המשפחה המעופפת

שנה אחרי שסיים את שירותו הצבאי, עלה פראג' אבו-פארס אז בן 22 על מטוס למזרח הרחוק להגשים חלום ילדות. "החיבור שלי לטיולים בכלל ולמזרח הרחוק בפרט הגיע דרך עיתונים של מטיילים כמו 'נאשיונל ג'יאוגרפיק' או 'מסע אחר' שגרמו לי מגיל צעיר לחלום על טיול למזרח בכלל ולהודו בפרט", מספר פראג'. "שנה אחרי השחרור כבר הייתי על מטוס בדרך להודו וזאת חרף אי רצונה של משפחתי ושל סביבתי כולה, שטיולים אלה אינם נדושים ובין המקובלים אצל הדרוזים, כמו אצל היהודים".

הרצון שלו לטייל במזרח נתקל בהתנגדות עזה מצד קרוביו, בשל הייחודיות של טיול מסוג זה בקרב בני העדה. "בזמני היה מאוד חריג ולא מקובל לטוס להודו. עבור ההורים שלי, אחיי, אחיותיי וחבריי ההחלטה נראתה מאוד מוזרה ולא מתקבלת על הדעת. יש לכך המון סיבות חברתיות ודתיות", מתאר פראג'. "הם עשו ככל האפשר כדי להניא אותי מכך, כולל הצעות מפתות של כרטיסי טיסה על חשבונם לאירופה או לכל יעד אחר 'מתקבל על הדעת'. היה מכבש לחצים לא פשוט מעורב בהרבה אמוציות, אבל התעקשתי והיום אני כל כך שלום ושמח על ההתעקשות שלי אז".

לטיול הצטרף אליו חבר מיחידת המיעוטים בה שירת כחובש קרבי וכעבור שבועיים המשיך לטייל עם חבר תל אביבי שפגש במהלך הטיול. "הטיול הראשון שלי נמשך כשישה חודשים וכלל את הודו, נפאל ותאילנד, כשרובו היה בהודו", הוא משתף. "מאז הספקתי לבקר עוד כמה פעמים במזרח. הטיול האחרון להודו היה עם משפחתי".

פראג' במרכז תשומת הלב 

סגירת מעגל

לדבריו של פראג', עד היום טיול למזרח הרחוק הוא לא דבר מקובל בקרב בני העדה הדרוזית, אבל הוא תמיד חלם לטוס לשם שוב. על כן, בגיל 41 מלווה באשתו, אלין ובתו, שרה ובנו אדם, המריא להודו בשנית. "היום אני שומע על צעירים בחברה הדרוזית שיוצאים לטיול במזרח הרחוק, אבל עדיין מדובר בבודדים לגמרי ובתופעה זניחה למדי", מסביר. "תמיד ידעתי שיום אחד עוד אשוב להודו, תמיד חלמתי על כך, תמיד דמיינתי את עצמי יחד עם משפחתי מטיילים בהודו. זה טיול שחלמנו עליו זמן רב ואפילו היום אני יודע שעוד אשוב לשם. לא היה כל צורך בשכנוע של אשתי וילדיי. טיול להודו היה מבחינתנו כמובן מאליו. תמיד השם עלה כיעד לטיול לכל המשפחה ורק דחינו זאת 'עד שהילדים יגדלו עוד קצת'".

חרף החששות שליוו את נסיעתם להודו, הכול הופרך ברגע שהם נחתו בה. "הודו, כמו שרק הודו יודעת, מספקת אינספור חוויות ורגעים בלתי נשכחים", מבהיר פראג'. "בטיול עם ילדים החושים מתחדדים ונדרכים והם אפילו מתחדדים כפליים במפגש עם ילדים אחרים מתרבות שונה, מרקע שונה וממערכת ערכים שונה".

נסיך ראג'סטני קטן, אדם 

"כשילדים פוגשים ילד בגילם במצבים בלתי אפשריים ובלתי הגיוניים, משהו במחשבה שלהם משתנה", הוא נזכר. "קרה למשל כשילד אחד קפץ לקרון הרכבת יחף ועירום בפלג גופו העליון והחל לנקות את הרצפה מתחת לרגלי הנוסעים עם סמרטוט מטונף תוך שהוא מרים ראש ומסמן עם היד שהוא רעב ללחם. עיניו פגשו בעיניה של שרה שישבה על מיטתה עם מגש אוכל. בשנייה אחת היא הוציאה את שתי חתיכות הצ'פאטי שהיו לה ומסרה לו בשקט. ההודים אוהבים ילדים. ילדים זרים ומטיילים. הם לא יפספסו הזדמנות להתקרב, לדבר, להצטלם ולחייך. אדם הקטן נהנה במיוחד, מכל עבר ובכל מקום קיבל יחס מיוחד".

"הופתעתי מאד מהתגובה של הילדים", חורץ פראג'. "הופתעתי מכך שהם הצליחו לזרום עם הודו מהר מאד, הרבה יותר ממה שציפיתי. אולי זה היה כך בגלל כל ההכנות או בגלל שהם ראו כמה סרטים ותמונות לפני. אולי כי הם ילדים והם יודעים לשרוד הרבה יותר טוב ממה שאנחנו חושבים והם חסונים וחזקים. למרות זאת היו גם כמובן מקרים לא מעטים שלא השאירו אותם אדישים כלל, כמו ילד שנדבק כל כולו אל חלון האוטו באחד הצמתים באופן מפתיע וביקש כסף, או כשעברנו ברגל בשעות הערב המחשיכות מתחת לגשר אחד בדלהי ונתקלנו בערבוביה של אנשים עם ילדים וחלקם קטועי גפיים כשמסביב ערימות של טינופת וכלבים צנומים".

פראג' וילדיו

מדריך טיולים במשרת אב

פראג' הוא בוגר אוניברסיטת חיפה עם תואר שני בלימודי ארץ ישראל  וכן בוגר בית הספר תרבויות עם  תעודת מדריך טיולים בחו"ל  ובוגר בית הספר לגננות ונוף. "אני משתדל לא להיות 'מדריך הטיול' עם המשפחה, הוא מחדד. "אני בוחר ביעדים או אזורים שלא ביקרתי בהם בעבר. אני מעדיף לטייל בתור האב עם משפחתו ולא כמדריך הטיול. כמובן שאני חולק איתם מידע במידת האפשר, מלמד אותם ולומד מהם לא פחות".

בנוסף, בזמנו הפנוי הוא חובב בישול ואפיה ועוסק באומנות המוזיקה. "הודו היא מעצמה קולינרית", קובע פראג'. "על כך אין עוררין. ולאוהב חריף שכמותי היא בכלל גן עדן. היה מאכל אחד ברישיקש שמאוד אהבתי, קציצות תפו"א עם ירקות מצופות ברוטב פטריות".