שלך ועל האופן שבו אתה מתנהל. כך גם כל הסובבים אותך- לא רק אתה. והרי פתחתי ואמרתי שזה לא משנה אם אתה מקומי או תייר, לא משנה אם אתה ישראלי או זר- האנרגיות האלו של הודו והאווירה שם, משפיעים על כולם וכמו מפעילים אותך ומנהלים את ההתנהגות שלך- משחררים משהו מבפנים ועושים המון טוב.

"ניתקע לי משהו בין השיניים…?" במקדם שכפר הקטן וואשישט

 

אז במקום לתת תשובה כזו ארוכה ומעייפת (שמתישה גם אותי ברוב המקרים, ואם לומר את האמת היא יכולה להיות הרבה יותר ארוכה ומורכבת), אני פשוט ממליץ להם להתנסות בעצמם. לעלות על מטוס ולקחת לעצמם חופשה מהכל בהודו- גם מעצמם, ולהבין לבד. להכיר את אחד המקומות היותר ססגוניים וצבעוניים ומיוחדים של העולם, עם האנשים הכי מיוחדים שיש (שגם זה יכול לפעמים לעלות על העצבים, שלא תבינו לא נכון…), הנופים הבלתי נגמרים והכה מגוונים, התרבות המיוחדת, ועוד לא דיברנו על הריחות והטעמים, המוזיקה הריקודים והמלבושים- והלא הודו תוקפת וחזק את כל החושים…

אז בפעם הבאה במקום לשאול "מה כל-כל מיוחד בהודו?"- פשוט נסו אותה בעצמכם- למה לא?