תום שוורץ (אחד הבעלים של ״ג׳ירה – אוכל הודי בירושלים״ – ואם תשאלו אותנו גם כתב מוכשר) מפנק אותנו הפעם בסיפור של איך הגיעה למנת האידלי והדוסה שלו, מהיכן הגיעו וממה מורכבות
כתיבה: תום שוורץ | עריכה: סיגל קריב
טאמיל נאדו היא עומק המורכבות והחכמה ההודית בתפארתה. מדינה הסוגדת לנשיות, לטבע, ולחזרה לשורשים. אחרי משך של זמן בצפון ומרכזה של הודו, ההגעה לטאמיל נאדו לימדה אותי את גודל קטנותי אל מול רוחב הידיעה, התודעה ומה שביניהן על התת היבשת המופלאה הזו שנקראת הודו. השפה הטאמילית התגלגלה אל אוזניי באופן כה שונה וחריף מההינדי שהורגלתי אליה, סוגי הבננות בשלל צבעים וגדלים, הגברים לבושי חצאית ה”דוטי” ונשים בעלות העור הכהה והשיער השחור והמבריק שמעוטר בשרשיר פרחים עדין וצבעוני. הרגשתי ששבתי לימי הראשונים בהודו, כאשר נותרתי בעיקר הלום ומוצף מהעומס ברחובות ובמקדשים העצומים בהם התנהל מערך חיים שלם של משפחות של צליינים נוודים. החום הכבד של טאמיל נאדו, התערבב עם הלם החושים, והותיר אותי עם כמיהה למעט שלווה וקרקע. הדוסה והאידלי הם שניהם מאכלים שמקורם מהדרום ההודי ומבטאים את האיזון המופלא שמספקת ההזנה היסודית.
ממה זה עשוי בתכלס?
שני המאכלים עשויים מבלילת אורז ועדשים טחונה ומוחמצת. תהליך ההחמצה של הבלילה, גורם לשלל המרכיבים התזונתיים שחבויים באורז ועדשי ה”אורד דאל” להיספג בקלות יתר במערכת העיכול, ולהפוך את המאכלים הללו מן הבריאים שניתן למצוא בכל הודו. האידלי הינו הגרסא המאודה של הבלילה, שנוצקת לתבנית היוצרת כופתאות. האידלי מוגש לצד “סמבאר”- תבשיל ירקות דליל וצ’אטני קוקוס שמאזנים את דלות הטעם והמרקם הרך המצוי בגופו של האידלי. הדוסה לעומת זאת הינה הגרסא ה”מושחתת” של הבלילה המוחמצת, מגיעה בתצורה של מעין קרפ דקיק וקריספי ממולא בשלל מרכיבים משתנים, מגולגל ומוגש לצד צ’אטני קוקוס וצ’אטני עגבניות קלאסיים.
אידלי לצד סמבאר וצ’אטני קוקוס
הגרסה ״המושחתת״ – דוסה לצד צ׳אטני קוקוס וצ׳אטני עגבניות קלאסי