יפעת החליטה להשאיר את מירוץ החיים מאחור ולהתחיל לרדוף אחרי קצת חופש ואושר. המסע שלה בהודו כלל מרחבים פתוחים, הודים מקומיים, נסיעה על אופנוע- אבל לא רק...
ככה פתאום, באמצע מרוץ החיים, החלטתי לצאת למסע. אחד כזה ששובר שגרה. אז אחרי הודעת טקסט לאחי הקטן, אם זורם לו ולחברים שלו שאצטרף אליהם, זה קרה. לקחתי חל"ת של ארבעה חודשים, קניתי כרטיס טיסה והצטרפתי לאחי,רועי (ביניה), רון ופיסטוק לטיול אופנועים בהודו.
עם כל הסיפורים שקראתי, שמעתי, תמונות שראיתי, חוויות שסיפרו לי, שום דבר ואף אחד לא הכין אותי למסע הזה. לאחר חמישה חודשים שלא התראינו, יממה של טיסות, התרגשות וציפייה, הגעתי לארמבול אשר בגואה, שם חיכו לי הבנים עם רויאל אנפילד מהמם. אחרי כמה ימים של חיפושים אחר אופנוע נוסף, מצאנו אנפילד מדהים! לאחר שחטפתי כוויה מהאגזוז ובדיקת פרמטרים נוספים, החלטנו שזה זה וקנינו. (נו טוב.. אחי קנה!)
בין החיפושים טיילנו בחופים המדהימים של גואה, ישבנו עם הבאבא על הגבעה של חוף ארמבול, אכלנו סנדביץ טעים אצל הנפאלית, התרגשתי מאוד עד כדי קריסה למראה קוף, שיחקנו טאקי ויניב ואכלתי מלאי כופתה בפעם הראשונה בחיי, לא התעכל טוב…
אחרי כמה ימים בארמבול, העמסנו ציוד, זיוודנו את האופנועים ויצאנו לדרך. יעד ראשון – האמפי.
יפעת מתעדת את הטיול
אחד היתרונות הגדולים בטיול עם אופנוע, מעבר לחוויית השיער שמתנופף ברוח, היא העובדה שמגיעים למקומות נדירים ונידחים, לטוב ולרע. אז לאחר מספר שעות על האופנוע, כשהתחיל להחשיך, החלטנו לעצור ללילה בעיירה הקרובה. עצרנו בדהארוואד, DHARWAD, שם מצאנו מלון דרכים שכוח אל בשם הויסאלה, HOYSALA, סביר בשביל נוודים שכמונו. אחרי מקלחת באקט במים פושרים, ירדנו שבורים מעייפות לאכול במסעדה של המלון. חריף רצח!! בסוף הארוחה קיבלנו זרעי שומר, שאותם לועסים עם קוביות סוכר, מנהג שנתקלנו בו הרבה בדרכים .
יום למחרת קמנו מוקדם, העמסנו ציוד והמשכנו לכיוון האמפי.
האמפי, עיירה קטנה במדינת קרנטאקה שבדרום הודו, הוכרזה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו, עקב שרידיה וחורבותיה של האימפריה ההינדית. בעיירה יש נהר מרכזי שחוצה את האמפי לשני חלקים, הצד הדרומי, זהו הצד ההיסטורי, שם יש בזאר, מקדשים, מסעדות,חנויות ומלא קופים.. והצד הצפוני, זהו הצד הרגוע והמועדף על התיירים, שם תמצאו את רוב הגסטהאוסים, ערסלים, אגם, מרגוע ועוד קופים..
הגענו להאמפי לאחר רדת החשיכה, בדרכים מפותלות, כבישים רעועים ללא תאורה, וברחשים שנכנסים לנו לעיניים תוך כדי נסיעה. תענוג!! הגענו בשעת ערב מאוחרת לצד הדרומי, ישנו שם לילה ויום למחרת קמנו לטייל במקדשים,ראינו מלא קופים מתוקים, (זהירות על החפצים האישיים.. הם גונבים, ברצינות!) ואפילו זכינו לראות טקס של חתן וכלה, ואז חצינו את הנהר לצד השני, שזו הייתה משימה בפני עצמה.
רק בהודו אתה חוצה את הנהר בסירת דייגים רעועה עם עוד 10 תיירים אתך בסירה ואופנוע על ה"דק". ללא ספק אחד הרגעים המלחיצים עד כה. הגענו לשש-בש גסטהאוס, עם בעל בית שהחליט לקרוא לעצמו יענק'לה. נו טוב..
בין האטרקציות שיש בהאמפי גילינו את הסאנסטג'אם. כל ערב, לקראת שקיעה, עולים המטיילים לנקודת התצפית בסלעי הענק, וצופים בשקיעה, תוך כדי נגינה בגיטרה, דיג', דרבוקה, וילדים מקומיים ממתינים במעלה הסלעים עם קנקני צ'אי. רגעים קטנים של אושר.
נשארנו בהאמפי שבוע ואז המשכנו לוואטאקנאל.
המארחת שבישלה
אחרי כל נסיעה היינו מסיקים מסקנות, זמנים, תקריות שעלולות לקרות בדרך, לא עלינו.. ולא משנה כמה מתכוננים, תמיד היקום מסדר לך משהו. לוואטאקנאל הגענו בשעת ערב מאוחרת של שישי, עלייה מטורפת של 2,000 מ' מעל פני הים, מפותלת, וכמובן שתפס אותנו גשם בשיא העלייה וכבר מאוחר לחזור אחורה. אה כן… ואחד האופנועים נכבה בדרך. חוויות, חוויות אבל הטוב ללא ספק עולה על הרע, ואחרי יום כבר שוכחים הכל כי כ"כ יפה שם.
וואטאקנאל, הנמצאת מעל העיירה קודאיקנאל, במדינת טאמיל נאדו, נקראת גם העיר מעל העננים כי זה מקום מאוד גבוה ותמיד ערפילי. הרעיון שם שמשכירים בית כמה חבר'ה ומבשלים ביחד, אז השכרנו את הבית של אדוויןEDWIN'S GUEST HOUSE הבית הכי יפה בוואטא, מומלץ בחום. ירדנו לקודאיקנאל לעשות קניות לשבוע ימים, חזרנו אופנועים עמוסים בכל טוב. כל בוקר היינו מכינים שקשוקה והיה את איש הלחמניות שהיה מגיע עד הדלת ומביא לנו לחמניות טריות.
לאחר כחודש שטיילתי עם הבנים, המשכתי לבד לכיוון דלהי, לפגוש את מרטין, חבר מגרמניה.ככה הסתובבנו לנו בדלהי הקשוחה, ובערב יצאנו לפאב אירי ושתינו בירה ב 450 רופי. גנבים!!
יום למחרת תכננו לנסוע לג'איפור במדינת ראג'אסטן. אחרי שהבנו שבדלהי, כולם כולל כולם סוכני נסיעות ומנסים להשחיל אותנו בטיולי שקר, החלטנו ללכת לתחנת אוטובוס ולקנות כרטיסים לבד. הגענו לג'איפור בשעות הצהרים, שהינו במלון VINAYAK GUEST HOUSE, מלון חמוד עם גג פתוח, שבצוות הווי ובידור מופיע הודי הזוי עם מופע תאטרון בובות עוד יותר הזוי. ישבנו כל ערב לאכול והכרנו עוד חברים, וביניהם את ניקולס, גם הוא מגרמניה, שאיתו נמשיך לטייל עד ג'ודפור.
לאחר מספר ימים בג'איפור, ובשאיפה להספיק לפסטיבל הצבעים בפושקר לפגוש את הבנים, החלטנו לצאת לכיוון ג'ודפור. אחרי 3 שעות בתחנת הרכבת, שם לרכוש כרטיס זו משימה לא פשוטה שחייבה אותנו לתעד בסלפי מטופש אותנו עם הכרטיסים, יצאנו לדרך, חמש שעות נסיעה.
הגענו לג'ודפור, והתאכסנו במלון .SHIVAM PAYING GUEST HOUSEבזמן שהותנו במלון, התוודענו לפסטיבל פלמנקו ומוזיקה צוענית שמתקיים בעיר, במבצר עתיק, למשך שלושה ימים,אז מבלי למצמץ קנינו כרטיס לערב אחד של הפסטיבל. הגענו לשם בערב והרגשנו קצת מוזנחים עם הלבוש מטיילים. כל השמנא והסלתא של הודו, לבושים בחליפות מושקעות ונשים הודיות יפות לבושות בסארי מדהים. זה היה ערב בלתי נשכח, מוזיקה סופית מדהימה וריקודים צבעוניים ומושקעים. קסם במיטבו!!
ראג', בעל הבית המקסים של המלון ,המליץ לנו לעשות טיול גמלים ולהתארח אצל משפחה במדבר. סוג של אירוח בדואי אם תרצו. למרות שאני באה מארץ מדברית וגמלים לא חסר כאן הלכנו על זה.
ואיך אפשר בלי לעשן משהו…
בבוקר למחרת אסף אותנו ג'יפ למדבר, כשעה נסיעה מג'ודפור (שעתיים זמן הודו). הגענו למדבר, עלינו על גמלים ויצאנו לדרך. שעתיים על הגמל המסכן הספיקו לי כדי להודות לבורא עולם- ברוך שעשני אישה… לבסוף הגענו לבית באמצע המדבר. שממה. בית המשפחה: אבא, אימא, שני ילדים, אחיין, סבא,סבתא ודוד. ליד הבית ישנו בונגלו, שם אנחנו התמקמנו, ובשטח מסתובבים להם גמלים, עגלים ופרות.
ואם כבר מדברים על פרות, לאחר שהתמקמנו ונמנמנו קצת בשמש המדברית, ובזמן שניק ומרטין נפלו לתרדמת, אב המשפחה קרא לי לבוא. לא האמנתי למראה עיניי – פרה בהריון מתקדם קורעת להמלטה.
לקחתי את המצלמה והתחלתי לתעד. לאחר כשעתיים של דחיפות מצד הפרה, וניסיונות של האב לסייע (תוך שהוא דוחף את ידיו לחלציה), הגיח לעולם עגל קטן ומהמם. תוך 20 דק' הוא כבר נעמד על הרגליים.
בינתיים בבית, אימא במטבח עם הילדים, יושבת על הרצפה ומכינה צ'אפאטי.
איזה נוף!
אני נכנסת למטבח מתיישבת לצידה ומציעה לעזור. אני גם מבקשת ממנה רשות לצלם. היא מחייכת ומהנהנת בראשה. לבושה בסארי אדום מהמם, אני שמה לב שכל פעם שאב המשפחה נכנס למטבח, היא מכסה את פניה היפות בסארי ושותקת. אולי מנהג של כבוד?! סוג של..
בזמן שאנו מכינות צ'פאטי, אבא חולב את הפרה שבדיוק חצי שעה קודם לכן המליטה. החלב הזה ישמש אותנו יותר מאוחר לארוחת ערב. חלק מן החלב יישב כל הלילה בתוך סיר מכוסה, בבוקר שלמחרת האימא תערבב את החלב ותכין ממנו חמאה. לא תעשייתי, ללא חומרים משמרים, ללא תוספות. פשוט חמאה! לראות את היחסי גומלין בין בני האדם לבעלי חיים במקומות נידחים כאלו זה דבר מדהים. חיות מסתובבות בחופשיות, בלי הורמונים ומשאבות, והן בתמורה מייצרות את החמאה הכי טעימה שתאכלו בחייכם. בחיי!!
יותר מאוחר סידרנו את המיטות. היה ליל כוכבים מדהים אז החלטנו לישון מחוץ לבונגלו.שלוש מיטות, שתי גרמנים וישראלית אחת. שתינו בירות, האזנו למוסיקה ונרדמנו מתחת לכיפת השמיים.
למחרת קמנו לארוחת בוקר, שהייתה מורכבת מאורז עם חלב וסוכר, וצ'אפאטי ליד. טעים!!ישבנו בשמש המדברית, אז הגיע הסבא של המשפחה, ישב מחוץ לבית ועישן צ'ילום.התיישבתי לידו וביקשתי את רשותו לצלם. הוא אישר ונתן לי את אחת מסריית התמונות האהובות עליי. ואז הוא העביר אליי את הצ'ילום. מאחר ואני מנומסת ולא יפה לסרב למארחים, לקחתי בנימוס את הצ'ילום, ללא ספק אחד הקשוחים, והעברתי לדוד שישב לצידי. כך מצאתי את עצמי, יושבת עם שתי הודים זקנים במדבר בסבב צ'ילום.
בהודו כמו שבהודו – Sab Kuch Milega