ההשוואה בין הדת שנחשבת כ"אם המונותיאיזם" לדת הפגאנית בעלת מיליוני האלים היא השוואה קצת מוזרה . אבל האמת היא שאם מעמיקים קצת יותר ביסודות, מגלים שאף על פי השוני הרב, ישנן לא מעט נקודות השקה בין שתי הדתות עתיקות היומין הללו.
כשהגעתי להודו, לא הפסקתי להסתקרן מהדתות שאפפו אותי מכל עבר, במיוחד מהדת השלטת, ההינדו. הראש שלי לא הפסיק למצוא קווים מקבילים ועקרונות חופפים בין המקום שממנו אני באתי (בית דתי-יהודי-אורתודוכסי) לבין ההינדו.לעומת זאת, כשההורים שלי טיילו בהודו, הם ראו את ההינדואיזם מנקודת מבט שונה לגמרי.
"תראי, זה היה מעניין. אבל כמה עבודה זרה הייתה שם, במלוא מובן המילה. כל כך הרבה מקדשים, פסלים וציורים. היה שלב שכבר לא יכולתי לראות את זה יותר", היה הנוסח הכללי של התרשמותה של אמי. ובכל זאת, בחרתי דווקא לשים את הזרקור כאן בעיקר על הרעיונות המשותפים בין שתי הדתות הללו, האוצרות בתוכן כל כך הרבה חוכמה, יופי וייחוד בעולם.
אל אחד אל מול 36 מיליון
הינדו: בשונה מהתפיסה היהודית (המונותאיסטית), על פי ההינדואיזם, עובדת קיומם של אלים רבים אינה סותרת את העובדה שישנו אל אחד. כל אותם האלים מייצגים את האל העליון ("ברהמן"), ובעצם משמשים כייצוגיו השונים בטבע. לאל יש המון פנים וצדדים שונים, וכולם באים לידי ביטוי במגוון האלים.
האל גם מתגלם בדמות פיזית מסוימת כמו פסל או עץ, כדי להנגיש את עצמו לאדם. זאת כדי שבבואו של האדם להתפלל לאלוהיו, יוכל "לתפוס" אותו טוב יותר, להבין אותו ולאהוב אותו. כל אלה מתאפשרים דרך דבר מוחשי, שניתן לראות ולהיקשר אליו. כמו כן, גם טקסי פולחן דתיים נעשים יותר בקלות מול עצמים מוחשיים מאשר מול רעיון מופשט.
יהדות: היהדות כמובן מאמינה באל אחד שמנהיג הכל. יחד עם זאת, אפילו בה יש המון נקודות שמזכירות את רעיון עבודת האל "מרובת הפנים". דוגמא טובה היא מונח קבלי מאד מוכר: "עשר הספירות". "עשר הספירות" מתארות עשרה רבדים שונים באלוהות. כלומר, האלוהות היא אינסופית, אך יש לה כל מיני צורות והתגלמויות שונות בעולם, והספירות ממחישות אותן. דבר אחר, "10 הספירות" הן מעין תכונות אופי של האלוהות ביחס שלה כלפינו. למשל, ספירה של חסד, ספירה של רחמים, ספירה של כעס וכו'.
אמנם יהודי אינו מתפלל לעצם מסויים, אך גם לו יש כיוון כלשהו, מקום פיזי ומוחשי לכוון אליו את עצמו; בתוך בית הכנסת – אל ארון הקודש, ובמובן הרחב יותר – תמיד לכיוון ירושלים.
בסופו של דבר – אחד אלוהינו!
שכר ועונש מול קארמה
הינדו: מושג מאד מוכר בהינדו ואף בשפה המדוברת הוא ה"קארמה".
"קארמה" פירושה "פעולה". מילה זו במקור התייחסה להקשרי הפולחן השונים, אך בהדרגתיות הפכה לרעיון האומר כי לכל פעולה חיובית ישנה תוצאה חיובית, וכן להפך.
רבים מפרשים את ה"קארמה" כ"אווירה טובה", אך זה לא מדויק. קארמה היא מצב תודעתי שיוצר מציאות, וכך לכל פעולה שאנו עושים יש תוצאה. למעשה, המעשים שלנו משפיעים באופן ישיר על המציאות. כך גם קובעת ה"קארמה" למה נתגלגל ב"סמסארה" – בגלגול הבא. אם נעשה מעשים טובים זה ישתלם לנו בגלגול הבא, ואם נעשה מעשים רעים, נוכל להפוך בגלגול הבא לדברים קצת פחות סימפטיים, בלשון המעטה. רעיון הקארמה נועד לעזור להפוך את החברה לכמה שיותר אתית.
יהדות: גם ביהדות נעשה מעקב אחר המעשים, ובהתאם אליהם ישנו גמול. "תורת הגמול" ידועה בעיקר תחת הכותרת "שכר ועונש" והיא תורה המאמינה כי יש השגחה פרטית בעולם והאל צופה בנו וגומל לנו כפי שמגיע לנו.
כמובן שאם נעשה מעשים טובים ונלך על פי הציווי האלוהי– הוא ייתן לנו שכר, ואם נעשה מעשים רעים ולא נלך בדרכי האל נוכל לצפות לענישה אלוהית. ישנן סברות האומרות שאת השכר והעונש נקבל כבר בעולם הזה, וישנן סברות אחרות הטוענות כי השכר והעונש יתקבלו בעולם הבא. את אותו הגמול על מעשינו בעולם הזה נקבל ב"יום הדין",יום בו נעמוד למשפט מול האל, שם ייחרץ גורלנו לבאות.
Body and Soul
הינדו: ההינדואיזם מעמיקה בשאלת המוות והחיים, ובמשמעות הגוף מול הנשמה. ההינדים רואים את הגוף כיחידה המורכבת מחמישה יסודות: אדמה, אש, מים, אוויר ושמיים.
טקסי השריפה המפורסמים של ההינדו נועדו כדי להחזיר את הגוף אל יסודות אלה. האש מקודשת להינדים. היא שורפת הכל עד שדבר אינו נשאר, לעומת הקבורה שנעשית בתהליך איטי ומתמשך. כששורפים את הגופה האש כה חזקה ואינטנסיבית, כך שכל הרוחות הרעות מסתלקות מעל פני האדמה. כמו כן, ההינדים שורפים את מתיהם כי הם מאמינים ששריפת הגופה מסמלת את שחרור הרוח, והלהבות מסמלות את נוכחותו של ברהמה, האל הבורא. שריפת הגופה נועדה כדי להפריד בין הנשמה לבין כל סוג של היקשרות או היאחזות בגוף בו שכנה.
יהדות: היהדות גם היא מצדדת בהישארות הנשמה, אם כי יוצאת באופן גורף נגד טקסי שריפה למיניהם. זאת בגלל שהיא רואה בגוף כ"המקדש של הנשמה", הגוף מקודש בזכות הנשמה. כמו כן, הוא מסייע לנו רבות בתפקודינו בעולם הזה. נוסף לכך יש את עניין "תחיית המתים" שרבות הדעות הסוברות כי הגוף חייב להישאר בשלמותו לכשתגיע תחיית המתים, בבוא הגאולה.
גלגול נשמות בהינדואיזם – סמסארה
סמסארה – גלגול נשמות
הינדו: "סמסארה", שפירושה נדודים, מעגל הלידות והמיתות. זוהי תפיסה מעגלית, בה מתים וחיים כל הזמן. לפי התפיסה בהודו ההיסטוריה היא מעגלית, והעולם נוצר, נהרס ונוצר שוב ושוב. כך גם לגבי כל החיים. במידה ומעשינו היו טובים נוכל לראות את הפירות עוד בעולם הזה, אבל אם לא, אז בעולם הבא, וחוזר חלילה. לפי ה"סמסארה", החיים הם בעצם מסע רוחני ארוך ומתמשך בעולם, שלרוב לא ניתן להשלים בגלגול אחד. הנשמה נודדת ממעגל החיים למעגל המוות כל הזמן, וזו דרכו של העולם.
יהדות: "גלגול נשמות" הוא נושא מאד שנוי במחלוקת ביהדות. מצד אחד הוא לא נזכר כלל בתנ"ך, בתלמוד ובמדרשים, ויש לו מתנגדים רבים שיוצאים נגדו נחרצות. מצד שני, בספרות הקבלה ובכתבי האר"י הקדוש מפורט רבות על הנושא, על תפקיד גלגול הנשמה והסיבות לגלגולה. לתורה זו ישנם תומכים רבים, בעיקר כאלה העוסקים בקבלה ובספר הזוהר.
טהרה
הינדו: חוקי הטהרה נוגעים לכל ההינדים אך בעיקר מוקפדים אצל הברהמינים, אנשי הדת, הכהנים שעוסקים בעבודת המקדש. חלק מהותי בטהרת ההינדו היא טבילת כל הגוף במים, במיוחד בנהרות שנחשבים מקודשים, כמו הגנגס. לרוב ההינדים טובלים ומטהרים בנהר לפני פסטיבלים וחגים מיוחדים, או לחילופין לאחר מוות של מישהו על מנת להתנקות מן הטומאה.
על אף שכיום רבים ממקורות המים הם בכלל מזוהמים וצריך להיזהר מטבילה בנהרות כאלה ואחרים, אין זה פוגע בתהליך הטהרה עצמו. הטיהור הפיזי במי הנהר עדיין תקף ואין זה גורע ממנו כלל וכלל. ישנם טקסים מסויימים בהם נוגעים במים ושותים אותם תוך כדי דקלום מנטרות, וטקסים אחרים שבכלל משויכים לפולחן העוסק במוות, למשל, להיטהר במים לאחר ביקור בבית בו אדם מת לאחרונה. כמו כן, אישה צריכה לרחוץ את ראשה ארבעה ימים לאחר המחזור החודשי שלה.
יהדות: הטהרה ביהדות ממש שזורה בחיי היומיום, ולא פעם אף הצילה יהודים כיוון שהעלתה את רמת ההיגיינה בעם. מהרגע שקמים בבוקר ונוטלים ידיים, לפני אכילת לחם, לאחר יציאה מהשירותים ועוד. המקום אליו הולכים לטבול הוא כמובן ה"מקווה", בו, בדומה להינדואיזם, חובה לטבול את כל הגוף ואסור ששום דבר יחצוץ בין הגוף למים. ים או נהר גם הם יכולים להיחשב כ"מקווה" כשר. גם ביהדות המתים מטמאים את החיים, ולכן ביציאה מבית הקברות חובה ליטול ידיים כדי להיטהר. כמו כן, אישה לאחר ימי הנידה שלה, צריכה לטבול במקווה כדי שתהיה טהורה ו"מותרת" – תוכל לקיים כל סוג של מגע עם בעלה.
.jpg)
הודים טובלים בגנגס
ויהודים – במקווה
עתיקות יומין
הינדו: שורשי ההינדואיזם החלו לצמוח כבר בין השנים 1500-2500 לפנה"ס כחלק מ"תרבות עמק האינדוס", משם גם מגיעה המילה "הינדואיזם".
תרבות זו התפתחה ושגשגה לאורך נהר האינדוס, אזור שמזוהה היום כאזור פקיסטן ומערב הודו.
תרבות זו היא אחת מן התרבויות בעלות הציוויליזיציה העתיקות בעולם. הוקמו בה ערים מפותחות, פעל שם מסחר ענף ואף שירותי דת. מקור המים – האינדוס, היה מקור החיים והכסף. לבסוף אזור זה נמחק,
ככל הנראה לאחר שנהר האינדוס עלה על גדותיו והוצף. אמנם, התרבות המשיכה להתפתח ועברה להתמקם בסמוך למקור מים אחר – נהר הגנגה.
עם זאת, אין להינדואיזם תאריך התחלה ידוע, מפני שנוסדה עוד הרבה לפני ההיסטוריה הכתובה. מה שידוע היום נכתב לאחר שעבר בעל פה לאורך שנים רבות.
יהדות: היהדות התפתחה באיזור הלבנט – אזור הסמוך לחופי הים התיכון, לאורך האלף השני לפני הספירה.
היהדות היא הדת המונותאיסטית הראשונה מבין שלוש הדתות המונותיאיסטיות שקיימות כיום – נצרות, איסלאם ויהדות.
המונופול על המונותיאיזם היהודי שייך ללא אחר מאשר אברהם אבינו, לו מיוחסת "המהפכה" בחשיבה הדתית במושגים של העולם העתיק (תקופת האבות), כשמאס בעבודת האלילים של זמנו, ועל פי ציווי אלוהי עלה לארץ ישראל. אברהם החל להישמע לאלוהים ולחוקיו, וממנו ומצאצאיו החלה להתעצב הדת היהודית של ימינו.
מקור השם מגיע בתקופה יותר מאוחרת, משבט יהודה שממנה נוסדה "ממלכת יהודה" , בסביבות שנת
ה-1000 לפנה"ס. תושבי ממלכה זו כונו "יהודים".
יותר עתיק מזה אין..
ווג' אונלי מול חזון הצמחונות של הרב קוק
הינדו: אחת מן האסוציאציות הראשונות שעולות לראש כחושבים על "הינדואיזם" זו התנזרות מבשר.
מה עומד מאחורי זה? ובכן, לא מעט.
למשל, חוק דהארמי זהו חוק יסוד בהינדואיזם המבטא מחויבות דתית לאלוהים וליצירה שלו ויוצא נגד פגיעה.
אסור בתוקף לפגוע ביציר כפיו של אלוהים.
סיבה נוספת היא ההשפעה על ה"קארמה". לכל הפעולות שלנו, כולל מה שאנחנו אוכלים, יש השלכות על ה"קארמה". לקיחת חלק בתהליך שגורם לפציעה, כאב ומוות לבריאה אחרת (גם אם לא באופן ישיר) יש השפעה עצומה ושלילית. לאותו הבנאדם שאחראי לכך – צפויה בעתיד מידה שווה של הסבל אותו הוא גרם.
הרוב מעדיפים להימנע, ובהחלט אפשר להבין למה.
כמו כן, המזון שאנו אוכלים משפיע ישירות על התודעה שלנו, הרגשות שלנו ודפוסי ההתנהגות שלנו. אם אדם רוצה לחיות חיים בעלי תודעה גבוהה, חיים שלווים המקרינים שמחה ואהבה לכל היצורים באשר הם, הוא בהכרח לא יכול לאכול בשר, דגים, עוף וכדו'.
אדם האוכל מזונות מן החי מכניס לגוף ולנפש שלו רגשות ותכונות שליליות כמו כעס, קנאה, חרדה, חשדנות ופחד עמוק מהמוות. כל אלה כלואים בבשרם של היצורים החיים שנלקחו מהם חייהם. לכן צמחונים נחשבים לכאלה החיים בתודעה גבוהה יותר, לעומת אוכלי בשר החיים שחיים בתודעה נמוכה יותר.
יהדות: "חזון הצמחונות והשלום" – תפיסה מאד מפורסמת של הרב קוק, העוסקת באידיאל הצמחונות.
על פי תפיסה זו, כבר בימי האדם הראשון, ניתן הציווי לאכול מזון מן הצומח בלבד. "המצב האידיאלי" – הוא המצב בו האדם מתקיים ממזון שלא מביא ל"אבידה בנפש".
אז מתי בעצם ניתן ההיתר לאכול בשר? כשתאוותיו של האדם השתלטו עליו והוא השתוקק ל"בשר תאווה" – מונח שלילי מיסודו.
טענה נוספת היא שהעולם בהדרגתיות ירד ברמתו המוסרית (עוד בתקופת המבול, בה נוח היה "איש צדיק תמים בדורותיו" – בהשוואה לחברה הלא מוסרית שחי בה) ואנשים החלו לפגוע ולהזיק אחד לשני.
בעקבות אלה אלוהים נאלץ "בלית ברירה" להתיר את אכילת הבשר כדי שאת "היצר המשחית" – בני האדם יממשו דרך זה ולא דרך שפיכת דמים אחד של השני.
לפי סברה זו מצב זה קיים עד היום, אך ככל שנתקדם לעבר "אחרית הימים" – כך גם רמתו המוסרית של העולם תעלה, ובני האדם לא יזדקקו עוד לאכול בשר, הן מהבחינה המוסרית ואף מהבחינה הבריאותית.
שלא תגידו שלא אמרנו..לא אוכלים חברים!
לבוש לבן מול..לבוש לבן
הינדו: לבן הוא צבע שנוצר כתוצאה משילוב של המון צבעים שונים, ולכן מסמל חלק מכל אחד מהם.
הצבע הלבן מסמל טהרה, נקיון, זכות, שלום וחוכמה. אלת החוכמה – האלה סרסווטי, תמיד לבושה בשמלה לבנה כשהיא יושבת על לוטוס לבן. הברהמינים גם הם לבושים לא מעט בצבע הלבן.
מנהיגים הינדים דתיים מכסים את עצמם באפר לבן כדי לסמל את לידתם הרוחנית מחדש. כמו כן, הצבע הלבן מסמל אבל ולכן אלמנות הודיות מחויבות להתלבש בלבן.
יהדות: הצבע הלבן מסמל ביהדות קדושה וטהרה.
הכהנים בבית המקדש היו לבושים כתונת שהייתה מעין חלוק מפשתן לבן. ביום הכיפורים – היום הקדוש ביותר בשנה, היה אף נכנס הכהן הגדול בלבוש לבן אל קודש הקודשים. חז"ל מייחסים לבגדי הכהונה תפקיד של כפרה על חטאי עם ישראל. כמו כן, כלה יהודיה לובשת לבן בליל כלולותיה, במקור כדי לסמל את בתוליה.
אם לומר את האמת, החיפוש אחר המשותף בין שתי הדתות היה פשוט משחשבתי.
חשבתי שאצטרך לנבור, להעמיק, לחפור ולברור עד שאגיע לקווי מחשבה דומים – אך הם כולם היו שם בחוץ. מתלבשים קצת אחרת, מדברים קצת שונה, אבל עם רגליים מאד בטוחות על הקרקע.
עשה זאת טוב ממני מוהנדס קרמצ'נד גאנדי כשאמר:" הדתות כמוהן כדרכים שונות המצטלבות באותה נקודה. מה החשיבות לכך אם אנו משתמשים במסלולים שונים כדי להגיע אל אותה מטרה?".
בהדרגתיות התחזקה בי ההבנה שאמנם לכל הדתות יש תוואי, סיפור והיסטוריה שונים אך בסופו של דבר כולן מונעות מאותם הצרכים של המין האנושי המשותף לפלנטה הזאת.
כנראה שבכל זאת רובנו מחפשים אחר משמעות, אחיזה, מוסריות והכוונה כיצד לצלוח את החיים האלה בצורה הטובה ביותר. האתגר האמיתי הוא גם להצליח להישמע להם.
*כל תמונות הכתבה לקוחות מויקיפדיה. צילום תמונת הנושא: רות נעמת