"השביל לגן עדן"- צוק שנמצא בקדארנט, מוביל לאחד ממקורות הגנגס. זה, ועוד מגוון מקומות עם שמות לחולמים, רשומים לי בפנקס קטן השמור אצלי עד היום, בו ארגנתי ותכננתי את הנסיעה שלי להודו.
הודו הייתה ותהיה בשבילי הרבה יותר מעוד יעד לטיול. הודו החזיקה אותי את כל השנתיים האחרונות של התיכון ואת תקופת הצבא, שהייתה לי לא פשוטה. "עוד קצת דנה, עוד קצת תחזיקי מעמד בתוך כל המסגרות האלה ואת יוצאת לחופשי. עוד קצת תעשי מה שאומרים לך, בלי להבין למה, ואז את משוחררת".
.jpg)
מפה גדולה של הודו כיסתה את הדלת בחדרי. ספרי מסע וספרים על בודהה ואלים שונים וכתבות של מסע אחר ונשיונאל ג’אוגרפיק נחו בין ספרי הלימוד שלי. לא הבנתי את זה אז, אבל הודו הייתה בעצם נקודת ההתחלה של החיפוש הרוחני שלי, חיפוש הערכים והמהות שלי ושל החיים בכלל. תמיד דיברתי על איך שבהודו אנשים כל כך עניים, אבל מאושרים בחלקם. איך החיים שלהם כל כך שונים משלנו, דלים וקשים, אבל הם מודים כל יום על מה שיש להם. קראתי את זה באיזו כתבה על הודו והרעיון הזה תפס אותי חזק. אני רוצה לראות את זה, לשם אני רוצה להגיע. דיברתי על הודו כאילו אני מכירה אותה מקרוב ואנשים חשבו שכבר ביקרתי שם. בכל פעם שהיה לי קשה, שכבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר לסבול את כל הלחץ הזה וחוסר המשמעות, הייתי פותחת ספר על הודו ומדמיינת איך אני מטיילת שם. איך אני מטיילת בין כל השווקים הגדולים והאנשים הצבעוניים, אוכלת אוכל מלא צבע וחיים, נפגשת עם הבאבא המחייך ורואה נופים שגורמים ללב שלך לדפוק חזק.
להודו לא הגעתי בסופו של דבר. סיימתי צבא, התחלתי לחסוך לטיול, הלחצים לא פסקו, ומפה לשם מצאתי את עצמי על מטוס לדרום אמריקה. כששואלים אותי למה שיניתי את דעתי, אני לא יודעת מה לענות. הכל קרה כל כך מהר, או ככה זה נדמה לפחות. אבל אני לא מצליחה לשים את האצבע על הנקודה בה שיניתי את דעתי. הלכתי להרצאות במטייל, דיברתי עם אנשים, סיכמתי עם חברה טובה שיוצאים לדרך. ובשנייה אחת, הכל השתנה.
באיזשהו מובן ובמחשבה לאחור, הודו ליוותה אותי כל כך הרבה זמן, עד שהרגשתי שבאמת הייתי שם. יש בה משהו בהודו הזאת, מרכז רוחני ענק, שלא פלא שממנו התחלתי לגלות וללמוד חוקי עולם. "הודו לה’ כי טוב" היה השיעור הראשון שלמדתי בזכות הודו. כמה כח יש לה לארץ הזו, שאפילו בלי לדרוך על אדמתה, החזיקה אדם אבוד כמוני ועזרה לו לעבור תקופה חשוכה בחייו. לא פלא שכל כך הרבה אנשים נוהרים אליה, לחזות בפלא הזה שנקרא הודו.
אז לא הייתי בהודו, ואולי גם לא אהיה, מי יודע. אבל כך או כך, אני מודה לך הודו יקרה, על השיעור, התמיכה והתקווה שנתת לי. ובטוחה אני שאת עדיין ממשיכה לתת זאת לאחרים.