בלילה לבן בחודש קרטיקה

דיוואלי נחגג בגרסאות שונות, אך דומות למדי, בכל רחבי הודו וגם במדינות שכנות כמו נפאל (שם הפסטיבל נקרא "טיהאר"), סרי לנקה ואפילו איי פיג'י.

הכינוי של דיוואלי הוא "פסטיבל האורות" והוא נובע מהמשמעות של- ניצחון הטוב על הרע, או האור על החושך. באופן סמלי מדליקים מנורות חימר קטנות בתוך הבתים וגם מחוצה להם. מנורות שמן אלו נקראות "דייה" (DIYA) ולעיתים "דיווה" (DIWA)- אור/ מנורה ומכאן שמו של החג "דיוואלי"- שורת מאורות/ מנורות.

 

חג האורים. והאורות. והקניות.              צילום: דנית ברוך

 

כד קטן

מישהו מזמזם עכשיו "נר לי דקיק"? נכון, הקשר בין דיוואלי לחנוכה שלנו וגם לכריסטמס של הנוצרים גדול ולא סתם. כל אלו הם חגים של שמחה ואור המצויינים בעונה החשוכה בשנה (ואפשר לומר המדכאת) חורף. דיוואלי מקדים בחודש וחצי בערך את חנוכה וכריסטמס ובלוח השנה ההינדי המבוסס על מחזורי ירח הוא חל בלילה האפל ביותר (לילה ללא ירח), של החודש ההינדי קרטיקה (KARTIKA). להינדים אין בלעדיות על החג וחוגגים אותו גם ג'יינים, סיקים, וחלק מהבודהיסטים, והוא נחשב לשמח ביותר בשנה.

 

בלילה בלי ירח בקרטיקה                       צילום: דנית ברוך

 

ניקיון יסודי

כמו לפני הכריסטמס בארה"ב ואירופה גם לפני הדיוואלי יש "עונת קניות" רצינית בהודו ומקובל בחג ללבוש בגדים חדשים, להעניק מתנות לבני המשפחה ולאכול טוב (אם טוב אומר הרבה ממתקים..).

בנקודה זו דיוואלי פוגש את פסח שלנו: נהוג לבצע ניקיון, יסודי בטירוף, לקראת החג. כל מי שאומר שהודו מלוכלכת, לא ראה את המיין בזאר או את הגאהטות בוראנסי רגע לפני דיוואלי. התושבים מנקים את הבתים, את החצרות וגם את המרחבים הציבוריים באופן יסודי ויש כאלה שמגדילים וצובעים, מקשטים ומסדרים אותם. הסיבה לניקיון יסודי זה, היא האמונה שבערב הדיוואלי (היום השלישי של החג) מגיעה האלת לקשמי, אלת השפע ההודית, לבקר בבתים והיא בוחרת להיכנס אל אלו הנקיים והמסודרים יפה לקראתה. בערב זה נערכת בבתים פוג'ה (טקס) לכבוד האלה- וכל מי שייצא לו להתארח בבית משפחה פרטית, חווה בוודאי חוויה מיוחדת מאוד, שכוללת כמובן גם ארוחה משפחתית דשנה כהלכתה.

מלבד האורות והניקיון אחד ממנהגי הדיוואלי הוא לצייר בכניסה לבתים ציורים יפים דמויי מנדלות  הנקראים "רגנולי" (RAGNOLI), ציורים שייתכן ותראו גם בחגים הודים אחרים. 

 

מנדלות. אחד ממנהגי הדיוואלי וחגים אחרים בשנה               צילום: דנית ברוך

 

ושהטוב ינצח

מה שתמצאו ברחובות- בניגוד לאווירה החגיגית והמשפחתית/דתית בבתים– זה בעיקר קרנבל דומה למדי למה שקורה בישראל ביום העצמאות, שכולל דוכני רחוב למיניהם, וה-מ-ו-ן (אבל באמת המון) זיקוקים ונפצים, שכמובן מודלקים בכל פינה בלי שום סדר או לוח זמנים, כמיטב הבלאגן ההודי. מי שרגיש לרעש- אל לו לצפות לישון הרבה בליל הדיוואלי, כי צפוי לו לילה לבן 🙂

מעבר לסיפור על האלה לקשמי (ששטחנו פה רק על קצה הקרחון), המשמעות המרכזית המקובלת ביותר של דיוואלי בהינדואיזם, היא חגיגת ניצחון הטוב על הרע בסיפור על האל ראמה.

ראמה, יחד עם אישתו סיטה, ועם אחיו לקשמן (אגב הגשרים ברישיקש על שם האחים: לקסמן ג'ולה וראם ג'ולה), היו 14 שנה בגלות בסרי לנקה. כאשר ראמה ניצח את המלך-שד של סרי לנקה ראבאנה (RAVANA), וחזר להודו, הודלקו לכבודו ולכבוד אשתו ואחיו מנורות– אותן מנורות חימר שתראו בדיוואלי- כדי להאיר ולסמן את דרכם ולחגוג את ניצחון הטוב/האור.

 

הדרך לניצחון רצופה באורות קטנים                         צילום: דנית ברוך

 

אני ודב דיוואלי בורנסי

בעיר וראנסי, ורק בה, נחגג בדיוק שבועיים לאחר דיוואלי חג נוסף וכמעט זהה לו, שנקרא "דב דיוואלי" (DEV DIWALI). הפעם שיא החגיגות אינו בלילה ללא ירח, אלא בליל ירח מלא. רבים מגיעים לעיר הקדושה ביותר בהודו לחגיגות אלו, בהן מדליקים את מנורות החימר [ה-[DIYAS המיוחדות והרבות לאין ספור לאורך כל הגאהטות של נהר הגנגה בעיר, מה שיוצר מראה משכר: מעין נהר של אור במקביל לנהר המים הרגיל לאורך קילומטרים.

למי שלא מכיר את וראנסי- זה באמת אחד המקומות המלוכלכים בהודו, אך לקראת החג מנקים וצובעים מחדש את כל הגאהטות עד היסוד. כשהייתי שם בשנה שעברה חלק משמעותי מהחוויה היה לראות את ההכנות, וכיצד העיר משתנה לאיטה מיום ליום לקראת הערב הגדול של הדיוואלי עצמו. בעל מסעדה שנהגתי לאכול בה סיפר לי, שכל גהאט דואגת לניקיון ולסידור של מנורות השמן "שלה", ואכן חלק חשוב מהעניין זה שהמנורות לא סתם יוצבו שם– זה יעשה בסדר או דוגמה בעלי משמעות (למשל כל מיני מנדלות, צורות או כתובות- לעיתים מורכבות ביותר ויפהפיות). הוא סיפר שבכל שנה הוא זה שמארגן את החבר'ה של הגהאט אך הפעם, אין לו רעיון… ושאל אותי אם אני בעניין לעזור. בתור אחת שלמדה אמנות וארכיטקטורה ומתעסקת תמיד בצילום/עיצוב, בטח שהייתי בעניין והוא רק הוסיף שבראשו רעיון המסמל שלום.

 

קילומטרים של מנורות שמן                   צילום: דנית ברוך

 

למחרת התעסקתי בלתכנן משהו שיביע את הרעיון שלו של שלום וסובלנות דתית והאמת הרגשתי ממש 'חלק' ממשהו, לא סתם 'תיירת' בעיר. כבר גרתי בגהאט הזו תקופה ובאמת חשתי מן שייכות כזאת שנורא התרגשתי לבטא. הרבה לפני שירד הערב, הגעתי יחד עם חברה ספרדייה להכין את הסידור של מנורות השמן, ה-DIYAS. מלא אנשים כבר היו בגהאט ואיתם כמויות של כלי חימר, דליי שמן ופתילים. פרשתי את הסקיצה שהכנתי על הקרקע ועד מהרה, ילדים שאנחנו לא מכירים, נשים שאנחנו לא מכירות ואותו בעל מסעדה עם חבריו, מסדרים על הקרקע מנורות חימר הודיות מסורתיות בדוגמא של מגן דוד.. אחד ממלא את השמן, אחרת באה ושמה פתילים, וככה… לאט לאט.

 

מגן דוד. בורנסי                           צילום: דנית ברוך

 

יהודי, מוסלמי והינדי

הדוגמא שהצעתי הייתה משהו פשוט עם סמל הינדי, סמל יהודי, סמל מוסלמי, וסמל נוצרי, ועם כיתוב של "WE ARE ALL ONE". היה מרגש בטירוף לראות איך אנשים, חלקם סתם עוברי אורח, פשוט מתגייסים ומשתתפים בזה, וככל שקרבה החשכה יותר ויותר אנשים, הודים ותיירים, חלפו בגהאט, והתחילו לצלם את ה"סידור" שלנו ולהתלהב… הפעם הייתי אני המצולמת, ולא זו שמאחורי המצלמה- חוויה מיוחדת בהחלט.

כשהגיע החושך הדלקנו את מנורות החימר // ה-DIYAS, "שלנו". לאורך כל הגהאטות הדליקו את המנורות, הירח המלא עלה ומלא סירות החלו לשוט בנהר. ואז היו אנשים ודוכנים ואוכל רחוב ובלונים ומלא בלאגן. והלכתי עד לאסי גאהט וחזרה, וזה לקח המון זמן, כי היה צפוף בטירוף. באותו ביקור לא ידעתי את המשמעות הדתית של דיוואלי כמו שכתבתי פה וגם לא על לקשמי פוג'ה; לו ידעתי, אני בטוחה שהייתי טורחת להתארח בבית משפחה.

 

WE ARE ALL ONE              צילום: דנית ברוך

 

HAPPY DIWALI!