הייתי ברישיקש בסוויס קוטג', משם לקאסול – סמי בורקס ומסיבות קרחנה. נגיעה קטנה בפושקר ובסוף כמובן איך לא – טיסה לגואה – בחושות של פלולם. סימנתי וי על הודו. NOT
כן כן , הודו. המקום שכולם מדברים עליו, וגם כולם היו בו. דומה שחייבים לנסוע, מה ברור. אבל… יש אבל. האמת ? זה מגעיל אותי, זה גורם לי לאנטי, זה שכולם נוסעים לשם. מצד שני זה מושך אותי, רק המילה הודו מושכת אותי באופן מיסטי. המקום הזה שמי שמדבר עליו – יש לו ניצוץ כזה בעיניים. בטח מסטול. אחרים שמדברים על הודו – מסבירים למה היא לא מתאימה להם. להם עדיף לנסוע לתאילנד, הם בחופשה, רוצים פינוק, מה קרה לא מגיע להם קצת תענוגות ?. לא מתאים להם לישון עם פשפשים בג’יפה, מלא מחלות, סמים, ואתה חוזר דולפין. ואני ? טוב, הממממ, בתוך כל הלבטים האלו נראה לי שאני אסע. נראה מה החברים שלי עושים. הם כבר ידעו לאיפה ללכת, לכל ה-"מקומות הטובים". לאיפה שה-"עניינים".
באופן לא ברור (או שכן ?), רוב המטיילים הישראלים בהודו, מטיילים באותם 10 מקומות. שמות רבים ניתנו להם: "משרצות הישראלים", "שביל החומוס", וה-"בועות". מין להיות בהודו אבל לא להיות עד הסוף. חצי. זאת, כאשר מסביב, הודו הענקית, הצבעונית, הרבגונית, המזמינה, מכילה בוודאי אלפי מקומות מקסימים, קטנים, גדולים, מיוחדים, שמחכים שתגיעו אליהם, במסע שלכם. זהו המסע הגאוגרפי המדהים של הודו, והמסע הפנימי בעצמכם, זה שקורה כמעט לכל מי שמבלה זמן משמעותי בתת היבשת המיסטית, אמנם בשנים האחרונות מוגבל בזמן בשל כורח הויזה.
סיבות רבות לתופעה זו וביניהן: היגררות חברתית של מישהו שמלכתחילה נגרר להודו בגלל לחץ חברתי, לא ברור אם היה בשל לטיול כפי שמתואר בפיסקת הפתיחה, אפקט עדר, חרדה מאינדיבידואליזם ונסיעה לתוך מרחבי הודו, מעין הרגשה של הגנה בתוך הדבוקה, חרדה ישראלית ספיציפית – כולם שונאים אותנו, כולם אנטישמים, לפחות נהיה ביחד. אפשר לחייך אל מול ההסברים האלו – אבל תכלס – רובנו – זה מה שאנחנו עושים בהודו. ככה אנחנו נראים.
אבל יש גם הודו אחרת, אם תפתחו את הראש. הודו של להכיר הודים (ולא, להגות את השם של המלצר שלכם בגסט האוס, זה לא ממש להכיר), ולא את ההודים שבאים למכור לכם שירותים כפי שרובנו פוגשים, וחושבים – אה !זאת הודו, הודו של לישון אצל משפחות הודיות אותנטיות ולא רק משפחה שמנהלת מסעדה לתיירים, הודו של להכיר תיירים מארצות אחרות ולא רק ישראלים. כן, התירוץ של "אני לא יודע אנגלית" מוכר לחלקנו…. אבל תכלס – כולנו יודעים אנגלית, גדלנו על אנגלית. תפגשו צרפתי, ותראו מה זה מישהו שלא יודע אנגלית. הודו של משרדי התיירות שלה, האם לא הגיוני שתיירים ייכנסו לאתר באינטרנט של תיירים ? מסתבר שכמעט כל הישראלים המטיילים בהודו לא נכנסו ולו פעם אחת, לאתר משרד התיירות של הימאצ’אל פרדש. לאתר של מדיה פרדש. לאתר שיש לכל מדינה ומדינה. אנחנו נגררים ביחד עם החברים שלנו באוטובוס מקאסול למאנאלי. לא ברור אם יודעים בכלל על האפשרויות האינסופיות, מאות פנינות תיירות, פנינות של להיות, מי הומה, ומי נידחת.
הודו של הודים, הודו של לשאול אותם לאיפה לנסוע, הודו של לנוד ממקום למקום באופן ספונטני, לפי לבך, עם הרפתקאות אין קץ שרק הודו יכולה לספק, בלי הפחד. אולי לבד, אולי עם חברים לדרך ואולי גם החברים לדרך משתנים ככל שהמסע ממשיך.
במקום השני אחרי טיול משרצות הישראלים, נמצא טיול לונלי פלנט. אמנם טיול רחב יותר, מכיר יותר מגוון יותר, אך גם הוא מוגבל למקומות – אלו שהודפסו בספר, המסעדות והמלונות שנכנסו פנימה. רק לאחריו במקום השלישי – הטיול של אלו שזרקו גם את הלונלי פלנט אי שם בדרך…
קצת נקודות למחשבה. תמצאו את הודו שלכם.
כתבו: דני אברהמי ומנדי יודה.
וקצת על איך שאנחנו נראים בהודו 🙂