חשבתם שהודו היא רק גן עדן של ריחות, צבעים וצלילים? תחשבו שוב. הפעם בפינת התרבות - "הטיגריס הלבן", הספר שיגרום לכם לראות את הצדדים הפחות נעימים של תת היבשת. חובה לכל חובב הודו באשר הוא.
הטיגריס הלבן / ארווינד אדיגה
זוכה פרס בוקר 2008
.jpg)
ספרים רבים נכתבים על הודו מעיניים מערביות. כתרמילאים, אנו קוראים בשקיקה כל מילה שנכתבת ומתארת את המסע הפתלתל ומצליחים להרגיש את הצבעוניות, הריחות והבלגאן הקסום של הודו. אבל מתי לאחרונה קראתם ספר שמציג את הצד השלילי? אין ספק שכדי להגיע לרמה כזו של ביקורתיות צריך להכיר את המערכת ואת החברה ההודית היטב ולפי כך מצליח ארווינד אדיגה, עיתנואי הודי שהטיגריס הלבן הוא ספר הביכורים שלו, לדייק בתיאור הצד האפל של החברה ההודית.
עוד לא קראתם את "הטיגריס הלבן"? איזה כיף לכם!
קראתם? תשדלו לשכוח כמה שאפשר כדי לקרוא בכל פעם מחדש.
מרתק, סוחף, מטלטל משעשע וגם כואב – לא מספיקות המילים בכדי לנסות ולתאר את חווית הקריאה של הספר.
העלילה מספרת על בלראם האלוואי שנולד למשפחה ענייה בכפר הודי, התקדמותו לשמש כנהג של משפחה עשירה ואת דרכו להיות יזם עסקים מצליח. העלילה המותחת מתפרשת על פני שבוע שבו הוא כותב את זכרונותיו ותוך כדי כך הוא חושף את הדרך המפתיעה שעבר וכיצד הגיע למה שהגיע.
.jpg)
הודו, לא רק צבעים וריחות. צילום: נטע ארזי
מתוך הפרק הראשון:
"תראה, אני הפסקתי ללכת לסרטים הינדים – מתוך עיקרון – אבל בימים שעוד הלכתי, שנייה לפני שהסרט היה מתחיל, המספר 786 היה מבזיק על רקע המסך השחור – המוסלמים חושבים שזה מספר קסמים שמייצג את האלוהים שלהם. או שהיית רואה תמונה של אשה לבושה סארי לבן ומטבעות זהב נושרים לרגליה, וזו האלה לָקְשְמי, של ההינדים.
לבני ארצי יש מנהג עתיק ומכובד, להתחיל כל סיפור בתפילה לכוח עליון.
אני מניח, הוד מעלתך, שגם לי כדאי להתחיל בלנשק לאיזה אל בישבן.
אבל איזה אל? יש כל כך הרבה אפשרויות.
למוסלמים יש אל אחד.
לנוצרים יש שלושה אלים.
ולנו ההינדים יש 36,000,000 אלים.
שזה בסך הכול 36,000,004 ישבנים אלוהיים שמתוכם אני יכול לבחור.
תראה, יש כאלה, ואני לא מתכוון רק אליכם הקומוניסטים, אלא לאנשים חושבים מכל גוני הקשת הפוליטית, שסבורים שלא רבים מהאלים האלה קיימים באמת. יש כאלה שמאמינים שאף לא אחד מהאלים האלה קיימים. רק אנחנו קיימים וסביבנו ים של חשכה. אני לא משורר ולא פילוסוף, איך אדע מה האמת? מה שכן, נראה שכל האלים לא ממש עובדים קשה – כמו הפוליטיקאים אצלנו – ולמרות זאת הם נבחרים בכל פעם מחדש ונדבקים לכס המוזהב שלהם בשמים, שנה אחר שנה. ואני לא בא להגיד פה שאני לא מכבד אותם, אדוני ראש הממשלה! שלא תכניס לגולגולת הצהובה שלך את הרעיון הזה, בחיים לא, זה חילול הקודש. המדינה שלי היא מדינה שבה משתלם לעבוד בשני הכיוונים: היזם ההודי צריך להיות גם ישר וגם נוכל, גם ללעוג וגם להאמין, להיות גלוי לב וגם ערמומי, בעת ובעונה אחת.
טוב: אני עוצם עיניים, מחבר את כפות הידיים בתנועת נמסטה שכולה אומרת כבוד ומתפלל לאלים שיאירו מאורם על סיפורי האפל.
סבלנות, מר ג’יאבאו. זה עלול לקחת קצת זמן.
כמה זמן היה לוקח לך לנשק 36,000,004 ישבנים"?
לבני ארצי יש מנהג עתיק ומכובד, להתחיל כל סיפור בתפילה לכוח עליון.
אני מניח, הוד מעלתך, שגם לי כדאי להתחיל בלנשק לאיזה אל בישבן.
אבל איזה אל? יש כל כך הרבה אפשרויות.
למוסלמים יש אל אחד.
לנוצרים יש שלושה אלים.
ולנו ההינדים יש 36,000,000 אלים.
שזה בסך הכול 36,000,004 ישבנים אלוהיים שמתוכם אני יכול לבחור.
תראה, יש כאלה, ואני לא מתכוון רק אליכם הקומוניסטים, אלא לאנשים חושבים מכל גוני הקשת הפוליטית, שסבורים שלא רבים מהאלים האלה קיימים באמת. יש כאלה שמאמינים שאף לא אחד מהאלים האלה קיימים. רק אנחנו קיימים וסביבנו ים של חשכה. אני לא משורר ולא פילוסוף, איך אדע מה האמת? מה שכן, נראה שכל האלים לא ממש עובדים קשה – כמו הפוליטיקאים אצלנו – ולמרות זאת הם נבחרים בכל פעם מחדש ונדבקים לכס המוזהב שלהם בשמים, שנה אחר שנה. ואני לא בא להגיד פה שאני לא מכבד אותם, אדוני ראש הממשלה! שלא תכניס לגולגולת הצהובה שלך את הרעיון הזה, בחיים לא, זה חילול הקודש. המדינה שלי היא מדינה שבה משתלם לעבוד בשני הכיוונים: היזם ההודי צריך להיות גם ישר וגם נוכל, גם ללעוג וגם להאמין, להיות גלוי לב וגם ערמומי, בעת ובעונה אחת.
טוב: אני עוצם עיניים, מחבר את כפות הידיים בתנועת נמסטה שכולה אומרת כבוד ומתפלל לאלים שיאירו מאורם על סיפורי האפל.
סבלנות, מר ג’יאבאו. זה עלול לקחת קצת זמן.
כמה זמן היה לוקח לך לנשק 36,000,004 ישבנים"?
"הטגריס הלבן" מעמיד לביקורת את השחיתות בהודו, מבלי לייפות את התמונה ולו לרגע. אדיגה מתריס כנגד הדת, הפוליטיקה והכסף וחושף בפנינו את השילוב בין השלושה. לאחר קריאה בספר לא תוכלו שלא לתהות מה הודו מסתירה מאיתנו כאשר אנו רואים אותה רק כיעד רוחני, צבעוני ומלא שמחת חיים. ולא, זה לא ימנע מכם לרצות ולטוס אליה בכל פעם מחדש, רק לגלות צדדים נוספים ופחות אטרקטיביים שישלימו לכם את התמונה. אז לפני שאתם אורזים שוב את המוצ’ילה שלכם – לרוץ ולהשיג את הספר!
יש לכם ביקורת שונה על הספר? אתם מוזמנים להענות לאתגר ולכתוב לנו אותה, ואנחנו מבטיחים לפרסם.
קראתם את הספר ויש לכם מה להוסיף? השאירו תגובה