בדרך הביתה עוצרים לדגמן

כתיבה: לינה גבעוני | עריכה: סיגל קריב

זה היה שבוע לקראת סוף הטיול שלי.

ארבעה וחצי חודשים, שהתנקזו לשבוע התבודדות במקום השקט, היפה והקריר שנקרא – קאסר דיווי.

הרבה זמן שמעתי על המקום הקסום הזה, ובהזדמנות הראשונה שהייתה לי, אספתי כמה אנשים אקראיים מהגסטהאוסים ברישיקש ולקחנו מונית לשם.

הנסיעה הייתה מאתגרת (כמו כל נסיעה בהודו) – נהג סטלן שכמעט נרדם על ההגה ולא הפסיק לבקש מאיתנו שאכטות, עצירה בדאבה, מוזיקה הודית בפול ווליום והרבה שעות.

אחרי הנסיעה הלילית, הגענו עם עלות השחר לקאסר דווי. כשהשמש יצאה הבנתי פתאום איפה אני נמצאת. הנוף התחיל להתבהר ואפילו זכיתי לראות מרחוק את ההימלאיה.

אני ממש זוכרת שיכולתי לשמוע את השקט שכל כך חיכיתי לשמוע אחרי כל החודשים הרועשים האלה שעברתי (נפשית ופיזית).

פתאום להגיע לשם, למקום הכמעט בתולי הזה, היה נראה כמו חלום. כל כך ירוק, אוויר נקי וטהור, נוף מדהים של יערות ודשא והרים ופסגות מושלגות. הסיומת המושלמת לטיול.

התמקמתי בגסטהאוס, נחתי קצת והלכתי לחפש איפה אוכלים פה (שזה הדבר החשוב ביותר בכל יעד כמובן).

בדרך עצרתי באיזו חנות בגדים שהייתה נראית תלושה מהמקום, עם מוכרת חיננית ומתוקה שדיברה אנגלית די טוב. היא סיפרה לי שהיא מעצבת את כל הבגדים והתכשיטים ושהיא מחפשת דוגמניות שידגמנו בשבילה את הקולקציה הבאה שהיא עומדת לפרסם. הרעיון נשמע לי נחמד ואמרתי לה שאני אדאג לזה.

חזרתי לגסטהאוס וסיפרתי לכמה בנות על ההצעה והחלטנו שנעשה את זה. כתבתי לסאפנה המעצבת המקסימה שאנחנו בעניין והיא מאוד התרגשה. יום למחרת קבענו אצלה בחנות, הבאנו קצת איפור ובגדים להחלפה, ויצאנו צוות של כמה בנות ושני צלמים לעשות צילומים בטבע.

ראינו בדרך מקומות מדהימים! פגשנו מקומיים, טיילנו, הצטלמנו.

לא האמנתי שאני בכלל אגיע לנופים כאלו. אם לא הייתי פוגשת את סאפנה, סביר להניח שלא הייתי זזה יותר מדי מהמקום שלי, אבל המפגש האקראי הזה, הוליד חוויה כל כך מהנה ושוברת שגרה. כל הצילומים לקחו כמה שעות, אחרי זה חזרנו וישבנו לאכול בעוד מסעדה טעימה (כל מה שאכלתי שם היה טעים).

אני מאמינה שהרבה מהזרימה שהייתה לי ולבנות היא התחושה שבהודו יש הרגשה של אינסוף חופש בחירה, כל כך הרבה הזדמנויות ומקריות, כל כך הרבה מפגשים זמניים שמולידים חוויות ועוד ועוד צירופים וקשרים. אני רוצה להאמין שההרגשה הזו שמגלים בהודו  – שהכל אפשרי, היא משהו שנמצא בכל אחד מאיתנו ושאפשרי ליישם את הגישה הזו גם בארץ, גם כשקשה ולחוץ ולא נעים.

אני עדיין מחכה לסיבוב השני שלי, להיות באותו מקום קסום ולהתאהב בעצמי ובחיים מחדש.