ווינר(י) בנשמה

מצייר בכללי או שהתחלת בטיול?

מצייר בכללי, לא מצייר יצירות של פיקאסו אלא איך שהעט או העיפרון מחליט לרקוד על הדף. התחלתי לצייר בעיקר בצבא ומאז אני מסתובב עם קלמר ומחברת.

בעיקר כאן בהודו אני מוצא את הזמן לצייר, השקט השלווה מכניסים בי את המוזה ואת הדחף לצייר. בדיוק עכשיו חזרנו מאחת המסעדות פה במנאלי, ישבנו שעה וחצי רק כי ציירתי.

 

מנפלאות עפרונו של ווינרי

 

מה אתה עוד אוהב לעשות חוץ מהציור?

אוהב בנוסף לרקוד וגם עוסק בזה, מלמד היפ הופ בהתנדבות את ילדי המהגרים בתחנה המרכזית בת"א. מעדיף שיהיו איתי מאשר שישוטטו ככה סתם ברחובות. חלק מהתלמידים פיליפינים, אפריקאים, הודים וכו׳.

 

כמה זמן אתה ונעה ביחד? איפה הכרתם?

אנחנו כבר שנה וארבעה חודשים ביחד. הכרנו בצבא, שירתנו באותו גדוד. אני הייתי לוחם בפלוגות והיא הייתה המדאגי"ת של הגדוד.

 

מהבר-אור לנתב"ג. ווינרי ונעה מתרגשים

 

כמה זמן אתם כבר בהודו וכמה עוד נשאר לכם?

האמת היא שאנחנו מטיילים כבר חודשיים במזרח והודו היא היעד האחרון שלנו. אנחנו נמצאים פה כבר שלושה שבועות ונשאר לנו עוד חודש. היינו בפיליפינים וגם בתאילנד.

 

איך הייתה הנחיתה?

כמו כולם גם אני חוויתי את הכאפה של הודו ביום הראשון ולאחר כמה ימים הגוף התחיל להגיב 'לא טוב' לסביבה בואי נגיד. איך שהגענו לדלהי אמרנו שאנחנו לא נשארים וממשיכים צפונה. אחרי ששמענו כמה חוות דעת החלטנו לנסוע לקאסול, אבל כשהגענו לא נשארנו בה אלא המשכנו מיד לפולגה. אחרי עלייה של שעה במעלה ההר הגענו לגסטהאוס, עייפים אך מרוצים. הנוף היה עוצר נשימה. בהתחלה היה נהדר וגם טיילנו ביער הפיות.

ואז פתאום, משום מקום, שנינו חלינו. חמישה ימים היינו תקועים, לא יכולים לקום מהמיטה. החלטנו שאנחנו צריכים לשנות מקום, לשנות אווירה, אז חזרנו לקאסול והמשכנו למנאלי.

הדרך הייתה לא פשוטה. החלטנו לנסוע בלוקאל (היה לא קל בכלל).

 

"אנחנו בצ'יל שלנו.."

מה היה בנסיעה?

נסיעה של חמש שעות, ישבנו במושבים הקדמיים וכל הדרך שאלנו אם הגענו. לפתע עוצרת את האוטובוס אישה מבוגרת ועולה עם שני בלוני גז אבל היא החליטה לא להחזיק אותם או להיות לידם אז נעה החזיקה ביד אחת בלון גז וביד השניה מוצ'ילה.

והבלאגן ממשיך ואנשים אשכרה אחד על השני! באמצע הדרך הכרטיסן עוצר את האוטובוס לעשן סיגריה ולמלא לו בקבוק מים מאיזה ברז שיוצא מסלע באמצע שום מקום וחלילה שלא ימהר, אנחנו בצ׳יל שלנו נושמים מפה לפה כבר.

בסופו של דבר הגענו, מצאנו גסטהאוס, ישר למקלחת ולנוח.

 

איך החזות שלך מתחברת למיקום?

כשהגעתי להודו קיבלתי מלא חזויות: הודי, נפאלי, טיבטי. כמו שאת רואה אין לי חזות ישראלית, ההורים שלי שניהם מהפיליפינים ועלו לארץ.

בתאילנד חשבו שאני תאילנדי ובפיליפינים ידעו שאני אחד מהם- מה שחסך לנו גם מלא התמקחויות ומנע מרמאים וכדומה להתקרב אלינו.

 

מישהו אמר האל מרובה הפנים??

איך ההורים הגיבו על הטיסה הזו למזרח?

התחלנו את הטיול בפיליפינים ואבא שלי ואחותי היו איתנו שם, כך שרק לאמא שלי היה קשה להיות לבד בארץ. בהתחלה הם היו בשוק כי זאת פעם ראשונה שהייתי עתיד להיות כל כך רחוק מהבית להמון זמן, אחר כך הם גילו התעניינות ועזרו לי בתכנונים, נתנו עצות לגבי הפיליפינים. ביום שבו אבא שלי, אחותי ואני התפצלנו ראיתי את אבא שלי בצד מאופק לא לבכות ואחותי פשוט בכתה לי ממש. כל שיחה שעשיתי לארץ אמא שלי הייתה מזדרזת לסיים כי לא רצתה לבכות בטלפון, אבל עם הזמן הם התרגלו ואוטוטו אני חוזר כך שהם הרבה יותר סבבה עכשיו. ההורים שלי לא לבד ואחותי מתקשרת כל בוקר להעיר אותי סתם. 

אז הטיול הזה היה גם מסע שורשים?

בפיליפינים זה היה מעין מסע שורשים כי יצא לי לראות מלא בני משפחה שלא ראיתי אף פעם. גם בתאילנד נפגשתי עם בן דוד שלי שהוא חצי פיליפיני חצי תאילנדי, אבא שלו ירד מהארץ לדרום אפריקה לעבוד ולפרנס מרחוק. הם לא התראו 20 שנה והיינו שם כולנו יחד במשך ארבעה ימים, זה היה ממש ממש מרגש. 

הודו היא הדובדבן של הטיול ששמרנו לסוף, לתקופה קצת יותר ארוכה משאר היעדים.

הטיול אוטוטו נגמר, יש כבר תכנונים לקראת החזרה לארץ?

התכנונים לארץ הם בעיקר לעבוד ולהתפתח בריקוד ובציור, ולתכנן תאריך נוסף לחזרה להודו 🙂