זהירות! גנבים בפתח

אני אמיר, בן 28, במקור מחולון וב-4 שנים האחרונות מתגורר בחו"ל.

שנתיים ביליתי בברלין שם התעסקתי במוזיקה בעיקר. אני מנגן כבר 14 שנים בגיטרה ובשלוש השנים האחרונות במנדולינה. אחריי שנתיים בברלין עזבתי הכל ויצאתי לטייל. אני מנגן ברחובות כשאני בדרכים, מתנדב בכל מיני פרוייקטים של חוות אקולוגיות מדי פעם ועובד בעבודות עונתיות כאלה ואחרות על הדרך.

בשנה שעברה נסעתי לטייל בהודו בפעם הראשונה. ואחרי 5 חודשים מדהימים נקלעתי לתרמית שהותירה אותי בחוב של 70,000 שקל.

 

"מנגן בדרכים ומתנדב בפרוייקטים שונים." אמיר בהופעה בבית קפה בדרמסלה

 

בדרמסלה פגש אותי בחור מקומי בשם פרבי שהזמין אותי אליו הביתה לארוחת ערב עם עוד תיירת אוסטרית שהתארחה אצלו. הבחור היה מאוד מערבי בגישה שלו והיה לי נעים לדבר איתו, אז הסכמתי להגיע.

ישבנו בביתו אני, התיירת האוסטרית ועוד שניים מחבריו, הוא בישל לנו, ניגנתי להם קצת והיה באמת ערב כיפי.

יום אחרי הוזמנתי שוב והפעם הוא התחיל לדבר על העסקים שלו. הוא סיפר לי שהוא מייצא מדי פעם תכשיטים לאירופה דרך מטיילים כי זה מוזיל לו את המיסים, ואני ארוויח מזה כרטיסי טיסה ליעדים שונים באירופה ו-1000$ על כל העברה. הוא אף הראה לי תמונות של מטיילים רבים שעשו זאת לפני ושאל אותי אם אני רוצה לעבוד איתו. 

הוא טען שזה לא יעלה לי כסף ושהחברה תשלם על הכל כולל כרטיס טיסה לברלין – לשם ישלחו התכשיטים ושאני אארוז אותם בעצמי ואשלח אותם בדואר. זה נשמע קצת מוזר ואמרתי לו שאחזור אליו עם תשובה. בזמן הזה בדקתי בקצרה באינטרנט את מה שהוא אמר וכשלא ראיתי שום כתבה על תרמיות כאלה או אחרות הסכמתי להצטרף להרפתקה הזאת ולנסות משהו חדש.

 

"להצטרף להרפתקה ולנסות משהו חדש." בדראמסלה, חודש לפני התרמית

הוא שלח אותי לדלהי במונית לפגוש את הבוס שלו, בחור בשם ג'וי. הם שילמו על מלון, אוכל וממש פינקו אותי. יום אחרי הסיעו אותי במונית לקניון בדלהי לפגוש את הבוס. הגענו לחנות התכשיטים גדולה ויוקרתית, נכנסתי לחדר האחורי והבוס סיפר לי איך זה מתנהל ומה אני צריך לעשות. ג'וי הסביר לי במדויק ואכן אמר לי שהעסק הוא רק חצי חוקי והם עושים זאת פעם בחצי שנה אחרת המכס עולה עליהם. הוא הסביר לי שאני אארוז בעצמי את החבילה כדי שלא אחשוב שהם "עושים לי קטע". אחר כך יטיסו אותי לברלין, שם יש להם איש קשר אליו אעביר את החבילה והוא יתן לי את העמלה.

והסכמתי.

נסענו לג'איפור שם יש לקוח נוסף ממנו נשלח את התכשיטים. שוב מונית, שוב מלון, שוב הם משלמים על הכל. יום אחרי קיבלתי את התכשיטים המדוברים. ארזתי אותם בעצמי והם הסיעו אותי לדואר לשלוח את החבילה.

נסענו לדלהי (בשלב הזה אני איתם כבר בערך שבוע) שם אמרו לי שייקחו שלושה ימים עד שהמכס ייתן אישור ובזמן הזה הם ייקחו אותי קצת לטייל בעיר. הם שילמו על הכל: מלונות, מסעדות, מוניות. היה לי כיף והם לא נראו חשודים כלל.

אחרי יומיים בדלהי ג'וי התקשר וסיפר לי שיש בעיה עם החבילה. הוא טען שעשה את העסק עם עוד זוג גרמנים והמכס תפס אותם, עכשיו הם בחקירות ואולי יתקשרו גם אליי לוודא שהתכשיטים שלי ואני קניתי אותם.

 

"התקשר ואמר שיש בעיה עם החבילה." אמיר בוראנסי

 

אחרי כמה שעות קיבלתי טלפון מהמכס ונאמר לי בצורה מאוד פשוטה: שלום, קיבלנו את החבילה שלך עם התכשיטים, אין פה קבלות, אתה לא יכול לשלוח תכשיטים יקרים בלי קבלות, יש לך 6 שעות לשלוח לנו קבלה או שאנחנו באים לעצור אותך.

ברור שזה הכניס אותי לפאניקה משוגעת, וגם את ג'וי.

הם הסבירו לי שאם אני לא משלם כולנו בצרות. הם לקחו אותי לחנות תכשיטים אחרת – מפוארת עוד יותר,שם שילמתי 6000 יורו על חלק מהתכשיטים כדי שתהיה לי קבלה והמכס ישחרר את החבילה לגרמניה. ברור שהפרטים לא הסתדרו אבל בשלב הזה כבר אין הגיון והם יודעים טוב מאוד איך לנצל את הסיטואציה.

בערב של אותו יום הם אמרו שהצליחו לשחרר את החבילה מהמכס וקנו לי כרטיס טיסה לגרמניה לאסוף את החבילה. בנוסף סיפרו לי שיש נגדי צו עיכוב יציאה מהודו כי יש לי חוב אבל הם שיחדו מישהו בשדה תעופה ואוכל לצאת. בלילה הם הסיעו אותי לשדה, נתנו לי קצת כסף ושלחו אותי לגרמניה.

על המטוס לגרמניה הייתי רגוע שלפחות אני לא מסיים בכלא ההודי. כשנחתתי היה אמור להגיע מישהו לאסוף אותי וכשראיתי שאף אחד לא בא התקשרתי להודו. כל מה שהיה להם להגיד זה שהייתה בעיה והחבילה נעצרה שוב במקום אחר כי הגרמנים נשברו בחקירה וסיפרו למשטרה הכל ועכשיו הכל מאוד מסובך והגרמנים האלה בדרך לכלא. וכך השאירו אותי בגרמניה ללא כסף וללא מקום לישון בו.

 

"השאירו אותי ללא כסף או מקום לישון בו." בגואה במהלך הטיול

 

המצב רק הלך והסתבך. ההורים שלי התקשרו והייתי צריך להסביר להם מה קניתי ב-20 אלף שקל בהודו ולקח לי כמה ימים עד שסיפרתי להם מה קרה באמת.

הקשר עם ההודים נמשך עוד כמה ימים ובהם נאמר לי שאם אני לא משלם את כל שווי החבילה זה כבר מגיע למשטרה הבינלאומית ומשם לגרמניה, ושיש להם את כל הפרטים שלי ויהיה מאוד פשוט לאתר אותי.

בזמן הזה שיתפתי כמה אנשים קרובים במה שקורה ולמרות שהיה לי חשד שזאת תרמית לא קיבלתי מאף מקום אישור לעובדה הזאת. הייתי במצב נפשי מאוד קשה, הייתי מסובך ומבולבל והחלטתי שאני לוקח אחריות על מעשיי ושאני סופג את המחיר הזה. ואם זאת תרמית אז אני אתמודד עם זה. ההודים שלחו לי חשבון בנק והעברתי להם את הכסף.

בדיעבד התברר לי שהעניין מוכר ומתנהל כבר שנים וכשהלכתי עם הסיפור לתקשורת הישראלית קיבלתי עשרות פניות מאנשים שזה קרה להם ולא סיפרו מעולם לאף אחד. הבנתי שהבושה של האנשים זה הכוח המניע של התרמיות האלה, אז החלטתי שאני הולך לעשות מעשה וליידע עוד אנשים כדי למנוע מטיילים אחרים את הצרה הזאת.

 

"בדיעבד התברר לי שהעניין מוכר ומתנהל כבר שנים." בהאמפי במהלך הטיול

הרעיון של לעשות סרט הגיע דווקא מהתרמית שעברתי, ההפקה שההודים הרימו בשביל לרמות אותי (ואחרים) היא מאוד מרשימה. בסך הכל הם היו בערך 20 איש מעורבים בזה.

אין לי ניסיון קודם בקולנוע ואף פעם לא צילמתי סרט אבל החלטתי שאני בכל זאת הולך על זה. עשיתי מימון המונים באיטרנט כדי לעזור לשלם על הצוות שיסע איתי. חננאל בן הראש כצלם וארז בן סעיד כסאונדמן. אנחנו ניסע להודו לסרט מסע דוקומנטרי בו אני הולך להתמודד עם האנשים שרימו אותי, להגיש תלונה במשטרה ולספר על כל מה שהביא אותי לבחור לעשות את העסק הזה. על הפאוור טריפ הכלכלי ועל ההתנגשות בין מערב למזרח שגורמת לטיילים לעיתים לאבד שליטה ולעשות החלטות לא חכמות.

סרטו של אמיר בקשיים כלכליים והוא זקוק לעזרתכם. למעוניינים לתרום לפיתוח הסרט:

בעל החשבון: אמיר פרידמן

בנק: פועלי אגודת ישראל (מספר 52)

מספר חשבון: 105-054259

מספר סניף: 189

או חפשו אותו בפייסבוק