כתיבה: בר מורסיאנו | עריכה: סיגל קריב
את תקופת החגים הקודמת, זכיתי לעשות בהודו עוד לפני שהיה דבר כזה קורונה, זו הייתה חוויה ממש מיוחדת -כיוון שלפני הטיול מעולם לא פספסתי ארוחת חג – ופתאום לחגוג בנוסח אחר זאת חוויה.
את הטיול שלי להודו התחלתי כמעט חודשיים לפני החגים, באוגוסט 2019, בהם טיילתי עם חבורה בצפון כחודש. נסעתי לרישיקש, לפגוש את עידן, בן זוגי שבא מהארץ, טיילנו ברישיקש כשבוע, נסענו לפושקר לשבוע ואז עשינו גיחה של כמה ימים לאודייפור. חזרנו לפושקר יום לפני החג, בדיוק ביום שלפני ובערב החג היה במקביל חג הודי. הייתה אויירת חג ברחובות, היה מצעד חגיגי עם אנשים לבושים אדום ולבן נושאים פסל, וגם מצעד חגיגי עם תופים וסוסים, זה ממש תרם לאווירה של ערב החג.
בערב הלכתי עם עידן ל״עין השלישית״, היה מלא עד 0 מקום. הייתה ברכה קצרה וקידוש, האוכל היה מדהים והאווירה והאנשים היו מקסימים. היה מצחיק ומעניין בחברת חבר’ה חדשים, מאד חגיגי ונעים, הייתה ממש אווירת חג כמו בבית רק עם המון אנשים. את אותם אנשים רואים אחרי זה ברחובות בפושקר וזה מאד כיף גם סתם להגיד שלום, להרגיש בבית, החג יוצר קרבה בין אנשים, חיבור, יותר מיום רגיל. אחרי החג נשארנו עוד כמה ימים. באחד הימים עשיתי טיול סוסים מדהים, בדרך כלל כולם לוקחים טיול על גמלים, אבל אני רוכבת על סוסים מילדות ולכן מאד רציתי לרכב, מאד התגעגעתי כבר אחרי למעלה מחודשיים שלא הייתי על סוס. בצפון יש סוסים וחמורים אבל לא כאלו שאפשר לרכב עליהם.
נסענו לארמבול, נסיעה ברכבת 32 שעות עם שינה שגם זאת הייתה חוויה מאד מיוחדת בפני עצמה. הגענו לדרום יומיים לפני יום כיפור, מצאנו גסטהאוס והלכנו לאכול את השניצל המדהים במאמא קפה, כבר שם הכרנו חברים חדשים שעד כיפור הספקנו להתרחב אליהם. כיפור הגיע, הכל כרגיל, אנחנו לא צמים,עם זאת היו כמה שכן צמו… הייתה התחושה מוזרה, כי מצד אחד הכל ממשיך והאווירה שונה מכיפור בארץ במושב, היה לי חסר קצת השקט הזה, הגענו למסעדות והיו שם פחות אנשים באופן משמעותי אך עדיין היו… אלה שצמו נשארו בחדרים והיו כמה אמיצים שבאו למסעדות לשחק ולדבר, ישבנו רוב היום ושיחקנו משחקי קלפים. הייתה אווירה מיוחדת, כיפור עבר בטוב עם החבר והחברים הטובים, היינו איתם שבועיים נוספים אחרי וכיפור רק העצים את הקשר, היה זמן לדבר ולשחק אפילו יותר מכל זמן הודו אחר, הזמן כאילו עצר, עד היום אנחנו בקשר עם אותם אנשים שהיו חלק נכבד מיום הכיפור שלנו.
אז הודו מקרבת לבבות אנשים, והחגים מקרבים עוד יותר, כך שיש תחושה שכולם מאוחדים וביחד יש אווירה טובה וחברית. גם אם לא כולם מאמינים, אנחנו ישראלים, יש משהו אחד משותף בינינו והוא גדול, רק אם ניתן לעצמנו להיפתח ולשחרר, יבואו אלינו המון הזדמנויות ותמיד נרגיש חלק, עברתי מסע חיבור לעצמי ולהרגיש בטוחה ליד אנשים זרים, אין ספק שלחגים יש חלק משמעותי מהמסע הזה!