הודו על פי ג’קי לוי

את ג’קי לוי פגשנו השבוע בהודו ומיד הבנו שאין מתאים ממנו לשיחה קצרה על יהדות, הינדו ועל משמעות החיים וניצלנו את ההזדמנות שנקרתה בדרכנו. לוי, 49, מחלק את זמנו בין כתיבה עיתונאית, הגשת תכנית הרדיו "המילה האחרונה" של גל"צ בצמוד לאברי גלעד, הנחיית טלוויזיה וכתיבה לתיאטרון, ומזוהה בעיקר עם עיסוקו ביהדות ובקירוב לבבות בין דתיים וחילוניים.

 

ג’קי לוי מטייל בהודו בפעם השנייה. בערך. ולמה רק בערך? כי בניסיון הראשון שלו לטייל בהודו במסגרת הטיול הגדול שאחרי הצבא, לוי מספר כי נתקע בשדה התעופה בכלכלתה בדרכו לקטמנדו והספיק ליהנות רק משאיפת קצת אויר מזוהם. בניסיון השני שלו, לפני כתשע שנים, לוי הצליח לבלות רק יום אחד בלבד בדלהי במסגרת צילומי הסדרה "היהודי הנודד" של ערוץ תכלת ז"ל. בפעם הנוכחית הוא מטייל כבר חודש שלם ונראה שסוף סוף הוא זוכה ליהנות מהחוויה.

 

 

"הדבר היחיד שזכור לי מהודו בפעם הקודמת, הוא מראה עובדי הניקיון בלילה בכלכתה, שקרצפו את אותה המרצפת במשך שעות."

בתקופה בה הוא טס להודו ,לפני אי אילו שנים, לא ניתן היה להיכנס להודו מכיוון שלא היו לה עדיין יחסים דיפלומטיים עם ישראל. להודו אפשר היה להיכנס רק עם דרכון זר או אם שיחדת את הפקיד הנכון במשמרת הנכונה במעבר הגבול בנפאל. מהטיול ההוא בנפאל הוא זוכר בעיקר "את העובדה שחבר שלי ואני היינו הדתיים היחידים שפגשנו במהלך המסע ואת טקס שחיטת הבהמות ממין זכר למען האלה קאלי", הוא מספר.

בניגוד לטיול הקודם ובהבדל של שנות דור להגדרתו, בטיול הנוכחי הוא שם לב לרבבות של צעירים וצעירות דתיים ומסורתיים שמטיילים בהודו במשך חודשים ארוכים. "השינוי הזה מבורך" הוא אומר, "מההשפעה של הודו על יוצרים כמו אהוד בנאי ואביתר בנאי ועד ההשפעה של ההינדואיזם על היכולת לפתוח בתי מדרש לחילוניים בתל אביב".

 

לוי פיתח תובנות על הישראלים המטיילים בהודו ולטענתו "יש אבחנה בין אלה שהודו בשבילם היא מכרה זהב לעישון זול ותו לא, לבין אלה שמגיעים לפה מסיבות נפשיות – לחקור את נפשם, לשאול שאלות ולקבל תשובות, ובין אלה שמגיעים לתקופה ארוכה, למשל להתנדבות וכו’."

לוי מעיד כי הטיול הראשון שלו בהודו שינה את תפיסתו לגבי היהדות. הטוטאליות של האמונה ההינדית היא משהו שהוא זוכר עד היום: המקדשים, המקדש הקטן בכל אוטובוס וחנות, שריפת הגופות, הקורבנות, ריבוי האלים והאלות.

 

 "בדת ההינדו לא הכל רציונאלי: יש אגדות עם, פיל שרוכב על עכבר ואל שהוא קוף. היהדות, לעומת זאת, מנסה להחביא את האגדות שבמשך שנים הושמעו והועברו מרב לתלמיד ומאב לבן". לוי מצר על כך ומאמין שכל תרבות באשר היא, חייבת לכלול בתוכה רכיבים של פנטזיה, ילדותיות ופיקנטיות לצד מציאותיות.

 

ג’קי לוי, מוכר לרבים מאיתנו בפועלו הרב לקירוב והנגשת היהדות גם לחילוניים שבינינו. במשך שנים הוא כתב טור ב’ידיעות אחרונות’ המביא את נקודת מבטו על אירועים אקטואליים בהקשר של פרשת השבוע, הוא הגיש את תכנית הנוער "צו פיוס" שיצרה הידברות בין בני נוער חילונים ודתיים ובשנים האחרונות מנחה מופע בשם "קלבת שבת" בימי שישי בבית אבי-חי שבירושלים. לעומת זאת, מה שרבים אינם יודעים, הוא שלוי אחראי גם על קירובם של תושבי תת היבשת הרחוקה ליהדות.

 

לוי מספר על מקרה שקרה לו בעת שטייל בעיירה צ’נקלי. בעוד הוא מניח תפילין, בהו בו כמה נפאלים שהסתקרנו ממעשיו. לאחר שסיים את התפילה, החלו הנפאלים להאיץ בו להניח את רצועות העור על זרועותיהם. כששאל אותם לוי על רצונם המפתיע הם ענו: "למה לא? יש לנו הכל, אבל תפילין עדיין אין לנו."

לפני פרידה, שאלנו את לוי מה הוא מאחל לעצמו להמשך הטיול. משאלתו היחידה לעצמו, וכן גם לצעירים שמטיילים בהודו, היא שההשפעה שיש להודו תישאר ותהדהד גם שנים לאחר שיחזור הביתה. אמן, ושתחזור הביתה בשלום.

 

כתיבה: זהבה דוד
עריכה: הדר סתיו