גאים להציג: הסיפור המנצח של הסטורי סלאם!

גוד קארמה

ברצוננו להתחיל את הסיפור עם הצגת הדמויות המרכזיות של סיפור הסלאם הזוכה שלנו. אם כך, נתחיל. פרד ויוליה הם זוג מקסים. הוא בעל מבטא צרפתי מתוק ויוליה קטנטנה במידותיה משמעותית ביחס אליו. פרד למד ייעוץ ופיננסים ולאחר שסיים את לימודיו, נסע להתמחות בהודו בעיר היידרבד. יוליה הגיעה לבקר אותו בחודש האחרון והם תכננו להמשיך לטייל לאחר סיום ההתמחות. הסיפור הוא מפיה של יוליה אך פרד דואג לתבל בהערות חינניות:

"הסיפור קרה בינואר 2013. פרד עשה התמחות בהודו במשך ארבעה חודשים בעיר היידרבד. העיר מוסלמית ברובה אבל מביאה אליה הרבה מתמחים והייטקיסטים בגלל איזור הייטק המפותח שלה. צחקתי על פרד כשהוא נסע לעשות התמחות בהודו כי מבחינתי "זה מקום שלעולם לא אגיע אליו". אבל אחרי כמה חודשים של מרחק, שכנועים וגעגועים מארה"ב הרחוקה, החלטתי לנסות והצטרפתי לפרד בחודש האחרון שלו שם ככה שגם יצא לנו לטייל קצת.

פרד היה שם בקבוצה עם עוד אנשים כמוהו, יהודים לא ישראלים שהשתתפו באותה התכנית. עוד שני בנים וכל השאר בנות. באחד הימים הבנות אמרו לי שיש "ליידיס נייט" והזמינו אותי להצטרף אליהן ליציאה לאחד המועדונים בעיר. אני ופרד החלטנו שיוצאים ביחד.

אחרי חיפושים ארוכים אחר המועדון יחד עם נהג ריקשה שלא ידע (כמה מפתיע) איפה זה בדיוק, מצאנו אותו. שנינו היינו סטייל הודו ונעלנו סנדלי שורש וכאלה. המועדון היה כנראה קצת יותר על רמה (יש בהיידרבד מקומות כאלה היות ויש שם הרבה אנשי עסקים). בקיצור, לא רצו לתת לפרד להיכנס עם הסנדלים אלא אם יגרוב גרביים. נאלצנו לצאת החוצה ולחפש גרביים. בשעה שכל הבסטות היו סגורות, לא הייתה לי יותר מדי ברירה אלא לבקש מהודי מקומי לארגן לי זוג גרביים לגבר. בנונשלנטיות הוא ענה לי "וואן מומנט מאדאם" וכעבור כמה דקות רץ לעברנו נער מכיוון פסי הרכבת עם זוג גרביים לא חדשות ולא נקיות להפליא, אבל כן- אלה היו כרטיסי הכניסה שלנו. אחרי שאיכשהו הלבשנו אותן על שקית על הרגל- הצלחנו ונכנסנו . הגרביים מיד עפו לפח ושתי הרגליים קיבלו מקלחת אלכו-ג'ל מפנקת במיוחד.

חשוב לציין שלפרד יש חולשה מיוחדת לבעלי זהות אתיופית וכל מה שקשור אליהם- חגים, מנהגים, היסטוריה ועוד. הוא ממש אוהב אותם. רקד איתנו במועדון בחור אחד שנראה אתיופי והיה נורא חביב לחבורה שלנו. כעבור כמה זמן, כשחיכיתי לפרד שיחזור מסיבוב בדיקה במקום, ועמדתי ליד הבר, אותו הבחור החביב ניגש אליי והתחיל להישען עליי על הבר. מיותר לציין שהוא היה בערך כפול ממני בגובה ולא באמת הייתה לי דרך להזיז אותו אלא אם מרצונו החופשי. אבל הוא סרב. גם הבנות האמריקאית החמודות מהקבוצה של פרד לא הצליחו כל כך. הוא פשוט המשיך להישען עליי והציע לקנות לי דרינק.

ואז פרד הופיע וניסה לגשת אליו יפה. אך אחרי שהניסיון כשל, הוא כבר לא היה נחמד כל כך. האהבה שלו לאתיופים נעלמה בשנייה. השניים כמעט הלכו מכות וכמו עכבר שקופץ על שני פילים ניסיתי לקפץ ביניהם ללא הצלחה עד שאנשי הביטחון הוציאו את הבחור השני החוצה. אחרי שנרגענו, המשכנו בחגיגה כאילו כלום לא קרה וכעבור שעתיים בערך החלטנו לחתוך הביתה. יצאנו בהרכב של חמישה אנשים (אני, פרד ועוד שלוש בנות אמריקאיות) החוצה לחפש ריקשה.

במסע חיפושים והתמקחויות עברנו מריקשה אחת לאחרת בחניה שלמה כשפתאום ניגש אלינו בחור מקומי ושאל האם אנחנו תיירים. כשענינו בחיוב הוא הציע להקפיץ אותנו הביתה באוטו שלו. זה היה נשמע מוזר וחשוד וכבר בדיוק מצאתי ריקשה במחיר הוגן ועממי אבל בדיוק אז משהו בפנים הרגיש לי טוב ובטוח והחלטנו לעלות איתו.

כשיצאנו לכביש והתחלנו את הנסיעה לכיוון הבית, תקפו אותנו שני אופנוענים גדולים פלוס, ביניהם – אותו אחד שנשען עליי במועדון. הם היו שיכורים ואלימים, עם מקלות בייסבול, בקבוקי זכוכית ועוד. במשך כעשר דקות הם רדפו אחרינו, ניסו לחתוך את הרכב, לפתוח דלתות, לשבור חלונות- בקיצור פחד אלוהים ממש! בסופו של דבר, אחרי שלא הצליחו להגיע אלינו, הם עזבו אותנו לנפשנו והמלאך שנפל עלינו בצורת נהג עם אוטו, החזיר אותנו הביתה בשלום. וזה אחרי שהוא הציע לבקר בתחנת משטרה ולהגיש תלונה.

בקיצור- יש מלאכים, כי אם הוא לא היה, אין לדעת האם הסיפור הזה היה מסופר או נכתב בכלל."

שלכם באהבה

יוליה ופרד

עם חברים קצת פחות אלימים בטאג' מאהאל

ובנימה אופטימית זו, אנו מתכבדים להזמין את כולכם לערב סלאם נוסף ומטורף לא פחות.

תראו מה החמצתם פעם קודמת, לא חבל? פעם הבאה פשוט תבואו..כל הפרטים כאן