טרק בקשמיר – ארו (קשמיר)

כתיבה וצילומים: הדס כהן

מידע נוסף: שיר בוקצ’ין

במרחק שלוש שעות מבתי הסירה השלווים של אגם דאל (Dal) ומחיי העיר הסואנים של סרינגר (Srinagar), נמצא הכפר הקטן ארו (Aru), שבחבל קשמיר (Kashmir); ואולי היה מוטב לקרוא לו “אחו”, בשל שלל כרי הדשא הירוקים הפרוסים במורדות ולמרגלות ההרים.

עמק פהאלגאם והכפר ארו.

עשרות סוסים מנקדים את המרחבים הירוקים הללו ומלחחים עשב לח, אפם זז במהירות מצד לצד, כשפיהם פועל כמכסחת דשא זריזה. בעמק הקטן שבין כל הירוק הזה משובצים מעט בתים שגגותיהם משולשים, חלקם אף אדומים, ומשני צידי העמק זורמים נחלים. מבט על הכפר מאחת הגבעות המקיפות אותו עושה רושם ששורטט מתוך גלויה שוויצרית. גברים שנראים ממש כדמויות מהסרט “אלדין” של וולט דיסני מהלכים בכפר; חלקם בעלי זקנים סמיכים ושחורים, חלקם חובשים לראשם מעין טורבאן מסולסל, אך רובם ככולם לבושים מכנס שרואל וחולצת כותונת המגיעה עד הברכיים. עם רדת הערב וצינת הלילה, לובשים הגברים מעין פונצו רחב מצמר, שתחתיו צררו סלסלת קש המכילה כלי חרס ובו גחלים לוחשות ומחממות.

בקצה הכפר שלט של איגוד הסייסים המקומי, שבו כתובים מחירי טיולי הסוסים האפשריים בסביבה. סביב השלט יושבים בעלי הסוסים וסוסיהם וממתינים. מארו ניתן לצאת לשלל טיולי יום, עם מדריך מקומי או עצמאית, רכובים על סוס או רגלית. מסלול אחד יוביל ל”גרין טופ” (Green Top), קרחת יער ירוקה בראש גבעה, ממנה ניתן לתצפת על ארו ונופי הסביבה. מסלול אחר יוביל אתכם למפל. אם אתם סומכים על עצמכם שתדעו לחזור, ניתן גם סתם “ללכת קצת לאיבוד” ולצעוד בסמוך לנחלים, אל תוך היער, בעקבות שבילי הסוסים ועדרי הצאן, למצוא ברכות מים ואם השמש זורחת וחמים, אז לטבול במים הקפואים והממריצים.

בעקבות רועי הצאן

מארו ניתן גם לצאת לטרקים של מספר ימים. טרק מאתגר, ששווה את המאמץ הוא הטרק לאגם “טאר סאר” (Tarsar); טרק מקסים בן שלושה ימים. בגסט האוסים ככל הנראה ינסו לשכנע אתכם שעדיף לצאת בעזרתם, באופן מאורגן, עם מדריך, סוסים שיישאו את הציוד (ואולי גם אתכם, בחלקים הקשים), ציוד קמפינג וצוות שיארגן בעבורכם בשטח את המחנה והלינה. אך אם אתם מטיבי לכת, מנוסים בניווט עצמאי בשטח (רצוי בעזרת מפה) ומסוגלים לסחוב אוכל לשלושה ימים, כלי בישול, אוהל, שקי שינה וביגוד חם, אזי מומלץ (ולדעתי גם מהנה יותר) וזול יותר לעשות את הטרק באופן עצמאי. אופציה נוספת היא לשכור רק סוס ואת מפעילו, ע”מ להוריד מגבכם את מעמסת ציוד הקמפינג. בכל אופן, גם שכירת שירות מלא מבורכת ותורמת להכנסה הדלה ממילא של המקומיים.

רועות צאן מקומיות.

היום הראשון

את היום הראשון של הטרק ניתן להתחיל לקראת הצהריים, מאחר ומדובר בעלייה לא קשה של כ-4 שעות ללידר-וואט (Lidderwat). העלייה מתחילה בשביל רחב בפאתי הכפר, בקצות האחואים וממשיכה אל תוך היער, כשנהר “לידר” מלווה את דרככם משמאל. בדרך אחואים נוספים ושטחי מרעה, מנוקדים במאות כבשים. בעקבות עדרי הכבשים ושיירות הסוסים הולכים רועי צאן קשמיריים; פיהם מפיק קריאות ושריקות משונות, אך נראה שהעדרים זזים במשמעת בעקבות הצלילים.

הליכה לאורך הנהר.

את הדרך מלווים בתי מחסה פשוטים, הבנויים מלבני בוץ; גגותיהם קש ודשא ירוק, כך שלעיתים כבשים מטיילות על הגג ומלחחות דשא. הם בנויים בדר”כ בסמוך למורד הר או סלע גדול שישמשו כהגנה מהרוח ומשמשים את רועי הצאן בלילות ובעת גשם. לעיתים בבתי המחסה או באוהלים מאולתרים, לצידי הנהר, שמימיו טורקיזיים, תהיינה נשים מקומיות, צרובות שמש, שיציעו למטיילים פיתת צ’אפטי חמה או תה קשמירי מלוח.

בתי הרועים בדרך.

ע”מ להגיע ללידרוואט יש לעבור גשר עץ החוצה את חלקו הסוער של הנחל. השביל הנמתח מהגשר עובר בין בתי מחסה נוספים ומוביל לאחו גדול, ירוק ומוקף הרים, המשמש כאתר קמפינג. אם אתם בקבוצה מאורגנת, הצוות יארגן סביבכם הכל ויבעיר מדורה לקראת חשכה ולכם רק נותר להשתרע על כרי הדשא שלצד הנהר. אם אתם מטיילים עצמאית תוכלו בקלות למצוא מקום לאוהל, לאתר ענפים למדורה ולמלא מחדש את הבקבוקים במים נקיים, ממי המעיין הסמוך. בין האוהלים מקפצים סוסי המסע כששתי רגליהם הקדמיות קשורות, ע”מ שלא ירחיקו לכת במהלך הלילה. כשהלילה יורד, עלטה עוטפת את הכל. הירח עולה אט אט מאחורי ההרים ומציץ, והנהר שוצף בשאון.

לידרוואט.

היום השני

את היום השני, בו עולים לאגם טאר סאר, מומלץ להתחיל מוקדם (לפני 8 בבוקר). מי שחושש משש שעות העלייה, תלולה בחלקה, וארבע שעות הירידה, יכול לעשות את הדרך כשהוא רכוב על סוס ומלווה במדריך שניתן לשכור מלידרוואט וחזרה.

היום מתחיל בעלייה והליכה בשטח סלעי מאד. לאחר כשעתיים של הליכה מהמחנה בלידרוואט ישנו פיצול: דרך שממשיכה לבקתות של רועי הצאן ודרך משמאל, שממשיכה לחצייה של נהר לידר. בוחרים בדרך השמאלית. מאחר ואין גשר, זה הזמן לחלוץ נעלים, להפשיל מכנסים ולתת למים להקפיא את אצבעות הרגליים עד אובדן תחושה. ממשיכים בהליכה כשהנהר מימינכם והדרך הופכת תלולה יותר ויותר. בתי המחסה הולכים ומתמעטים. השבילים עוברים בחלקם בין צמחיה גבוהה ויבשה ובחלקם על “בולדרים” שמעל ליובלים הנשפכים לנהר. ההרים נהיים גבוהים ומעט יותר צחיחים.

רגע לפני. ההרים סביב אגם טארסאר.

בשל הגובה (מעל 4000 מטר) ההליכה הופכת איטית יותר והנשימה קשה. כתמים גדולים של צמחיה אדומה מכסים את מורדות ההרים. אחרי הליכה של כשעה, ולפני קצה הרכס, תצטרכו לחצות את הנחל ולהמשיך בטיפוס מצידו השני. בתום סוללת הר גבוהה ותלולה מתגלה במלוא יופיו אגם טאר סאר.

אגם טארסאר.

מי האגם כחולים ושקטים ואם זורחת השמש, קרניה מנצנצות על המים. מסביב נישאים הרים, שחלקם נראים כסנפירי כרישים וקצותיהם מחודדים. ניתן לנוח על הסלעים הסמוכים לאגם, להקיף אותו בהליכה (כשעתיים), או לרחוץ בו אם השמש מחייכת דיה. במידה ובאתם עצמאית ולא השארתם את האוהל והציוד בלידרוואט, מומלץ מאוד להישאר לישון לצד האגם. אך אם השארתם את הציוד ועליכם לשוב לאתר הקמפינג, קחו בחשבון שלפניכם ירידה של כ-4 שעות (פלוס מינוס) ושלא ניתן להישאר באגם יותר מידי זמן, כדי שלא תכנסו לחשכה. בכל מקרה מאוד מומלץ לקחת פנס מאחר ויש סיכוי גדול שאת סוף המסלול החוזר ללידרוואט כבר תעשו כשחשוך.

מורדות ההרים המקיפים את האגם.

לאן ממשיכים?

אם חזרתם ללידרוואט ללילה נוסף, ביום השלישי אתם צפויים לחזור באותה הדרך בה באתם ביום הראשון. מאחר ומדובר ביום הליכה קצר, מומלץ הפעם לקחת את הבוקר באופן רגוע יותר. ליהנות מהצפייה בכל הטבע, ההרים, העצים והנהר המקיפים את אתר הקמפינג. להתענג מהשמש העולה לאט לאט ולהקשיב למשק כנפי הציפורים החולפות ממעל. אם נשארתם ללון באגם צפויים לכם כ-7-8 שעות הליכה חזרה לארו ביום למחרת.

נהר לידר בטורקיז מהפנט.

שיר בוקצ’ין מספרת לנו על אפשרות נוספת למי שזמנו קצר – המסלול ל- Green Top.

מדובר בהליכה קלה לנקודת תצפית יפה, מקום מושלם לפיקניק של צהריים. קחו איתכם מצלמה, מים ומשהו חם ללבוש, כדאי גם להיות מוכנים לאפשרות של גשם. היציאה היא דרך חוות הסוסים לכיוון ההר. רוב הדרך אינה מסומנת, ומסלול ההליכה עובר דרך יערות ואחו עם רועי צאן שמסתובבים בין לבין. בדרך עוברים כמה בבקתות מהם יצאו לכיוונכם ילדים שמדברים אנגלית די טובה באופן מפתיע! אפשר בקלות לשאול אותם על הדרך לגרין-טופ או על הדרך חזרה לארו. בסך הכל מדובר בטיול קצרצר של כ-6 שעות, עם פיקניק. לא לשכוח להביא לונגי לשבת עליו ופינוקים!

הדרך לגרין-טופ. צילום: שיר בוקצ’ין

סיכום

משלל עדרי הצאן שליוו את הדרך חזרה זכורות לי בעיקר פעיות חלושות שנשמעו לפתע,  תחת סלע גדול. מבט זריז איתר תחתיו טלה שחור קטנטן שעיגול לבן קטן מעטר את ראשו, והוא יושב בדד. שום אמא כבשה או עדר כבשים לא ניראה בסביבה. כשניסה לעמוד כמעט ומעד. הרמתי וחיבקתי אותו וכך צעדנו דקות ארוכות עד שנמצא רועה הצאן ועדרו. ועל אף שהעדר מנה מאות כבשים, במיומנות וזריזות הוא מצא את הכבשה השחורה, שעיגול לבן קצת יותר גדול מעטר את ראשה והביא לאיחוד משפחות מרגש. הטלה נצמד לעטיני אימו, הרועה המשיך בשריקותיו. עוד יום של שלווה ירוקה ירד על האחואים של ארו.