הודו על פי אודי

כתיבה ותמונות: אודי לבנון | עריכה: סיגל קריב

כיום יש בהודו כמחצית ממקרי קורונה  שיש כאן בישראל. (5734 נדבקים אושרו נכון לכתיבת שורות אלו)
גודל האוכלוסייה? פי 160!!! 1.33 מליארד אנשים.
מאז, אמנם עלה מספר המתים משמעותית וגם מודי (רוה"מ) החליט להכניס מדינה דמוקרטית (בניגוד לסין) לסגר, על כל ההשלכות של זה ולא בטוח כמה זה לא לחץ בינלאומי, אבל מה שחשוב להבין רגע זה את היחסיות, את קנה-המידה. ב- 1.4 אמר ראש הממשלה שלנו, כי לשם השוואה, 5000 חולים בישראל הם 200 אלף בארה"ב אז תחשבו מה זה בהודו, כפול 4 וקצת.  5000 איש בישראל הם כ- 800 אלף איש בהודו! עוד נדבר פה גם  על אירוע רב משתתפים, וכשאני אומר רב משתתפים, זה רב, אבל לפני זה, חשוב להבין איך בכלל אומה של מליארד ורבע אנשים מתנהלת וכמה מנגנונים חברתיים נרכשים עם השנים, כחלק מהתהוות של אומה לפי צורכיה.

 

״5000 איש בישראל הם כ- 800 אלף איש בהודו״

זווית אחרת   

הרבה מזלזלים בה בהודו, נגעלים ממנה, ובעיקר מתנשאים עליה ועל ההודים.

הנה כמה מחשבות בעיניי, למה כדאי לאותם מזלזלים לחשוב מחדש, עם קצת יותר צניעות, ולמה מצבה טוב מאד יחסית – לדעתי. אומה שמסתדרת על שטח כל כך קטן ביחס לאוכלוסיה, במשך אלפי שנים, (ורנאסי בגיל של ירושלים) כבר לכתחילה מגיע לה הכבוד הראוי, הרי ברור שזה עם שהתברך בסובלנות וגמישות.

גם לסין יש 1.35 מיליארד אנשים, אבל הודו משתרעת על שליש! מהשטח בלבד. האדיבות, הסובלנות והזרימה, עוזרים להם לחיות בשלום זה עם זה (ואני מחריג את התעצמות האיסלאם, החל מתחילת שנות ה- 2000 ששיבשה הרבה דברים בעולם).

 

״ורנאסי בגיל של ירושלים״

 

אומה שבגינונים "המוזרים" שלה לכאורה – לעין מערבית, שומרת על הגיינה אישית, והרבה ירימו גבה. מנהגים שהשתרשו עם השנים, כנראה מתוך הבנה שכך זה צריך להתנהל בגודל הזה ובצפיפות הזו, כי כשאומה גדולה כל כך, החוכמה הנרכשת מביאה את הידע הדרוש לשרוד נכון. בכלל אם נשים לב, נראה שהרבה מנהגים הם תוצאה הגיונית של מקום, זמן ואילוץ:
לחיצת ידיים – בהודו כידוע לא לוחצים ידיים (אלא ידיים ב״נמסטה״) – כך גם אין אסלה – כורעים – זה גם יותר בריא, וגם אין מגע.
נייר טואלט, אין (יש רק לתיירים ולמושפעים מערבה)  – תחשבו על מיליארד ורבע איש זורקים נייר כל יום למערכת ביוב… נכון. ובנוסף, כידוע, זה פשוט יותר נקי! מצחיק ככל שיהיה, אבל שטיפה תמיד נעשית עם מים ביד שמאל, אז לא מזהמים את יד ימין . גם לפי הקבלה, נתינה היא מיד ימין, (למרות שבהודו לא לוחצים איתה יד, מגישים איתה).

 

״מצבה של הודו טוב מאוד״. בתמונה: אודי לפני 20 שנה

עוד נקודה מעניינת, אולי פחות נעימה לנו, המערבים ובכלל לאומות קצת קטנות יותר מהעם העצום שנקרא הודים, אבל בהודו יש קאסטות (מעמדות) כידוע, הנמוכה שבהן נקראת: אנטאצ'בלס. כל אלו שמחוץ לקאסטות, לעולם הם יהיו כל אלה שאתם פוגשים ברחוב, היותר מלוכלכים, המקצועות הנמוכים, העניים. הקאסטות האחרות אסורות במגע עמם. (בהקשר של איסור נגיעה והתרחקות, נדבר ב"נ בכתבה אחרת).
נושא הקאסטות בהקשר של העם העצום הזה, מקבל זווית אחרת, חשיבות ויוצר מרחבי תנועה מאוד מוגדרים, מכתיב אורח חיים מתאים.

לעניין הקורונה וההשפעות התרבותיות על התפשטות המחלה, שיעור בצניעות כל מה שקורה פה באופן כללי, מניעות מול הטבע, מול הבריאה. ובעניין ההודים, הם עם עניו וצנוע. מכירים את זה שאתם רואים "הר-אדם", איש גדול מאד ובפנים הוא פשוט חמאה וזהב צרוף? ככה הם, אומה ענקית אבל בסה"כ, טובה.

 

סיפורי קומבהמלה

עוד פרופורציה להבנת המספרים העצומים והצניעות. זוכרים שהזכרתי ארוע רב משתתפים? בשנת 2001 זכיתי להיות בפסטיבל הקומבה-מלה, מקור הצליל קהומב מאותו צליל המילה WOMB רחם… (הסנסקריט קדומה והייתה לפני האנגלית) מלה – זה פסטיבל, יחד, פסטיבל החיים בעצם. בפסטיבל שנערך אחת ל – 12 שנה, ובמקרה הזה 12 של 12 מהא- קומבה-מלה, נחשב להתכנסות הגדולה ביותר בעולם. 70 מיליון איש. באים הולכים ועולים לרגל מכל רחבי הודו.

מליונים בכניסה לקומבהמלה

 

אין דחיפות, אין רעש. בתור לקומבהמלה

 

האירוע התנהל בשקט, ברוגע ובשנטי שנטי כמו שאומרים אצלם, עם כל ההמולה הכרוכה בארוע דתי בסדר גודל כזה. הכול פשוט תיקתק. 70 מליון איש ולא שמעת המולות, רעש, בלאגן, הסדר היה ברור, הכללים ידועים, וכל מי שדיברתי איתו, פשוט לא האמין שבזמן שבפסטיבל 70 מיליון איש, ישראל היא מדינה של 7 מליון בלבד (נכון לאז) והיו עונים ש"רק בהודו יש יותר ישראלים מזה".

 

למי שרוצה להמשיך ולעקוב אחר מצב הקורונה והבריאות בהודו:

https://www.mohfw.gov.in/