היום, כשכותרות עיתונים זועקות על מעשי טרור בהודו, אני מתבונן על הישראליות שלנו בתוך כל זה בצורה שאנחנו צופים במתחולל.
הודו אהובתי ואהובת רבים – עבורנו התיירים שם סמל של משהו שהוא חופש – עולם עתיק, עולם מהאגדות. מקום שאפשר לנסוע בלי קסדה על אופנוע, לעשן בקולנוע, להסתובב בהרים במדבריות בערים בארמונות ובשדות – בעלי חיים, מיסטיקה, רוחניות ושמיים. הרי זה מה שאנחנו אוהבים בהודו.
לפני ארבעה שבועות, אוקטובר 2008, זרמתי לי בתוך שוק הודי סואן בדלהי, אני אומר זרמתי ולא הלכתי – מכיוון שזה מתאר בערך את צורת ההתקדמות שלי – כמו בנהר – עם המים. חשבתי לי לרגע – מה יקרה אם יהיה פיצוץ ? פיגוע ? הרי שבועיים לפני כן היו פיצוצים – ממש פה בדלהי… אני מביט סביב – מסתכל על אנשים על מקומות פוטנציאלים שטרוריסטים היו יכולים לחשוב עליהם, אני מרגיש בפנים שזה לא יקרה עכשיו אבל מין אינסטינקט של הגוף, פחד בריא שקיים כדי לשמור עלינו – נמצא שם – בודק, זוכר, ואז שוכח – אני ממשיך לתוך חנות המצעים שליד תחנת הרכבת old delhi. ההרגשה הזו – אני זוכר אותה מתל אביב, מבתי קפה, מהטיילת. מישהו יפוצץ פה עכשיו ? מישהו יירה ?
אז מה – הודו תיסגר ? פיגועים, פיצוצים, מוסלמים. לפתע כל החרדות שלנו צפות למעלה. כלכך הרבה חרדות יש לגבי הודו גם ככה, בלי קשר למצב בטחוני, ובמיוחד לאלו שנוסעים לשם בפעם הראשונה, ולהורים שלהם. נכון, משהו משתנה ביחס, נכון שגם יותר ויותר מבוגרים נוסעים עכשיו, להשלים את מה שפספסו כשהיו צעירים, לבדוק על מה הילדים שלהם מתלהבים. הנסיעה הזו, טעונה מאוד, רוויה במתח בפחד בהתרגשות, זה מיסטי ממש. זאת הודו, וזה מה שמבדיל אותה מנסיעה לפריס. לפחות בטחונית הודו היתה נחשבת לבטוחה תמיד, וגורמים ממשלתיים בהודו, שהתיירות היא משימה עיקרית עבורם, מודאגים היום.
אז עכשיו יש פיגועים – והם מלבים את הפחד. חלקנו מרגישים הקלה- "הנה, לא ניסע עכשיו".. כאילו "נפתרה הבעיה".. המצב הביטחוני לא מספיק טוב וזה תירוץ טוב לא לנסוע, כשבעצם מאחורי ה-"פיגועים" מסתתרים הרבה פחדים אחרים שלנו. חלק מבואסים – הם רוצים לנסוע אבל חוששים. אחרים – לא מושפעים לחלוטין ותכניתם לנסוע להודו לא תשתנה.
מה באמת כדאי לעשות ? האם יש תשובה ? אני מניח שאין תשובה מוחלטת ואיש יחליט לעצמו. שהרי הסיכוי להיפגע הוא מאוד מאוד קטן, אבל לא אפס. כמו בתקופות מסויימות שהיו בישראל בצל הטרור, כמו בתאונות דרכים. הודו היא תת יבשת – מקום אדיר מימדים עם למעלה ממיליארד אנשים. הסיכוי שיקרה לך משהו הוא מאוד נמוך, אבל הוא לא אפס. והשיקול אם לנסוע ? הוא שלך. אולי יש בזה משהו טוב – אולי הודו תתנקה מההמוניות הישראלית. בחודשים האחרונים משרד החוץ לא אוסר על נסיעה להודו, אך בדומה למה שהיה בנפאל – הוא ממליץ על "עירנות" והתעניינות בכלי התקשורת בנעשה סביב. הנוסח כפי שמופיע באתר משרד החוץ: "בעקבות פרסומים בתקשורת ההודית בדבר איום בפיגועי טרור באתרים בולטים בהודו, מומלץ למטיילים לגלות ערנות ולהימנע מביקורים באתרים הומי אדם בערים הגדולות. משרד החוץ מבקש להדגיש כי ההחלטה באם לבקר באזורים הנזכרים לעיל ו/או לשהות בהם נתונה לשיקול דעתו של כל אדם ואדם והיא על אחריותו הבלעדית. משרד החוץ מבקש להבהיר בהקשר זה כי מבחינת הדין הישראלי, לא קיים איסור לבקר באזורים המצוינים לעיל ו/או לשהות בהם.". האם תרצה ללכת בשוק סואן או לא ? שיקולך. כמו בימי תל אביב.
לצפייה בהודעות ואזהרות אלו ואחרות באתר משרד החוץ:
http://www.mfa.gov.il/mfaheb/sherut/travel%20advisory/
אתר משרד החוץ – הדף הראשי:
הנושא הזה מעורר בי, איך לא, נושא אחר שנמצא שם כל הזמן מתחת לפני השטח, נושא שאני רוצה לכתוב עליו הרבה זמן אבל לא מספיק, נושא שהוא חלק מכולנו – אנחנו הישראלים, הישראליות שלנו בחו"ל, ואפשר גם לקשור את זה לנושא חבר – יהדות, בתי חב"ד. והנה שוב אני נתקל בנושא הזה דרך סידרת הפיגועים. זה התחיל מזה שאני חשבתי שהיה פיגוע בבית חב"ד, וכך גם סיפרו לי אנשים. וזהו. זאת הידיעה כפי שהגיעה אלי. . אני רואה כתבות ענקיות באינטרנט ובחלק מהעיתונים על "בני ערובה בבית חב"ד", "מצור הישראלים", סיפורים על הרב הכלוא ומי שוחרר מהבית שלו ומי לא. אחרי יותר מחצי כתבה, כשאני מגיע לסוף, אני מגלה בקטן תוספות "משניות": היו 7 מוקדים של פיגועים, 100 הרוגים ביניהם 20 מכוחות הבטחון ההודי, 2 מלונות יוקרה עם תיירים מערביים רבים, תחנת רכבת סואנת ללא תיירים בכלל אך הודים רבים, שעשרות מהם נהרגו.
האם זה רק אני ? או שסדר תיאור הדברים הוא לא נכון, וגם ההדגשה לא נכונה. . נכון, אני מבין שבישראל יש דאגה לשלום הישראלים, ובהולנד יש דאגה לשלום ההולנדים. אז זה בסדר בעיני אם הכתבה תגיד: "פיגועים רבים במומבאי, 100 הרוגים ו-7 מוקדים בעיר….. בין היתר בית חב"ד ובו הרב הולצמן נצורים נמסר כי לא ידוע על נפגעים ישראלים". זאת נראית לי כתבה פרופורציונית שמתאימה לעיתון הנכתב בישראל, שסדר האירועים בה נכתב נכון. אני מסתכל באתרים בעולם – ורואה שכך כתוב בכולם. שימו לב שבאתר של ביביסי – ויותר בריטים נפגעו בפיגועים האלו מאשר ישראלים –
http://news.bbc.co.uk/2/hi/south_asia/7751707.stm
רק לקראת סוף הכתבה מוזכר מצב הבריטים – קודם כל הכתבה מוקדשת לתיאור עיתונאי אובייקטיבי של האירוע, כולל תגובות המשטרה ההודית ותיאור המצב. דרך אגב – תיאור המוקד של בית חב"ד מבוצע לפני דיווח על מצב הבריטים – משהו שגורם לי לתמוה – האם היהודים כלכך חשובים לכולם ? אנחנו העם הנבחר – שאפילו הגויים מדווחים עליו לפני שמדווחים על עצמם ? אנחנו רוצים להיות כאלו ?
ב-ynet הכותרת היא: "6 ישראלים מוחזקים בבית חב"ד במומבאי." אז אני מבין שכל בית ישראל ערבים זה לזה – כי אנחנו עם שכולם נטפלים אליו – ורק אנחנו יכולים להגן על עצמנו – אבל אם לא נעשה חשבון נפש יסודי – ימשיכו להיטפל אלינו חברים. אני מבין שחלק מהאנשים יגידו: "טוב שאנחנו כאלו – אנחנו דואגים זה לזה יותר מאשר הבריטים". זאת התבדלות וזו תכונה יהודית. אפשר לדון על זה – מניח שיש פה מגוון דעות. בכל מקרה לי אישית – וזו דעתי – הפריע – שאין ציון יתר בני הערובה והנפגעים משלל הארצות ובראשן הודו. ואיפה ציון המניעים האמיתיים של הטרוריסטים ? דומה כי לעיתונות הישראלית אין צורך בזה – כי מה שחשוב הוא להראות ש-"שוב דפקו אותנו ו-"כולם אנטישמים". אפילו אם זה לא נכון. זאת רוח שאנחנו נהנים להשתמש בה כדי ללבות את מדורת הפחד ורגשי הנחיתות שלנו. פה צריך לדעת להסתכל על הדברים האלו – בדיוק בנקודות האלו. כדור השלג של רגשי נחיתות שלנו ישראלים/יהודים, של בדלנות, והתנשאות כולם מעורבבים באויר, משהו מורגש מאוד מאוד כשאתה תרמילאי ישראלי שמטייל בעולם. ולא שאני לא דואג לשלומו של הרב בבית חב"ד ובאמת שאני מאחל לו שהוא יצא בשלום, אבל, אבל, הוא לא יותר חשוב בעיני משאר האנשים יהודים הינדים נוצרים ומוסלמים ולא יודע מי עוד – שנפגעים שם. מסתבר אחרי קריאה באתרים לא ישראלים – שאה, כן, הפיגועים לא כוונו נגד ישראל ויהודים, אלא היו גלובלים. יש מתיחות גדולה בין מוסלמים והינדים בהודו – וזה הרקע הנראה כרגע לפיגועים. רוב הפיגועים לא מכוונים נגד תיירים. לעיתים גם, אם כי לא מנסים להרוג תיירים אלא להשתלט עליהם כדי להפעיל לחץ על הממשל.
יש משהו קצת "מבוהל" או "מלא פניקה" בצורה שאנחנו מתארים דברים שקשורים אלינו היהודים/ישראלים בחו"ל, "גוואלט – שוב דופקים אותנו… תפסו את בית חב"ד האנטישמים והמוסלמים האלו" – וכדאי שנתבונן בזה טוב טוב. כי אם יש אנטישמיות בעולם – היא מגיעה הרבה מאוד מאיך שאנחנו מתנהגים ומקרינים.
לסיכום אני מאחל שהפיגועים יגמרו בכמה שפחות רע, כולל הישראלים המעורבים, אני מאחל שהודו תישאר חופשיה ובטוחה, ללא שוטרים ברחובות אלא שקט חזק ויציב שכולו אהבה וטבע, קיום של שקט בתוך בלגן גדול, כי כולם סוגדים לשקט ולא להפריע אחד לשני, כמו שרק הודו יודעת לעשות בתוך הבלגאן העצום שלה, ואני מאחל שמתוך זה – נוכל גם להסתכל על עצמנו בנושא שלא קשור ישירות לפיגועים האלו – אבל הם כמו דברים רבים אחרים הציפו לי אותו שוב למעלה.