אמא, את באה להודו? ירדן ומיכל כהן- מטיילות השבוע

הן חרשו את הודו בטיול תרמילאי לחלוטין- מצפונה ועד דרומה ולא פסחו על מחוזות התרמילאים הצעירים: פארווטי, גואה, רג'סטן, רישיקש, ואטה קנאל, אנדמן ועוד רבים וטובים. תפסנו את הצמד המיוחד לשיחה על הקשר ההדוק, על אשפוזה הפתאומי של ירדן (24), על אביה של מיכל (50) שנפטר באמצע הטיול ועל איך זה לטייל אמא, בת ובן זוג שהצטרף. 

 

מדוע החלטתן לטייל יחד?

ירדן: "עברתי תקופה לא קלה, הרגשתי שאני רוצה שינוי והאדם היחיד שיכולתי לחשוב עליו כפרטנר למסע היה אמי, שהיא גם החברה הכי טובה שלי."

מיכל: "כל הזמן לחצתי על ירדן שתעשה את ה'טיול'. זה נורא חשוב לנשמה בעיניי, במיוחד אחרי שאני עברתי את זה בעצמי. בפעם הראשונה שלי בהודו הפכתי למורה ליוגה. יום אחד היא הפתיעה אותי ואמרה שהיא מוכנה אבל לא רוצה לבד וישר אמרתי לה שאם היא רוצה נעשה זאת יחד."

 

ירדן: "היא האדם היחידי שיכולתי לחשוב עליו כפרטנר למסע." מיכל וירדן באיי אנדמן

 

מה המקום האהוב עליכן בטיול?

ירדן: "הכפר פולגה בפרווטי בו נמצא יער הפיות. כולו ירוק שטוף קרני שמש, מפלים, השקט, הניתוק, הכפריות וכמו תמיד- האנשים. יצאתי משם עם חברים לחיים ושם גם הכרתי לראשונה את בן זוגי עידן."

מיכל: "רישיקש. היא הפכה לבית השני שלי מאז שהוכשרתי שם כמורה ליוגה בביקורי הקודם בהודו. יוגה היא חלק מאוד חשוב בחיים שלי, בעיקר הפילוסופיה שבה, וברישיקש אתה חש את היוגה בכל פינה. עיירה קטנה קסומה והגנגס מרגש בעוצמתו."

 

מיכל: "היא אמרה לי שלא רוצה לנסוע לבד וישר הצעתי שניסע יחד." ביער הפיות

 

מדוע חזרתן לארץ באמצע הטיול?

ירדן: "היינו בטיול ג'יפים בג'איסלמר, בדיונות המדהימות ונהננו מכל רגע ופתאום קיבלנו שיחת טלפון מהבית שסבא נפטר (אבא של אמא שלי). ההודעה הייתה קשה, התחבקנו בדיונות לנוף השקיעה ובכינו ובכינו, אבל גם שמחנו בשבילו כי שבוע לפני כן קיבל שבץ מוחין שפגע לו בדיבור ובתפקוד. סבא לא אדם שמתאים להיות סיעודי, היו לו חיים מלאים וכנראה שזה היה הזמן שלו. מאותו רגע החלו טלפונים וארגונים- חוזרים לארץ. הגענו ישר ללוויה תוך שלושה ימים."

 

מיכל: "עיירה קסומה והגנגס מרגש בעוצמתו." על גדות הגנגס ברישיקש

 

איך התמודדתן עם החזרה הלא מתוכננת?

מיכל: "היה מאוד קשה. ממרגוע טוטאלי חזרנו לאקשן בלתי אנושי בעליל. ישר נחתנו ללוויה ומשם לקיים את השבעה ולדאוג תוך חודש לכל הדברים הטכניים, לא היה פשוט."

ירדן: "הייתי בשוק. לחזור פתאום מהתבודדות לכל המשפחה והחברים, כשזה מהול בעצב גדול. לא היה לי גם מה לספר כי הרגשתי שהייתי עדיין באמצע ולא היה בא לי לראות אף אחד. אני וסבא תמיד היינו קרובים אבל בתקופה שלפני הודו חייתי אצלו והתקרבנו אפילו יותר."

 

מדוע החלטתן לחזור להודו?

מיכל: "ירדן הייתה ממש באמצע תהליך רוחני עמוק עם עבודה נפשית עצמית, כך שידענו שאין מצב שאנחנו לא ממשיכות מאיפה שהפסקנו, עד כמה שניתן."

 

מיכל: "ממשיכות מאיפה שהפסקנו." במטוס בחזרה להודו

 

מה קרה בסרי לנקה?

מיכל: "טסנו לסרי לנקה כדי לחדש את הויזה להודו. המסע היה אמור להימשך חצי שנה אך מאחר וחזרנו לארץ לחודש נגמרה לנו הויזה לפני שתכננו.כבר בלילה הראשון שם ירדן לא חשה בטוב. היא סבלה מבלאגן בבטן, כאבי ראש עזים, בחילות, קור ושיתוק איברים, אך חשבנו שזה קשור למחלות של הבטן. למחרת ביקשנו שייקחו אותנו לרופא מקומי שלא היה מספיק טוב ולא בחן את המחלה. ביום השלישי כבר כל הראש שלה התנפח ונהיה אדום אז החלטתי שהולכים לבית חולים. ישר אבחנו את המחלה  כ"דנגו פיבר" הנגרמת מעקיצת יתוש, ואשפזו אותה. המחלה נוראית: אחוז תמותה גבוה בשל התפוצצויות כלי דם בכל הגוף . היא היתה חמישה ימים בבית חולים ושבוע וחצי מנוחה לאחר מכן."

 

"אבחנו את המחלה כ'דנגו פיבר'." ירדן בבית חולים נוואלקה בסרי לנקה

 

ירדן, איך הכרת את בן זוגך?

ירדן: "את בן זוגי הכרתי לראשונה בפולגה כשהוא מלווה בחברים מהבית, הוא שכן חדר מולי בגסט האוס ונוצרה היכרות נעימה עם שלושתם. חודש לאחר מכן הגענו לפושקר וכשנכנסו לגסט האוס הוא זיהה את אמא שלי וקפץ עליה משמחה (כי הוא ידע מה מגיע אחריה…). נהיינו החברים הכי טובים, טיילנו כל היום ונפרדנו כשהוא נסע לגואה ואני לג'ייסלמר. תכננו להיפגש בגואה אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד כי חזרנו לארץ. בארץ התחילו געגועים עזים וכל הזמן תקשרנו בווטסאפ ועידן הכין לנו חדר בארמבול. ברגע שהגעתי הדברים זרמו והובילו לכך שהתפתחה זוגיות ומשם והלאה היינו לאורך רוב הדרך ביחד, כולל אמא."

 

"הוא זיהה את אמא שלי וקפץ עליה משמחה." ירדן ועידן בפושקר

 

היה מוזר פתאום לטייל שלושתכם?

ירדן: "זו היתה מתנה שלא יכולתי לבקש יותר טוב ממנה. נוצר קשר משפחתי וחברי של שלושתינו שרק התעשר והועצם. גם עידן מאוד רוחני כך שתקשרנו באותה שפה. חלקנו הרבה פעילויות: עידן לימד אותי לנגן בגיטרה (ואף קיבל אותי בשדה התעופה עם גיטרה חדשה מתנה, כדי לעודד ולדרבן), שיחקנו פריסבי שעות, טיולי אופנועים, ובילוי עם החבר'ה. לרגע לא חשבנו להתפצל, הכל זרם על הצד הטוב ביותר."

מיכל: "אני וירדן חברות טובות במלוא מובן המילה, מפרגנות ותומכות, כך שלראות אותה מאושרת ושמחה יכול לעשות לי רק טוב. באופן אוטומטי אימצתי את עידן כבן לכל דבר, מה שלא היה קשה כלל כי עידן הוא אחד הגברים השווים שפגשתי. השתדלתי לפנק אותם עם אוכל, כביסה וארגונים ולהיות מאחורי הקלעים כמה שאפשר. כל כולי הייתי שם עבור ירדן, זאת היתה המטרה הראשונה וכך נשארה.רציתי לזרום איתה בכל דבר וכך היה."

 

מיכל: "באופן אוטומטי אימצתי אותו כבן לכל דבר." 

 

מה תרם הטיול לכל אחת? מה למדתן אחת על השניה?

מיכל: "דבר ראשון הרווחתי טיול שבחיים לא הייתי עושה בגילי בגלל הקושי בדרכים. פה ירדן סחפה אותי ואפשרה לי לראות נופים עוצרי נשימה וחוויות בלתי נשכחות בחברת אנרגיות צעירות ומיוחדות. בנוסף למדתי שירדן הרבה יותר חזקה ממה שחשבתי ואמיצה להתמודד עם המגבלות שלה. אהבתי לראות את ההתפתחות והשינוי לאורך הדרך, זה ריגש אותי וגרם לי אושר רב. ירדן חזרה אדם שלם שבטוח בעצמו ויודעת מה רוצה לעשות עם החיים שלה. יכולנו לתקשר ללא מילים, דבר שמאוד הצחיק אנשים סביבנו. האנרגיות שלנו סונכרנו."

ירדן: "תמיד ידעתי כמה אימי חכמה ומדהימה, אך בטיול הייתי חשופה לכל שיחותיה ותרומותיה לאנשים ונגלה בפני האדם הכי מיוחד עלי אדמות. יש לה יכולות תקשור עם אנשים בכל הרמות וידע בכל התחומים. היא כל כך פתוחה וצעירה ברוחה שבכל מהלך הטיול השתלבה עם מאות צעירים שהרגישו איתה בנוח וכחברה לכל דבר ואף ניצלו את כישוריה כיועצת פילוסופית, מורה ליוגה, פותחת בקלפים… תמיד היא היתה לצדי אך הטיול קירב עוד יותר והעצים את הקשר שלנו עד רמה של תקשורת ללא מילים."

 

איך ממשיכים בארץ?

ירדן: "חזרנו עם טעם של עוד והחלטנו לעבור לגור ביחד בתל אביב ולהמשיך את ההודו שלנו פה."