הזמנה ל… חתונה!

חתונה הודית היא אירוע שונה מכל אירוע אחר בו תקחו חלק בחייכם והיא ממש לא דומה לחתונה שאנחנו רגילים אליה. לא בלבוש, לא בטקס, לא באורך המאורע. חתונה הודית היא אירוע ססגוני שמאופיין במספר רב עד מוגזם של משתתפים (יכול להגיע עד לכ-100 אלף איש) כשרובם המוחלט של המוזמנים בכלל אינו מכיר את החתן או הכלה. יש סיכוי גבוה שאם תטיילו באזור בו יש חתונה, תוזמנו אליה מפני שההודים הם אנשים חמים ומזמיני פנים, והם מאוד אוהבים ומעריכים נוכחות של תיירים בחתונות שלהם או של חבריהם. אם דובר לידך על חתונה שעומדת להתקיים ולא הוזמנת- אתה רשאי להיעלב.

אם אנחנו רגילים לריטואל קבוע מראש של קבלת פנים, חופה ומסיבה, צפויה לנו הפתעה ענקית. כל חתונה הודית היא שונה מהשנייה ויש יותר מהגדרה אחת לחתונה הודית והיא יכולה להימשך איפשהו בין יום אחד לשבוע שלם. אופי האירוע (אומנם מדובר בטקס חתונה, אך זה כל-כך הרבה יותר מכך, זהו למעשה פסטיבל שלם) נקבע כתלות באיזור הגיאוגרפי בו נערך הטקס, מעמדן הכלכלי של משפחות הזוג וכמובן המעמד אליה בני המשפחה משתייכים ('קאסטה'). כידוע, הודו היא מדינה ענקית מרובת דתות, כל אחת נושאת את התרבויות והמנהגים שלה. בהינדואיזם, הדת הנפוצה ביותר בהודו, מחשיבים את הנישואין למוסד קדוש, בו בני הזוג הופכים לאחד בנשמתם. גבר הינדי אינו נחשב שלם עד לרגע בו הוא נושא מישהי לאישה.

 

מתחברים ליישות אחת שלמה בחתונה בדלהי

 

בהודו, רוב החתונות הן תוצאה של שידוך בו משפחות הזוג מתאמות את תנאי מיסוד הקשר. ישנם גם מקרים של 'נישואי אהבה' – במסגרתם הזוג מחליט להתחתן ללא הסכמת או תמיכת המשפחות של שני הצדדים.

אז אם נקלעת לחתונה הודית- למה עליך לצפות?

טרום חתונה

sangeet היא בעצם מה שקרוי בפי האמריקאים rehearsal dinner (חתונה גנרלית) – בערב זה ייקחו חלק רק בני המשפחה המצומצמת. זהו הזמן של כולם להפגש ולהכיר זה את זה, לרקוד, לאכול מאכלים הודיים מסורתיים וכמובן, ליהנות ולשמוח. תאריך החתונה אגב, נבחר ע"י אי הדת והוא מבוסס על ההורוסקופים של בני הזוג.

מסיבת האירוסין

טקס החינה (MEHNDI)

נערך בד"כ ביום השני של החתונה (הקרוי לעיתים מסיבת האירוסין), במהלכו הכלה, חברותיה ומשפחתה מתקשטות בקעקועי חינה על כפות הידיים והרגליים.

הצלמים הם אלה שמנהלים את המסיבה. הזוג מצטלם על ספה מלכותית עם כל אחד ואחד מהאורחים (נשמע מתיש כמעט כמו צילומי המשפחה בחתונה הישראלית) וכל אורח שניגש להצטלם איתם מאכיל אותם בממתקים (כדרך מסורתית לאחל להם דרך מוצלחת ומתוקה ביחד).

ביום החתונה הכלה עוזבת את בית הוריה לנצח, לא לפני שהם מפנקים אותה בבגדים חדשים כסמל להתחלה חדשה בחיים וכאות הסכמה לכך שמעתה היא שייכת למשפחת החתן. כל אחד מבני משפחתה של הכלה מעניק לה תכשיט: טבעת זהב, צמיד ליד או לרגל ומאכלים מתוקים כאות למזל טוב. כשהכלה מגיעה לבית החתן, חמתה (או אימה החדשה- אם תרצו) מניחה בכניסה לבית כלי מלא באורז שאותו הכלה צריכה לשפוך באמצעות כף רגל ימין – סמל לעושר ולכך שהכלה מקבלת על עצמה את מחויבויותיה החדשות.

 

דוגמת חינה על יד כלה

 

הטקס המרכזי

החתן נכנס על סוס לבן מפואר ומקושט (האביר על הסוס הלבן, מישהי?), לבוש שמלה (SHERWANI) או חליפת מעצבים. על ראשו טורבן עם מחרוזת פרחים שנועדה להגן עליו מרוחות רעות וסביבו רוקדים בני משפחה וחברים. הכלה, בתלבושת מסורתית שהיא סארי אדום (לרוב, אין פה חוקיות מסויימת. הצבע האדום מסמל פוריות) ועטוייה ערב רב של תכשיטי זהב – תגיע בכניסה מרשימה מלווה בבני דודים שמחזיקים חופה (MANDAP) מעליה.

לרוב בני הזוג יהיו יחפים – מסמל קשר ישיר לאדמה (להבדיל מהחתונות היהודיות בהן החופה מסמלת קשר ישיר לשמיים). החתן מעלה את הכלה לבמה. הם מצטלמים ואז מתחיל הטקס שנערך ע"י איש הדת. אופי הטקס משתנה בהתאם לדת ולמנהגיה, אבל לרוב הוא ארוך מאוד-  כשעתיים לפחות, במהלכו בני הזוג נודרים נדרים ובסיומו מקיפים בני הזוג מדורת אש קדושה (AGNI) שבע פעמים. בסיום הטקס האורחים עולים לבמה (נשמע לכם מוכר?), כל אורח שעולה נותן לבני הזוג מעטפה עם כסף ועוד ממתקים (עסק משמין – להיות כלה הודית, אין ספק).

במהלך הטקס עצמו היד של החתן והיד של הכלה קשורות זו לזו – מסמל את קשר הנישואין החדש. בסיום הטקס הארוך (והמייגע, יש שיגידו) פורשים האורחים לטובת הארוחה שנערכת בצורת בופה עמוס בכל טוב, וכמובן לריקודים.

 

האביר על הסוס הלבן

 

בשורה התחתונה

צבעים, ריקודים, אנשים שמחים, כולם מאושרים. יש סיבה למסיבה. מתחתנים, אז בואו נחגוג. לא משנה מה הסטטוס שלך, תתלבש, תצבע את עצמך, תרקוד תהנה ותבלה. זה הזמן בו מי אתה ומאין באת לא משנה כלום, העיקר השמחה שאתה נוצר בלב שרק מחפשת תירוץ להתפרץ. בכל דת ועדה חתונה יכולה להסתכם במילה אחת – חגיגה. ההודים כהרגלם, מוכיחים לנו את זה הכי טוב-

מוכרחים להיות שמח!