וראנסי: הטובה, הרעה והמכוערת

במהלך שנות ה-90, וראנסי הייתה מוצפת תרמילאים ישראלים שהגיעו לחוות את הרוחניות שלה. משום מה, בשנים האחרונות נראה כי היא לאט לאט יוצאת משביל החומוס. מה קרה לנו הישראלים מאז? נעשינו מפונקים או שמא יש סיבות אחרות? דיברנו עם מדריך טיולים מקומי וישראלים רבים במטרה להבין את התופעה.

לפני הכל – קצת רקע:

העיר בנויה על גדת נהר הגנגה (גנגס) והיא עיר קדושה מאוד לדת ההינדו- אם לא הקדושה ביותר. ההינדים מאמינים שאם אפר גופתם יושלך למימי הנהר הקדוש, הם יגאלו מתהליך גלגול הנשמות המייסר. זו הסיבה שוראנסי היא מוקד עלייה לרגל מבין המרכזיים בהודו. ההינדים מגיעים מכל קצוות המדינה לקראת מותם, בשאיפה להישרף בגאט השריפות-  Manikaran ghat. סיבה נוספת שעיר זו היא מקום מרתק היא המרכז הלימודי-רוחני שבה. כאן נמצאת האוניברסיטה ההינדית ובתי ספר רבים למוסיקה.

העיר היא בליל של חיים ומוות, של רוחניות, של מים ויבשה, עניים ועשירים, ריחות בשמים ועשן ועוד. וראנסי מפעילה את כל החושים. קשת התופעות האנושיות שמתרחשות בוראנסי, היא שמושכת תיירים רבים אליה. המגוון הרב שתמצאו בה, חל גם בענף התיירות. תוכלו לבחור את רמת השהייה שלכם בין התכלבות בגסטהאוס רעוע לבין מלונות פאר. תוכלו בנוסף, לבחור היכן תרצו ללון כיוון שיש אזורים קשוחים יותר וקשוחים פחות בוראנסי. כל אחד ומה שמתאים לו.

 

חיים ונושמים את הגנגס. צילום: ברק אצילי

 

מה לעזאזל קורה כאן?

"משהו בוראנסי הוא לרציניים בלבד. או פשוט – למי שלא מחפש רק להתמסטל ולרבוץ. בוראנסי משוטטים, מדברים, מתבוננים. היא כולה פלא. אני חושבת שהמילה overwhelming מתארת אותה בצורה הטובה ביותר. וראנסי היא הליבה והיא הלב. להבין את הודו בלעדיה, זה לא להבין כלום." שירה כהן.

אז השמועות הראשונות שבטח תשמעו על וראנסי היא שהיא מזוהמת מאוד. אין אנו אומרים שזו הגזמה, אך למי שיצא להכיר את התרבות ההודית, מבין שסטנדרטים מערביים של ניקיון לא נטמעו בסולם הערכים שלה. רחובות העיר אפופים בריח פרות, הפרשות למיניהן ועשן. גם הנהר עצמו שהזדהם מפעילות השריפות הקדחתנית והשימוש במימיו לכל צורכי החיים, לא מאופיין בריח ורדים. 

לעומת זאת, ממשלת הודו החדשה, בראשות נרנדה מודי, שמה בראש מעיניה את הטיפול במפגעים הסביבתיים בוראנסי ומובילה פרויקטים רבים במטרה לשקם את העיר. נכון שתהליכים אלו לוקחים זמן, אך לפחות יש תקווה. בנוסף, מאמצים אלו נעים יד ביד עם הניסיון לקדם את האוכלוסייה והתיירות ע"י פריסת רשת אינטרנט אלחוטית במרכזי העיר. אנקדוטה נחמדה היא שגם חברה ישראלית לוקחת חלק בשיקום העיר והיא אחת מבין רבות שעוזרות בניקוי הגנגס בעזרת שיטות ירוקות בלבד. טפיחה על השכם!

 

רו"מ הודו, נרנדה מודי, מנקה בעצמו את הרחובות. (תמונה מתוך: ויקיפדיה)

 

מספרים מהשטח

קונאל, מדריך תיירים מקומי, מספר לנו שבעבר הישראלים הציפו את וראנסי בהמוניהם. הוא זוכר גסטהאוסים בעיר העתיקה שהיו מלאים לעייפה אך ורק בישראלים. העובדה שאנו ממעטים להגיע היום, הוא אומר, משפיעה מאוד על התיירות בוראנסי והוא קורא לכולנו לשוב ולהנות מהיופי שבה ואפילו להשתתף בפעילויות השיקום הנעשות בעיר.

גם דני אברהמי – מדריך ומומחה לטיולים בהודו, שיתף אותנו בתופעה העצובה הזו של נטישת הישראלים את העיר:

"וראנסי זו העיר הכי עוצמתית בהודו. בהרצאות שלי אני אומר הרבה פעמים שאם הודו היא מיץ פטל, וראנסי היא התרכיז. ירושלים של הודו. היא עיר לא קלה ואני לא ממליץ שזה יהיה המקום הראשון שמבקרים בו בהודו. הרבה אנשים שהתרגלו להודו במקומות מתוירים יותר, אומרים שהם חטפו 'שוק הודו' מחדש כשהגיעו לוראנסי.

וראנסי היא מקום מאוד מפורסם אז הרבה מטיילים בה. אך יש לציין שכיום, אחוז המטיילים שמגיעים לוראנסי לעומת מקומות אחרים כמו מנאלי, רישיקש וגואה – נמוך יותר . מצב זה היה שונה בעבר. ישראלים שטיילו לפני 10-15 שנה, הגיעו כולם לוראנסי כיוון שהיא הייתה חלק משביל החומוס. היום אני חושב שהיא כבר יצאה ממנו. הערכתי היא ש10-20% מהמטיילים מגיעים לשם. זה לא שאנשים פוסלים אותה מראש מתוך פחדים אלא שהיא פשוט לא עולה על סדר היום כי היא רחוקה ולא בשביל הסטנדרטי. כשאני מייעץ לאנשים עליה הם דווקא נורא מתלהבים. אם אני מראה להם תמונה מוראנסי לרוב הם אומרים: 'וואו! זה בדיוק האופן שבו דמיינתי את הודו.' "

 

תרכיז מיץ פטל. הכנות של בני המשפחה לקראת טקס לוויה. צילום: ברק אצילי

 

למה בכל זאת אנחנו לא נוסעים?

דני מסביר: "אני חושב שהמטייל הישראלי בהודו נעשה יותר מפונק. הוא רוצה מלונות מפנקים, ופחות לראות את הודו ההארדקור. זה לא מכליל אך ישנה בהחלט מגמה כזו. הטיול של הצעירים בהודו, נעשה מטעמים יותר חברתיים ואנשים נסחפים אחרי שביל מטיילים מסוים ומסתובבים בתוך בועות המטיילים הפאניות. הם עוקפים את החוויות היותר קשות ורוצים הודו-לייט. בעבר למשל, מטיילים שרצו לנוע בין מנאלי לעמק פארווטי היו נוסעים בלוקאלים. היום – הם עולים על מונית ספיישל."

שמועה נוספת שנפוצה על וראנסי היא שהעיר מסוכנת לנשים ולא בטוח להסתובב בה לבד..האומנם?

דני: "אני לא מסכים עם זה כל כך. כמו שאמרתי קודם, בגלל שוראנסי היא תרכיז של הודו, כל חששות המטיילים עולים בה בבת אחת. הודו בכללי יכולה להיות לא נעימה עבור נשים ואני ממליץ להן לא להסתובב לבד בשעות החשיכה. אין שום דבר חריג ואקסטרימי בוראנסי. צריך להיות ערני ולכבד את מנהגי התרבות. ההודים נוהגים לבהות אז אם תדע שבוהים בך כשאתה הולך בסמטה קלסטרופובית, יש בזה משהו קצת לא נעים. אך שוב, אין הבדל בין ההודים בוראנסי להודים אחרים."

 

 הודו הארדקור. צילום: ברק אצילי

 

האור בקצה הגנגס – נקודות חובה בוראנסי:

העיר העתיקה – זוהי תמצית היופי של וראנסי וריכוז כל התרבות. העיר העתיקה מזכירה מעין מבוך פתלתל של סמטאות. כל סמטה טומנת בחובה עשרות חנויות לכל שחפצה נפשכם. תבלינים, בגדים, תשמישי קדושה, אוכל רחוב ועוד. תוכלו לחלוף על פני טקס לוויה, על חבורת ילדים מתרוצצים ופרות. יש דמיון רב בין וראנסי לעיר העתיקה בירושלים וניתן בקלות להיסחף לתוך סינדרום-וראנסי. מה שכן, שימו לב לא לדרוך על מוקשי-נעל!

גאטות – בוראנסי ישנן 83 גאטות היורדות על הנהר. די לשבת בכמה מהן ולהבין שלכל אחת הייחודיות שלה והאנשים שלה. אלו נקודות נהדרות לתצפית ב"מוזיאון התרבות ההודית". מומלץ לבקר בגאט הראשית  Dashashwamedh Ghat, בה נערך טקס ה"ארטי" מדי יום בשעת השקיעה. ניתן לצפות בו הן מצד היבשה והן מצד הנהר בעזרת סירה. גאט נוספת המושכת אליה רבים היא גאט השריפות Manikarnika Ghat  בה נשרפות מדי יום עשרות גופות. זהו ריטואל מרתק אך קצת קשה לצפייה עבור חלק מהאנשים. בכל אופן, כבדו את המשפחה האבלה ואל תצלמו. המלצתנו האחרונה בענייני גאטות היא Assi Ghat. זהו אזור קצת פחות קדחתני בעיר ורבים מוצאים אותו יותר נוח וקל לעיכול. מדי בוקר בשעה חמש, נערך טקס הנקרא "מורנינג וראנסי" שכולל פוג'ה קצרה מלווה בשירתן המדהימה של נערות מקומיות ולאחר מכן תרגול יוגה ציבורי חינמי. חגיגה לעיניים ולנשמה.

 

שירת מלאכיות בטקס ה"מורנינג וראנסי". צילום: שחף זיידנר

 

מוזיקה ותרבות – כמו שציינו, וראנסי היא מרכז לימודים ענף למוזיקה ותרבות הודית. תוכלו לבקר באוניברסיטה ולהתרשם מהקמפוס הירוק שכל כך שונה מהעיר הסואנת. בנוסף, בתוך הקמפוס ישנו מקדש מרשים וגלריות רבות לאומנות. כמו כן, בתי ספר למוזיקה פזורים בכל רחבי העיר העתיקה ואם יתמזל מזלכם, תיקלעו להופעת רחוב מזדמנת באחת הסמטאות.

לאסי – וראנסי ידועה באיכות הלאסי שלה. למי שלא מכיר, לאסי הוא משקה יוגורט מתקתק שלרוב מערבבים בו פירות. אין כמו משקה זה ביום חם להרוויית הצימאון. נחסוך לכם את החיפוש אחר הלאסי המוצלח ביותר ונפנה אתכם ל-Blue Lassi . מוסד ותיק ומוכר באיכותו.

ולסיכום,

אפשר להגדיר אותה כקשוחה, נועזת, רוחנית, הזויה, אוונגרדית וכו'. רק דבר אחד בטוח – וראנסי שווה את ההגעה אליה. כל שצריך הוא להבין לקראת מה מגיעים ולא לפחד. אם תעשו כן, מובטחת לכם חוויה שאין שנייה לה בהודו.

למי שרוצה לקרוא בהרחבה על וראנסי, הרי לכם קישור למדריך השלם.