כל בעל עסק מתמודד עם סטרס, עצבים וחוסר זמן לבלות עם המשפחה. שרון סלמן פתח בית קפה בפלולים, והוא מצליח, למרות כל הלחץ, למצוא את עצמו כל יום בחמש עם המשפחה בים. איך הוא עושה את זה?
כשנכנסים לבית הקפה "קפה אין" (CAFFEEIN) בחוף פלולים בגואה, ואוכלים (טורפים למען האמת) מהתפריט של המקום, אין ספק שזה מרגיש תל אביב. אפילו יש כאן מלצריות (דבר נדיר באזורי התיירות בהודו) ולא רק מלצרים, עם תודעת שירות גדולה. את המקום מנהל שרון סלמן, שעבר עם משפחתו לפלולים והתחיל בעסקים, עד שהגיע לאחד מבתי הקפה הטובים והפופולריים של האזור. ישבנו לפטפט על קצת ביזנס.
המקום שלך הוא העסק הכי ישראלי שיש בהודו. זה אוכל מאוד תל אביבי…
"זה האוכל של הבית, לגמרי ישראלי. זה מה שהייתי רגיל לאכול בחוץ כשהייתי יוצא לבתי קפה או מסעדות. שנים התעסקתי בתחום המסעדנות בארץ".
מה קדם למה, קודם רציתם לחיות בהודו או קודם להקים עסק והודו נבחרה למקום הנכון? מה היה הטריגר למעבר לפה?
"הטריגר היה לעזוב את הארץ", מחייך שרון. "המון שנים הייתי במסגרת האקדמיה, וגם כשיצאתי החוצה ראיתי כמה קשה בארץ. בהודו כבר הייתי בעבר והכרתי אותה. יש פה סגנון חיים אחר".
ואיך התגלגל עניין בית הקפה?
"התחלתי בכלל בגסטהאוס על החוף שנקרא 'לה סנדרה' והיה מקום די מפורסם. אחרי שלוש שנים בגסטהאוס, התפנה לנו זמן קצת ומצאנו חנות קטנה, במיקום שונה מאיפה שבית הקפה נמצא היום, שבה פתחנו בית קפה קטן. הקפה שנמצא היום הוא כבר אחרי כמעט שש שנים של התפתחות. המקום גדל והתרחב".
מה היתרון של איש עסקים ישראלי שבא עם חשיבה אחרת להודו?
"היתרון הוא שאני נותן ערך לכסף. כלומר יודע שכל מה שאתה משלם עליו בהקמת העסק, בסוף תקבל משהו טוב בתמורה. אנחנו, בתור ישראלים, יודעים ומודעים לזה. מה הכוונה בלשלם הרבה בהקמת עסק? לשמור על איכות של מוצר טוב, לשמור על סטנדרטים גבוהים ולדייק בכל הפרטים. כשמביאים את הנוסחא הזאת לפה, מצליחים להתבדל הרבה יותר. הלקוחות יודעים שהם משלמים עבור משהו מושקע, ומקבלים את הטוב ביותר".
"לדייק בכל הפרטים". שרון בבית הקפה
כל בעל עסק בארץ יודע שחיים פרטיים (לפחות בהתחלה) הם בגדר חלום רחוק. אצל שרון ומשפחתו המצב שונה לחלוטין, והם אינם עסוקים במרדף הבלתי נגמר. "בחצי מהימים אני בבית כבר בשעה ארבע אחר הצהריים", אומר שרון, "ובשעה חמש כל המשפחה בים, לא משנה מה קורה או קרה באותו יום".
מה ההבדל בין הלקוחות האירופאים הפוקדים את גואה, לבין התרמילאים הישראלים?
"ההבדל היחיד הוא שתרמילאים ישראלים באים בחבורות ויכולים לפתוח שולחן של 10 חבר'ה ביחד. זה מחזה נדיר אצל האירופאים. אצל הישראלים זה נראה שכולם מטיילים יחד הרבה זמן, ובסוף אתה מגלה שהם מכירים כולה 5 דקות".
איזה טיפ יש לך לתת לאנשים שרוצים להצליח בגדול וגם ללכת לים בחמש אחר הצהריים?
"שאלה קשה. אני אגיד לך משהו שקראתי בדה-מרקר, בהודו אי אפשר לבוא ולעשות רק סיבוב. כלומר להשקיע בכמה שפחות זמן, ולקחת את הכסף. השקעה בעסק בהודו נמדדת לאורך זמן והתמדה. מדובר בפרוייקטים של שנים. להיות סבלני, לתכנן לטווח ארוך וכמה שזה לוקח יותר זמן, ככה הפוטנציאל גדל. יש ישראלים שנכנסים לפה וחושבים שתיק תק יעשו קופה. החל מהשקעות נדל"ן ועד בית קפה בפלולים… אגב, לגבי ההודים אני רוצה לציין שיש להם יכולות מדהימות גם בתחום העסקים. הם מיליארד, אז יש הרבה כאלה".