ובעמק צ׳אמבה, כבר ביקרתם?

מאת: נופר להב

יואב הגיע לעמק צ'אמבה בזמן חג, והעמק היה עמוס בתיירים הודים: "במשך שבעה ימים שהיתי באיזור ופגשתי המון תיירים הודים, אך אף לא תייר זר אחד. ככל שנוסעים ומתרחקים מהעיר המרכזית רמת האנגלית יורדת. בקוגטי למשל, נדיר שהצלחתי לנהל שיחה סבירה באנגלית״. 

השהות בעמק הייתה שונה ממקומות אחרים?
"עמק צ'אמבה הוא אזור זול מפאת העובדה שלרוב נוסעים בלוקאלים ואין מקומות תיירותיים להוציא בהם כסף"

מלבד כל הטבע הנהדר שמסביב, יואב גילה גם את העיר צ'אמבה עצמה – עיר גדולה ומרכזית, שכפרים קטנים סביב לה. על מנת לגלות את העמק בצורה האותנטית והמיטבית, יואב השתמש בלואקלים וסיפר שהנסיעות לא תמיד פשוטות עקב תנאי השטח והדרכים  המפותלות.  

"הלוקאלים בעמק היו עמוסים בתושבים ובתיירים הודים (ככל הנראה בגלל החג), כמו שכולנו יודעים- אולי "לא קל בלוקאל" אבל לפעמים זה יכול להיות נחמד".

 

טבע, נחלים ושקט. צ'אמבה. צילום: יואב חצור

מה המסלול שעשית בעמק?
"יצאתי ממקלוד לדרמסלה, ומדרמסלה לעיר הגדולה צ'אמבה בשני לוקאלים שונים. מהעיר צ'אמבה עליתי על לוקאל לקאג'יאר אך היא הייתה תיירותית לטעמי. למחרת היום חזרתי אל העיר הגדולה. 

מהעיר צ'אמבה נסעתי אל בהרמור, שלוש שעות וחצי של עמידה בלוקאל. כשהגעתי אל בהרמור גיליתי כפר גדול יחסית עם הרבה גסטהאוסים ומסביבו כפרים קטנים.  היו שם הרבה דאבות וחנויות אך העניין העיקרי הוא מקדש קטן שנמצא במרכז העיירה.

המקדש בנוי בצורת מגדל, ומסביבו רחבה בה פרוסים דוכנים למיניהם ובית-הספר המקומי. זו חוויה מעניינת לשבת ולהסתכל על האווירה והמתרחש במקום. 

למחרת התחלתי ביציאה לכיוון קוגטי. מכיוון שאין אוטובוס ישיר, צריך לקחת אוטובוס להאדאסאר, ומשם מונית משותפת או ג'יפ משותף לקוגטי. אחרי הנסיעה ירדתי באמצע שום מקום, באזור שכבר אין בו קליטה. לאחר ניסיון בירור על דרך ההגעה לקוגטי, התברר שיש צורך במונית ספיישל לכפר, או לחכות לאיזה נס שיגיע רכב ולתפוס איתו טרמפ. דיון קצר בעזרת מילון הינדי הסתיים בהצטרפות למונית שנסעה לכיוון. אחרי 30 דקות הגענו אל דאבה עמוסה באנשים ומה רבה הייתה ההפתעה שבזמן התשלום נוכחתי לדעת כי במשך כל החודש הארוחות בדאבה בחינם! ותודה לחג ההודי על כל הטוב הזה. גם ארוחה בחינם וגם צ'אי משובח הכינו אותי להליכה של 30 דקות עד לכפר עצמו. 

עלייה לרגל למקדש, ליד קוגטי. צילום: יואב חצור

בכפר, אחרי שמצאתי מקום ללון, נתקלתי בעולי רגל הודים. הצטרפתי אליהם בעלייתם עד למקדש, עליה לא פשוטה בכלל, אך מרשימה מאוד מעצם הווייתה – העלייה לרגל של עשרות הינדים צבעוניים, משפחות, זקנים וילדים, חלקם עשו את כל הדרך עם קורבן בדמות עז או כבש, חלקם עשו דרך ארוכה מאוד מכל רחבי הודו, הייתה מרתקת. העלייה הזו לרגל העלתה לי אסוציאציה של העלייה לרגל בשלושת הרגלים.

״עליה לא פשוטה בכלל, אך מרשימה מאוד״ יואב עולה למקדש עם המקומיים

קוגטי עצמו הוא כפר קטן אי שם בין ההרים. צמוד אליו זורם נחל אשר מספק את צריכת המים של התושבים. אספקת החשמל לכפר אינה רציפה והכפר כולו נרדם לאחר החשיכה ומתעורר עם אור ראשון. נראה שהכפר הוא משפחה אחת גדולה, ולכל משפחה קטנה יש נכסים מעטים כמו יק, מספר כבשים, עיזים וחמורים. 

 

 

קוגטי, תצפית מלמעלה. צילום״ יואב חצור

השפה האנגלית בכפר נדירה ומלבד עוגיות ובקבוקי מים אין מה לקנות. אך בהחלט אני ממליץ להישאר לפחות ליומיים על מנת לחוות את המקום, לשתות צ'אי עם חלב של יק שנחלב לפני מספר דקות ממש כמו פעם, לראות נשים סוחבות עצים על גבן ואת קבוצות העולים לרגל לעבר המקדש העוברות בתוך הכפר". 

עצים ואוכל לבהמות. צילום: יואב חצור

השתמשת בסוכני נסיעות במהלך השהות בעמק?
"היות ואין סוכני נסיעות רבים באיזור העמק ובכפרים אין בכלל, הייתי חייב לתקשר כמה שיותר עם המקומיים ולבדוק את מסלולי הנסיעות ממקום למקום בעזרת google maps".

יואב מוסיף בדיעבד, כי ייתכן והעמק היה עמוס בגלל החג, שכן תושב המקום סיפר לו שברוב ימות השנה העמק שומם כמעט לחלוטין מאנשים.