חיג’אב הינדי

שלום לכולם! קוראים לי איה ח'ייריה, בת 23, גדלתי בכפר קרע . התחלתי את הטיול שלי אחרי שסיימתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, במהלך התואר התגוררתי ביפו. אחרי הודו עברתי לירושלים, והמעבר הדרמטי מיפו לירושלים הוא אחד מהשלכות הטיול. כיום אני עובדת כעוס''ית בשירות מבחן לנוער במזרח ירושלים.

 

בחרתי בטיול ארוך בהודו כי הייתי צריכה שקט, חופש, זמן איכות עם עצמי, מקום חדש ותרבות חדשה אחרי שנים מאוד עמוסות בלימודים ועבודה.

בחירה זו דרשה ממני הרבה אומץ, לאתגר את עצמי ולזוז מהמקום הבטוח והמוכר למקום ותרבות חדשה שאני לא מכירה.

 

ההחלטה של כל אישה לטייל לבד, בעייני, היא הזדמנות להיות מי שאת באמת ולבחון את הגבולות שלך בלי השפעות מבחוץ. בלי הגבולות שהציבו לך אחרי תוצאות בדיקת האולטראסאונד של אמך, שמהן ידעו שתוולדי בת. זו הזדמנות לעשות כל מה שתרצי ומתי שתרצי בלי להתחשב בכלום. וההזדמנות שלך לא לעמוד בציפיות שבנו לך מעצם היותך אישה.

הטיול היה בשבילי חוויה של עצמאות מוחלטת, של לא להיות תלויה באף אחד, לא באנשים, לא בזמן, לא במקום. חוויה של שחרור מוחלט מהכל!

הבחירה שלי לצאת לטייל לבד מוכרת בבית ולא גררה התנגדות. מה שהיה קצת שונה הוא זה שבחרתי לטייל במדינת עולם שלישי ואמא שלי חששה שיקרה לי משהו רע.

החוויה הייתה כה עוצמתית ומטורפת ובעקבותיה חיי התחלקו ללפני הודו ואחריה. ואין לזה שום קשר להיותי ערביה או לא! יש משהו במקום הזה שהוא מאוד עוצמתי, חד ועדין בו זמנית, שמאפשר לך להתבונן בעצמך בעולם ובטבע..

 

 

במהלך הטיול בהודו פגשתי מלא אנשים שאני יודעת שהם חברים לחיים מעבר לכל הגדרה או שייכות. אלה שגדלו בהרצליה פיתוח וצפון ת"א ואלה שגדלו בהתנחלויות… החברות שלנו מעבר לפוליטיקה, לדעות הפוליטיות     שלנו ומעבר לכל מה שקורה בירושלים בתקופה האחרונה. פשוט החלטנו לא לשכוח שקודם כל אנחנו בני אדם והשאר- תוספות והבניות חברתיות. כן, יש בינינו ויכוחים פוליטים וחילוקי דעות, אך החברות שלנו יותר חשובה מהפוליטקה.

 

גם קיבלתי תגובות מיוחדות כמו "כל הכבוד". משפט ששמעתי מליון פעמים ביום מכל ישראלי שפגשתי. "כל הכבוד" על זה שאני אישה שמטיילת לבד. עם חיג'אב. וזהות כ"כ ברורה, ומדברת עברית !!

והמעניין שלא שמעתי "all due respect" מעוד מטיילים אירופיים שפגשתי במהלך הטיול. ופגשתי מלא.

מה שמאפיין את המזרח, זה שהוא מקום שמאפשר לבנאדם לקחת פסק זמן מהחיים לתקופה ארוכה, להתחבר לנפש, לטבע ולהתבונן על החיים. כל המאפיינים האלה הם לא חלק מהתרבות שלנו לכן יש פחות מטיילים ערבים שמסתובבים במזרח. לעומת זאת, רואים כי הדור הצעיר יותר מתחיל לחולל שנוי בתפיסה זו. באופן כללי, מספר הנשים הערביות שמטיילות לבד בעולם מאוד גבוה.  הצעד הזה כבר מוכר. שבוע לפני שטסתי, חברה שלי מנצרת חזרה מהודו אחרי חודש לבד. כמה ימים אחרי שטסתי עוד חברה מיפו נחתה בארץ אחרי 3 שבועות בהודו. ובכלל, לפני הטיסה עוד חברה התחילה את הטיול שלה בדרום אמריקה למשך כמה חודשים.

 

לאחר הטיול ישבתי ודיברתי עם חברה שלי, ותוך כדי השיחה היא העלתה את הרעיון לפתוח קבוצה בפייסבוק למטיילים ערבים. לקבוצה שלנו קוראים يا مسافر/ة وحدك יא מסאפר\ה וחדק (מטייל\ת לבד). מטרת הקבוצה היא לשתף חוויות והמלצות לגבי טיולים.  תוך שבוע נוספו לנו 600 חברים לקבוצה. מלא שיתופי חוויות של מטיילים לבד בדרום אמריקה, גאורגיה, קובה, אפריקה, טורקיה, צרפת,ועוד ועוד. 

עד עכשיו, רוב הפוסטים והצפיות בקבוצה הם מנשים. יש בקבוצה המלצות למקומות לטייל בהם בעולם, אנשים שמחפשים שותפים למסע ומטיילים שמשתפים ומסבירים איך מתנהלים במקומות מסיומים בעולם. הכל התחיל מזה שחברתי רצתה לטוס ליוון ולא מצאה שותפים. ישנו קושי למצוא שותפים ערבים לטיול. גם אני נתקלתי בקושי כזה. משום שרוב החברים שלי היו במהלך הלימודים שלהם ולא יכלו להצטרף. למרות זאת, שתינו החלטנו לטוס לבד ולא חשבנו לבטל בגלל זה את ההחלטה לטוס. החוויה של שתינו היתה חדשה ועוצמתית.