ג’אמו וקשמיר

חבל קשמיר (Kashmir) הינו חבל הארץ הצפוני ביותר של תת היבשת ההודית, הנתון במחלוקת טריטוריאלית בין המדינות הודו, פקיסטן וסין (אם תפתחו מפה של האזור בגוגל, תראו שכל הגבולות באזור מקווקוים). כיום חלקו המרכזי של חבל קשמיר נמצא תחת שליטת הודו, תחת המדינה ג’אמו וקשמיר (Jammu and Kashmir), חלקו הצפון-מערבי של חבל קשמיר נמצא בשליטת פקיסטן וחלקו הצפון – מזרחי נמצא תחת שליטת סין. הודו מצידה אינה מכירה בשליטתן של פקיסטן וסין בחלקי חבל קשמיר. פקיסטן רואה בכל שטח קשמיר שנוי במחלוקת, ואינה מכירה בשליטתה של הודו בחבל זה. בקיצור- שישו ושימחו והגבולות כאן נחשבים לרגישים במיוחד- וזו הסיבה לנוכחות הצבאית המוגברת באזור.

במקור, השם קשמיר שימש לתיאור עמק קשמיר – עמק פורה הנמצא מדרום להרי ההימלאיה, אך כיום איזור קשמיר הינו נרחב וכולל את מדינת ג’אמו וקשמיר, ואת חבל לדאק (Ladakh).

עמק קשמיר הינו איזור נמוך, והוא ירוק ופורה עד מאוד. העמק מוקף הרים וזורמים אליו פלגי נחל רבים. איזור קשמיר נחשב לאחד מאתרי הנוף המרהיבים ביותר בעולם, אם כי מאז שנות השמונים התגברה המתיחות המדינית בחבל זה, ולכן התיירות בו פחתה. במדינת קשמיר שוכן רוב של מוסלמים.

בירתה של מדינת קשמיר הינה סרינגר (Srinagar) העתיקה, השוכנת לחוף אגם דאל. העיר מפורסמת בשל בתי הסירה הצפים והתעלות שיש בה. האקלים בסרינגר נוח וקריר ולכן היא הייתה בירת הקיץ המועדפת של שליטים רבים בהודו.

נוף קשמירי טיפוסי. צילום: גל האוזר

מבחינה מדינית – קשמיר עומדת במרכזו של סכסוך אלים מתמשך בין הודו ופקיסטן ונחשבת לאזור מסוכן לטיול. הסכסוך קיים כבר משנת 1947, אז חילקו הבריטים את שטחי הממלכה בין הודו ופקיסטן. במהלך השנים קשמיר עמדה במרכזן של כמה וכמה מלחמות בין הודו ופקיסטן כשתמיד האו”ם הצליח להשיג פשרה של הפסקת אש. עם זאת, פקיסטן מעולם לא הסכימה עם החלוקה ועד היום היא דורשת להחזיר אליה את החלק ה”קשמירי” הנמצא תחת שלטון הודו. 

נוסף על כך,למרבה הצער,מזה זמן רב מתקיימת בחבל קשמיר פעילות אינטנסיביות של ארגוני טרור עוינים לישראל. ארגוני הטרור  מודעים  לנוכחותם של הרבה ישראלים  בחבל קשמיר ופועלים במגמה לפגוע בישראלים המגיעים לאזור. בשל ההחרפה  של איומי הטרור , החמיר המטה ללוחמה בטרור את אזהרות המסע לחבל קשמיר והינו ממליץ לאזרחי ישראל להימנע בתוקף מביקור בחבל ארץ זה. עם זאת, עדיין ישנם מעל אלף ישראלים הבוחרים להגיע לקשמיר מידי שנה. עם זאת, המקומיים ברובם שמחים לקבל תיירים מכל העמים והדתות. אל הגבולות לא תוכלו להגיע בכל מקרה כי הצבא ההודי יעצור אתכם בדרך- אבל יש לשים לב להנחיות משרד החוץ.

חשוב- שימו לב שכל האזהרות נוגעות לאזור קשמיר. חבל לדאק נמצא גם הוא במדינת ג’אמו וקשמיר אך הוא בעל אופי ויופי שונים לחלוטין- מדבר ההרי וקר שתושביו טיבטים.

מנזר טיבטי בלה, שם ההרגשה בטוחה ונינוחה לכל התיירים. צילום: משה טובול

אם אתם מעוניינים להגיע לקשמיר, חשוב להיצמד לאזהרות המסע הבאות:

 –  התעדכנו במצב הנוכחי בקשמיר לפני שמגיעים אליה. ניתן להתעדכן באתר של המטה ללוחמה בטרור.

– הימנעו מלטייל בגפכם בקשמיר. רצוי לטייל בחבורות גדולות. כמו כן רצוי להתעדכן עם ישראלים שכבר נמצאים במקום ולקבל המלצות על מקומות ללינה, לארוחות ולביקור. לא מומלץ להיענות להצעות של מקומיים שזה עתה פגשתם.

– רצוי להיצמד לתוכניתכם המקורית ולא להתפתות להצעות חדשות של דילים מיוחדים מהמקומיים.
 – דאגו לידע אנשים נוספים, חברת ביטוח, הורים ואף את השגרירות הישראלית בהודו על כך שנכנסתם לאזור קשמיר.

באופן כללי, וזה רלוונטי כמעט לכל מקום בהודו- נסו לא להתבלט, התנהגו בנימוס ואל תעוררו פרובוקציות בקרב המקומיים.

כאמור, חבל קשמיר מתחלק למדינת ג’אמו וקשמיר ולאזור לדאק.

בסרינגר, בירת קשמיר ישנה תחנה מרכזית, ומשם אוטובוס תיירים או ג’יפים יסיעו אתכם לכיוון ג’אמו (או שמגיעים מג’אמו לסרינגר). הנסיעה תעלה לכם בסביבות ה- 600 רופי.

משך הנסיעה כשבע שעות. לג’אמו ניתן להגיע מדרמסלה, כאשר נסיעת האוטובוס היא יומית ויוצאת בבוקר. מג’אמו ניתן להגיע גם אל העיר פט’אנקוט, שממנה יוצאים אוטובוסים אל אמריצר, מנאלי, דרמסלה ודלהי, העיר נמצאת במרחק שעתיים מג’אמו.

האפשרות המומלצת להגעה לקשמיר היא בג’יפ, כיוון שהנסיעות בלוקאל (אוטובוס מקומי) לקשמיר הן קשות, עוברות בדרכי עפר ולעיתים האוטובוסים עשויים להיתקע בשל מפולות סלעים. במקרים רבים אין מקום בלוקאל ותיאלצו להעביר את הנסיעה בעמידה. עלות של ג’יפ היא כ-10,000 רופי, ובקבוצה של 6 אנשים תוכלו לשלם 1500 רופי כל אחד. כאשר אין פקקים או חסימות לא צפויות, הנסיעה עשויה לקחת 9-10 שעות.

מקשמיר ניתן להגיע ללה (Leh), אם כי רבים מעדיפים לקחת טיסה מניו דלהי לשדה התעופה של לדאק (אשר פעיל רק במהלך עונת התיירות) ולהתחיל את הטיול מן הצפון. יש מי שמגיעים בג’יפ ממנאלי ללה, הנסיעה עשויה לוקחת יום שלם ולרוב יומיים עם לינה באמצע הדרך, הדרך קשה ורצופת טלטלות, אך נחשבת לאחת הדרכים היפות בהימלאיה – זו הדרך הסלולה הגבוה בעולם!

פקק בלדאק. משאיות בדרכי העפר של ג’אמו וקשמיר. צילום: משה טובול

במידה ואתם מעוניינים להגיע מקשמיר ללה, ניתן לשכור ג’יפ, שיעלה כ-10,000 עד 15,000 רופי (מתאים לקבוצה) או לנסוע באוטובוס הממשלתי היוצא בשמונה בבוקר מסרינגר ללה. מחיר כרטיס הוא 800 רופי, והנסיעה תיקח יומיים, כאשר ישנה עצירת לילה בעיר קארגיל (Kargil), בה יש גסטהאוסים שעולים כ-60 רופי לאדם (לינה בחדרים משותפים). ההגעה ללה בצהרי היום השני.

העונה המומלצת לביקור בחבל קשמיר הינה בין החודשים אפריל לאוקטובר, זוהי העונה היבשה ומזג האוויר בצפון הודו נעים. בחודשים יולי אוגוסט זוהי עונת המונסון, יורדים גשמי קיץ במשך שעה-שעתיים בכל יום אך מזג האוויר עדיין נעים.

טיבט הקטנה בחבל לדאק. צילום: משה טובול

בלה ולדאק העונה המומלצת לביקור היא בין החודשים יולי לספטמבר, כיון שבמשך שאר חודשי השנה, הדרך ללה חסומה בעקבות שלגים שחוסמים את הכבישים אליה. כמו כן רוב שירותי התיירות באיזור לאדאק פתוחים רק בחודשים אלו, ביניהם  שדה התעופה של לדאק.

איזור קשמיר נחשב לאטרקציה תיירותית בשל הנופים הקסומים שלו הכוללים הרים גבוהים ירוקים ומושלגים, עמקים פורחים, קרחונים ואגמים צלולים. העיר סרינגר (Srinagar) הנמצאת על אגם דאל (Dal) ייחודית בשל התעלות עליהן היא בנויה, ובתי הסירה המשמשים גסטהאוסים לתיירים. באזור סרינגר נמצאות עיירת הנופש גולמרג (Gulmarg) בה נוהגים לדוג פורלים, והעיירה פהלגאם ((Pahalgam המשמשת תצפית טובהעל ההר Nanga Parbat, שהינו אחד מן הגבוהים בעולם. מפהלגאם אפשר גם לסייר במערה הקדושה Amar Nath. פהלגאם נמצאת במרחק שעתיים מסרינגר וניתן להגיע אליה בג’יפ.

העיר סרינגר היא נקודת מוצא לחובבי הטיפוס. אתרי טיפוס ההרים הטובים ביותר מהנמצאים באזור קשמיר. בעונת החורף אפשר למצוא באזור אתרי סקי מעולים. הנופים יפיפיים וכוללים ערבות מכוסות פריחה, פרדסים, יערות מחט, קרחונים ונהרות. 

ג’אמו (Jammu)  – הינה עיר תיירות הפעילה במיוחד בחודשי הקיץ ומוקפת בנהרות וגבעות.מפי עדויות של תיירים שביקרו בג’אמו עולה כי היא אינה עיר סימפטית לתיירים והלינה בה אינה מומלצת. מג’אמו ניתן להגיע לביקור במקדשי Rambireshwar ו- Ragaunta שהם מן האתרים המומלצים ביותר באזור קשמיר.

אזור לאדאק השייך לחבל קשמיר הינו חבל ארץ מדברי גבוה, המוקף ברכסי ההימלאיה והקראקורם. חבל לאדאק מפורסם בפני השטח שלו אשר גורמים למטיילים להרגיש כאילו נחתו זה עתה בירח, ובמנזרים התלויים על קצות הצוקים, אשר מזכירים את טיבט, ואכן אזור לאדאק נמצא ברמה הטיבטית ומתגוררים בו טיבטים רבים, על כן האיזור ספג מהשפעתם.

לה Leh)) שהיא בירת חבל לאדאק מהווה נקודת מוצא לטרקים בעמקים הסמוכים.להנמצאת על פסגת שרשרת הרי Karakoshan שהם ההרים החוצים את דרך המשי, העוברת בין סין להודו ואירופה.

רגע של נחת – נזיר לאדאקי. צילום: איילת מורנו

רובם של התיירים המבקרים בקשמיר ילונו בסרינגר, בה מתארחים בבתי סירה (house-boats)באחד משני האגמים – Dal lake אוPalin Lake . לכל אגם ישנו צד תיירותי ובו נמצאות כל המסעדות ושאר השירותים התיירותיים. במידה ותלונו בצד השני של האגם, יש לקחת בחשבון כי בכל פעם שתרצו לעבור את האגם תצטרכו לשלם לשיקארה (הסירה המקומית) שתיקח אתכם. עם זאת, לעיתים מספיק לשבת על מרפסת בית הסירה, והכול כבר מגיע אליכם. מוכרי מזכרות העשויות עבודות יד קשמיריות , צעיפים יפהפיים מפשמינה (סוג של משי מובחר), מוכרי זעפרן, פרחים ועוד – כולם מסתובבים באגם על השיקארה ועוברים בין בית סירה אחד למשנהו. על אחת החנויות הצפות הללו אפילו רשום “השקם” והיא מוכרת אוכל, ממתקים, שתייה קלה ועוד מצרכים בסיסיים כמו סבון ונייר טואלט.

המחיר הממוצע ללינה בבואט האוס הינו 700 רופי לאדם ללילה והוא כולל גם ארוחות. כמו כן, תושבי סרינגאר לעיתים ינסו להחתים אתכם בבואט-האוס על חוזה כלשהו, שימו לב לבעל הבואט-האוס ועל מה הוא מחתים אתכם.

כשתגיעו ללה, ההרגשה היא כבר הרבה יותר בטוחה, ויש מגוון של גסטהאוסים שתוכלו לישון בהם. רצוי לבדוק באינדקס הגסטהאוסים של הודו (למעלה בתפריט הראשי). כמו כן בעונת התיירות פועל בלה הבית הישראלי – מקום מאוד סימפטי ובו סוכנות נסיעות ומודיעין בה תוכלו להתעדכן בכל אשר תרצו, מסעדה, אינטרנט עם מקלדת בעברית ויחס חם לישראלים.

בית סירה בקשמיר. צילום: גל האוזר

תוכלו להגיע אל הכפר) Aru ארו) שהינו כפר קטן ופסטורלי במרחק 12 ק”מ מפלגהאם, ויש האומרים כי הוא המקום היפה ביותר בהודו. זהו מקום לעשות בו טיולים רגליים וטיולי סוסים בין הרים ירוקים ומושלגים. ניתן וגם מומלץ לצאת לטרקים בסביבה. יש מעט מאוד גסטהאוסים בכפר, כאשר הידוע שבהם הוא הגסט האוס Rohela האהוב במיוחד על ישראלים.

זהו מקום נקי ומשפחתי מאוד, עם אוכל טעים וביתי. מקום נוסף הוא .Milky Way המחירים ללילה נעים בין 100-300, ודרך הגסטהאוסים אפשר להתארגן ולצאת לטרקים. הם מספקים את כל הציוד הדרוש. הטראקים בקשמיר הם עסק לא זול, בסביבות 800 רופי ליום, אך הם יפים ומומלצים מאוד. אחד הפופולאריים הוא טראק לקרחון קולאהוי (Kolahoy) המרשים, המצוי במרחק יומיים-שלושה הליכה מארו (קיימת אופציה לצאת לכיוונו ולהגיע עד האגם הקרוב יותר ולחזור בטיול של יום אחד). זוהי דרך לא קלה, אך יפהפייה, במהלכה נתקלים בשבטים של נוודים קשמירים. יש לצאת רק בליווי מדריך מקומי בשל אזהרות הבטיחות.

באיזור לאדאק ולה, ישנם טרקים רבים – למעשה זהו האזור הפופולארי ביותר בהודו לחובבי הטרקים. סוכנויות הנסיעות בלה מוציאות טיולים מידי יום, כמו כן תוכלו להתעדכן בבית הישראלי, משם אפשר לשכור ג’יפ ונהג או לשאול להמלצות חברים שטיילו לפניכם. מובטח לכם נוף בלתי נשכח.

שמי הימלאיה צלולים. צילום: משה טובול

מאת נופר להב

אסף, בן 31 מספר וממליץ: “קשמיר חבל ארץ נדיר ביופיו, ומבחינתי האטרקציה הגדולה בכל הטרקים הייתה המפגש עם האוכלוסיה הקשמירית שבקושי מתקשרת וחיה בפלנטה אחרת. במהלך הטרקים שלי בקשמיר טיילתי לבד, ללא מדריך וללא חיות אשר נושאות את הציוד, ובלילות התארחתי בבתי צוענים”.

צוענים שמחים בחלקם. (איך לא?) צילום: אסף

ישנן מספר דרכים לצאת לטרק בקשמיר:

1. לצאת בצורה מאורגנת – דרך סוכנות/ דרך בית סירה/ דרך הגסטהאוס – בארו ובסרינגר (ערים מרכזיות) ועוד. במקרים כאלה, צוות הסוכנות או הגסטהאוס מארגן לכם צוות עם סוסים וחמורים, מקימים מאהל, מכינים לכם אוכל ומפנקים אתכם (תלוי בחברה או בבן אדם הספציפי – יש מנעד יחסית גדול). מחיר של פינוק כזה נע בין 1000-3000 רופי ליום לאדם, תלוי בגודל הקבוצה.

2. לטייל לבד בלי סוכנות או מדריך – בצורת טיול כזו כל הציוד של המטייל נישא על גבו, כולל אוהל ואוכל. נדרשת כמובן יכולת ניווט והתמצאות בסיסית. התפיסה של המקומיים היא שטיולים עצמאיים פוגעים להם בפרנסה, שהיא הטרקים, ולכן הם לא ששים לעזור לאנשים שיוצאים עצמאית (טיפים לטיול עצמאי יופיעו בהמשך).

3. מדריך אישי – מי שחושש לטייל לבד אך אינו מעוניין לטייל בקבוצה, יכול להשתמש בשירותיו של מדריך אישי. המדריך האישי מראה למטייל לאן ללכת. המטייל הוא זה שנושא את הציוד. מדריך אישי עולה בדרך כלל 1000-1500 רופי ליום.

4. לינה בבתי צוענים- בשונה מלאדאק, בקשמיר אין כפרים, לכן מי שמעוניין ללון בדרך , יכול לעשות זאת בבתי צוענים, עליהם יש לברר מיקום מדויק מראש. לינה כזו מאפשרת לחסוך קצת במשקל (למשל באוכל). בכל מקרה ובכל מקום לא נכון להסתמך עליהם ב-100%.

5. טיולי יום קצרים – לא מצריכים לינה והתארגנות על מזון או ציוד. טיולי יום רגלי או על סוסים, אפשר לעשות דרך כל סוכנות או בית סירה בסרינגר – יש מגוון עצום.

 כאמור, אפשר לעשות כל טרק בלי סוכנות וגם בלי מדריך.

Aru

יש התלהבות עצומה ממנו בקרב מטיילי שביל החומוס, למרות שהמקום לא מציע מגוון טרקים גדול (אגם טרסר וקרחון קולהוי). הטרקים בארו הם רק הלוך-חזור.

עדיף  להגיע לארו כשלא לחוצים בזמנים. למי שבא לנוח בגן עדן כמה ימים או לעשות טיולי יום (greentop זה המפורסם שבהם)- מומלץ בשמחה ובאהבה.

הטרק לאגם טרסר בארו, צילם- אסף

המלצות לארו:

1. לא צריך מדריך!

2.  כל אחד מ-4 הגסטהאוסים בארו הוא גם חברת טרקים (וכולם אותו הדבר בגדול).

3. שקי שינה, אוהל ומזרונים ניתן להשכיר רק מה”מילקיווי”  וגם זה אחרי שתתחברו עם בילאל המקסים שהוא הבעלים. עולה בסביבות ה-500  רופי ללילה לזוג.

4. ניתן למצוא מפות במשרד המקומי לתיירות.

טרק נראנאג-סונאמארג או בשמו הרשמי kashmir great alpine lakes trek –

1. טרק סביב ה-70 ק”מ, עובר בשמונה אגמים מרהיבים, צלולים וטהורים – וקרים נורא (מעל כל אגם יש קרחון קטן). במהלכו יש 3 פסים מאתגרים, מגיע לגובה 4170 מ’. הרמה שלו היא בינונית-קשה והכיוון הנפוץ שלו הוא מסונאמארג לנראנאג, אך אין בעיה לעשות אותו גם בכיוון השני.

2. רוב הקבוצות עושות אותו ב-8 ימים כולל יום מנוחה או התאקלמות.

3. לטרק צריך פרמיט (אישור מעבר) בגלל תחנות ביקורת של הצבא (2 כאלה בדרך). אפשר להוציא פרמיט בסריניגר או בסונאמארג במרכזי התיירות (מי שיגיע לנראנאג בלי לדעת שצריך פרמיט, יצטרך לחזור על מנת להוציא אותו). פרמיט עולה 100 רופי.

4. כל הדרך יש מים צלולים וטובים. אפשר לצאת לדרך עם 2 ליטר מים ולמלא בדרך, המחמירים יכולים לקחת איתם כדורי כלור.

גרייט לייק. צילום: אסף

5. לכל אגם יש ‘בייס קמפ’ ושם בדרך כלל מקימים מאהלים, חלקם רחוקים שעה וחצי מהאגם עצמו (חשוב לשים לב למרחקים האלה בתכנון). במחנות האלה יש פחות רוח וקצת פחות קר מהאגמים עצמם, אך עם זאת קר מאוד בלילה. חשוב לקחת ביגוד חם וכמה שיותר. אם תשכילו לישון ליד קבוצה או בית צוענים תוכלו לבקש מהם שמיכה ללילה ולהשאיר כמה רופות וחיוך.

6. בנראנאג חי בחור בשם ניסאר. הוא צעיר ומקסים בן 24, אבא ל-2 קטנטנים ובזמנו הפנוי הוא גם מדריך טרקים. ניסאר עוזר בעת הצורך, ועושה הכל שיהיה למטיילים שלו הכי נוח ובטוח. כשכתבנו בשטח, אסף, אמר לניסאר שהוא מעוניין לטייל לבדו, ניסאר נחלץ לעזרתו. “ניסאר נתן לי אוהל, שק-שינה וכלי בישול, נתן לי קצת טיפים לדרך כולל מיקום של בתי צוענים. בדרך למעלה גם פגשתי אותו לערב אחד שליווה קבוצה לאגם וראיתי את הדאגה הנדירה שלו לאנשים ולסוסים”.

Nisar +919858474902

7. כמו בארו, יש אופציה לצאת מנראנג לאגם הראשון במסלול (gangabal) ליום הליכה, שם לעשות קמפינג, לשהות כמה שרוצים ואז לחזור באותה הדרך. זה מה שרוב האנשים עושים. באותו אופן אפשר לצאת מסונאמארג לאגם vishensar (יומיים הליכה או יום אחד ארוך מאוד) ושם להקים מאהל.

8. כדי להגיע חזרה לנראנאג יש סומו-שירות מהגשר לkangan, זה לוקח שעה בערך. מ-kangan יש סומו-שירות נוסף לנראנג שמפסיקים ב17:00. לכן כדאי לנסות להגיע אל הגשר עד 15:00, כלומר לצאת מוקדם מאוד בבוקר מוישנסר.

אגם גנגבל, צילם: אסף

כמה טיפים כלליים נוספים:

1. עונת הטרקים בקשמיר נגמרת בסוף ספטמבר וחלק מהצוענים מתחילים לעבור לבתי הקיץ שלהם כבר בתחילת החודש.

2. אין בלוני גז קטנים בקשמיר-אז תגיעו מצוידים.

3. יש משרדי תיירות (TRC) בסונאמארג ובסריניגר – שווה לעבור שם לפני לקבל מידע ואפשר גם להשכיר אוהל ושק”שים במחירים מצחיקים כמו כן – שם עושים פרמיט במידה וצריך.

4. אין wi-fi בארו ונראנאג, ו- mapsme לא רלוונטי בטרקים בקשמיר. לכן רצוי להוריד לפני מפות בגוגל מפס ולהצטייד בכל הידע במשרדי התיירות וממקומיים שפוגשים בדרך.

“נושא שמדאיג לא מעט מטיילים, המצב הביטחוני בקשמיר. אז גם כשהייתי שם לבד לגמרי הרגשתי בטוח לגמרי – בערים, בכפרים ובהרים. קשמיר מפוצצת אנשים מקסימים ונופים נדירים. בעיני פספוס לא להגיע ולא לחוות את חבל הארץ המדהים הזה. החוויה שלי מקשמיר נהדרת”. (אסף)

חבל קשמיר הוא מן היפים שיש בהודו, ואף בעולם. מי שטייל באזור קשמיר יאמר לכם שזו הינה חוויה מדהימה ומומלצת מאוד. עם זאת חשוב מאוד להיצמד לאזהרות המסע ולא להגיע לשם בכל מחיר. איזור לאדאק ולה נחשב די בטוח לטיול, אם כי מומלץ מאוד להגיע לשם בעונת התיירות בלבד, בכל עונה אחרת השהייה שם עלולה להיות מסוכנת בשל תנאי מזג האוויר. היצמדו להמלצות אלו ויהיה לכם טיול מדהים.