כולם מדברים על הטיסה שקרבה וכמה התרגשות טמון בכך.... וואי כמה ההרגשה הזאת כיפית.... אבל אף אחד לא בא לדבר איתך על החזרה ומה מצפה לך... על הקושי, התיסכול והדיכאון שיגיע..
הדרך שלי ממקלוד לדלהי הייתה הקשה ביותר… הינה הטיול נגמר, אני חוזרת הבייתה לישראל..
וואי מה עושים? בגרויות? פסיכומטרי? ואיך חוזרים לתרבות הזאת? לבגדים של הארץ? לפלאפון? ללחץ?
וואי כמה קשה… כל הדרך הייתה מלווה בדמעות של עצב, של פרידה. עליתי עכשיו לדרך חדשה, החזרה לארץ.
כל הדרך ניסיתי להחזיק את עצמי… יהיה בסדר, גם בארץ נחייך לכולם, גם בארץ נגיד לכולם שלום, נלך לטייל ברחובות מאושרים עד הגג, לא נראה יותר הודים וטיבטיים חייכנים בכל פינה אבל אברהם מהמכולת גם תמיד מחייך…
הגעתי לשדה תעופה כולי מכופפת לא מאמינה שאני כבר בארץ וכמה ששישה חודשים עוברים מהר ואני רואה חבורה של אנשים מקפצים מנופפים לשלום עם חיוכים מאוזן לאוזן.. כן כן המשפחה באה ונראית מאושרת מתמיד ואני…. אני בשלי… בכלל הייתי מעדיפה ליהיות שם ולא פה….
אני מגיעה הבייתה מודה עם מעט התרגשות והמון אוכל של אמא מפנק..
נכנסת לחדר שמה לי את הדיסקים החדשים שלי שקניתי לי בהודו שומעת את הצלילים ומתמלאת בגעגועים, בעצב, בתסכול, ובדיכאון והדמעות מתחילות לזרום בחופשיות בדיוק כמו שסיפרו לי… וזה נכון ההורים נראים מבוגרים יותר… הכלבה מלאה בשערות לבנות ואני כאן לא מבינה מה קורה מסביבי ואיך זה שאני כאן ולא שם עדיין.. אני רוצה לחזור! מתה לחזור!! לחברים שלי שאני אוהבת מעמקי נשמתי ולעולם לא אשכח איך עשו לי את הטיול למדהים הרבה יותר.. לירפל, גונפו, בוס, נוסאד, פלדן, שיראפ ועוד המון אנשים מקסימים..
התחלתי להרגיש שאני נופלת… פשוט מתדרדרת בירידה.. רק עליהם אני חושבת, רק על הודו, הצלילים, הריחות, הבלאגן ברחובות, החיוכים…
התחלתי להיבהל מעצמי… אף אחד לא הכין אותי לשבוע ימים של בכי רצוף!! החלטתי שחייבים לקום..
אז התחלתי לעשות את מה שצריך לעשות, לחזור לחיים הרגילים הראליים.. ביררתי על בגרויות, פסיכומטרי, אוניברסיטה, עבודה.. אבל לא משנה מה.. אני הבטחתי לעצמי… אני עוד אחזור אלייך הודו יקירתי… אני מבטיחה עוד להגיע… חצי שנה- שנה ואני איתך שוב… עד אז אתענג על כל הדברים שהבאתי עימי משם מהמקום הנפלא כל דבר שיזכיר לי אותך הודו ויעלה בי חיוכים וזיכרונות מתוקים.
הטיול שלי היה מדהים לא יכולתי לבקש שיהיה טוב ממנו… על כל ירידה קטנה הופיעה עלייה מדהימה!! הגעתי לתובנות שלא חשבתי שהגיע אליהן ובטח שלא כל כך מוקדם… אני מרגישה נפלא.. כל כך שלמה עם עצמי..
החזרה קשה ללא ספק אבל כנראה שזה עוד משהו שצריך לעבור בחיים…
אבל הטיול ללא ספק היה שווה את זה.