מי מאיתנו לא מצא את עצמו בזמן הטיול משתתף בקבלת שבת, מחליף ספר או סתם זורק את התרמיל בבית היהודי אי שם בהודו? כתבתנו פגשה את האנשים שעומדים מאחורי המקום המוכר והאהוב.
הבית היהודי, כפי שמטיילים רבים יודעים, מהווה מוקד עליה לרגל מכמה סיבות: אם בשביל להניח את התיק ולהתחיל בחיפוש אחר גסט האוס, להיזכר באוכל הישראלי שמוגש שם מדי יום ואם בשביל להרגיש בבית עם קידוש בערב שבת. לפעמים, אחרי חודשים של טיול, עולה בך הצורך לאכול בדיוק כמו בבית, לדבר עברית ולפגוש עוד ישראלים שמטיילים כמוך, להחליף חוויות והמלצות ובעיקר להרגיש שמישהו, אפילו בהודו הרחוקה, חושב עליך ומקבל אותך ללא תנאים ושאלות. כך מתנהל לו הבית היהודי – נקודת המוצא היא שכולנו יהודים, כולנו אחים ואפילו בגלות (קרי הודו) צריך לדאוג לאח.
יהודה ויעל הרמן, ביחד עם ילדיהם נחמן ושרה- לאה, מנהלים את הבית היהודי בארמבול גואה זו הפעם הראשונה. תפסנו את הזוג לשיחה על יהדות בהודו, על מטיילים ישראליים ועל החומוס הכי טוב בגואה.
יהודה הרמן, 33, נולד וגדל בבית מסורתי אך ניהל את אורח חייו, אם מחפשים הגדרה מתאימה (ויסלח לנו יהודה ששונא הגדרות), כחילוני גמור. בהיותו סטודנט להיסטוריה בבאר שבע, החליט יהודה לנסוע להודו ו, בגואה, התחיל שלב המחשבות וההרהורים על ענייני כשרות, חגים וכדומה שהוביל לתהליך של חזרה בתשובה. עכשיו, כשהוא כבר דתי, יהודה חוזר להודו, וחי את שני העולמות.
בגיל 28 התחיל יהודה להתקרב לזרם ברסלב או כפי שהוא מצטט מהמקורות: "סור מרע ועשה טוב". את אשתו יעל הכיר יהודה במסגרת טיול לקברי צדיקים באוקראינה כשגולת הכותרת של הטיול היתה ביקור בקבר ר’ נחמן מברסלב. עינו של אחד המארגנים צדה את יעל, שיצאה אף היא לטיול במסגרת ההתקרבות שלה לדת, ומהר מאוד השידוך בין השניים עלה יפה. לאחר חמש פגישות הגיעה ההחלטה להינשא. בתחילה התגורר הזוג בירושלים אך בעצת רב וחבר קרוב שהמליץ על פעילות לקירוב לבבות במקום ממנו הם באו, עברו השניים לרמת גן וכעבור שנתיים וחצי של עבודה פנתה אליהם עמותת הבית היהודי בשאלה אם ירצו לצאת לשליחות הבית בהודו או פרו. לאחר התלבטויות לא מעטות נפל הפור על הודו. נסיעה אשר קדמה לה הכנה מקיפה וארגון הבית על יסודותיו.
יהודה מודה שלולא הבית היהודי שהוא מנהל, לא היה בוחר להגיע להודו שוב. "בפעם הראשונה שנסעתי להודו, המסע היה בעצם מסע אל תוך הנפש וחיפוש העצמי", הוא מספר לנו. כעת, בזכות הפעילות והעשייה עבור המטיילים הישראלים בבית היהודי שבארמבול, הוא מרגיש שהוא לא בהודו אלא בארץ ישראל. "כאן אני עובר בעצם מסע רוחני ולומד להכיר את עצמי במציאות שהיא לא פעם קיצונית וקשה להכלה", הוא מספר. יש משהו ביהודה שמקנה אופי שונה לבית היהודי בארמבול מבתים יהודיים אחרים בהודו ואפשר להרגיש עליו שהוא היה מטייל כמו כולנו. זה והעובדה שבשבתות תמצאו אותו מוריד ווודקות עם הישראלים שבאים לשבת אצלו, גורם למטיילים רבים להתחבר אליו.
מה שרבים אינם יודעים הוא שהפעילות הנראית לעין בכל ערב בבית כגון שיעורי תורה, קבלת שבת, ארוחת חמין בשבת בצהריים או הדלקת נרות חנוכה עם שירי חג וסופגניות (כפי שחוותה כותבת שורות אלה שטיילה והגיעה לבית שבארמבול), למעשה ישנו עוד פן לפעילות והוא מאחורי הקלעים: עזרה לאלו הנקלעים למצבי קיצון בעקבות שימוש מופרז בסמים, כמו המקרה האחרון בו מצא את עצמו יהודה משגיח על בחור צעיר שהתפלפ מסמים ונכלא לחמישה חודשים בכלא הודי עד שעורבה הקונסוליה בדלהי שבמאמצים רבים שלחה אותו לארץ.
עוד מקרה שיהודה מבקש שנביא לידיעתכם, הוא המקרה של יאיר לבון שנידון למאסר של 10 שנים, בעקבות חשד להחזקת תיק עם סמים שנטען כי היה שייך לשותפו לדירה. יאיר ריצה כבר חמש שנים בכלא אוגורדה שבגואה והוא זכאי לביקור בן שעה אחת בשבוע. יהודה מבקר אותו בשעת הביקור הזו ומדבר אל ליבו, מארח לו לחברה ושומר עליו כדי שלא יתייאש. "חשוב שיידעו עליו כדי שבתפילות ובקריאת תהילים יזכירו את שמו (יאיר בן נאווה) ויתפללו עבורו", מבקש יהודה מהקוראים.
לשאלתי על הקושי שבעשייה ועל העובדה שהבית עמוס ומלא לאורך שעות היום יהודה משיב שהמשפחה משתדלת לייצר זמן לעצמה למרות העומס והבית המלא. ולגבי החומוס המפורסם (כל יום שלישי בערב) אשר יהודה מבטיח כי מדובר בחומוס הטוב ביותר בהודו, יהודה מבקש לתת את הקרדיט לאיש אשר ממנו לקח את המתכון: כמדי שנה נסע יהודה לאומן ובתשרי השנה כאשר הגיע לשם, פגש בעל תשובה בשם אליהו והתפתחה ביניהם שיחה אשר במהלכה סיפר לו יהודה על השליחות המתקרבת להודו. אליהו, המנהל חומוסיה ביוקנעם, נתן לו את המתכון להכנת החומוס המושלם, כמו שיעידו מטיילים רבים שטעמו ממנו כבר.
סיפורה של יעל, מורה ליוגה בהכשרתה, די דומה לסיפור של יהודה עם הודו. היא הגיעה מבית חילוני ואורח החיים שלה היה רחוק מכל סממן של דת כמרחק הודו מישראל. יעל הגיעה לכאן לטיול ראשון כשהייתה בת 26 עם רצון לשלב קורסים של יוגה ומדיטציה ובין היתר הגיעה גם לבית היהודי בבגסו. לאחר המסע והקורסים בהודו ובעיקר לאחר הקשר שנוצר עם זוהר מהבית היהודי דאז, חזרה יעל לארץ והמשיכה ללמוד יוגה במשך שלוש שנים במכון וינגייט. בשנה האחרונה ללימודיה התחילו לעלות בה הרהורי תשובה שהתעצמו במהלך לימודי ימימה ומפגשים עם מטפל רוחני במשך תשעה חודשים אשר בסופם היא נולדה מחדש – כדתייה.
יעל מספרת שבמהלך הטיול שלה, לפני שבע שנים, היא הספיקה לבקר בכל בית יהודי אפשרי שנמצא בהודו בצפון ובדרום, למעט ארמבול. ברגע של בדיחות הדעת יהודה שואל אותה "למה לא הגעת גם לארמבול? יכולנו לא להגיע להודו לתיקון הזה…". שניהם, על כל פנים, מרגישים שליחות גדולה להגיע לכאן ולהוות בית ומפלט לכל אלו המבקשים להרגיש בית רחוק מהבית.
לאחרונה נפתח דף בפייסבוק ששמו "הבית היהודי – ארמבול גואה" ואתם מוזמנים לתת לו לייק ולהצטרף לדף.
לכל שאלה/ טענה/ בקשה ובכלל, זה המייל של יהודה הרמן yehudahe@gmail.com
כתיבה: זהבה דוד
צילום: אייל לבקוביץ’