מזג אוויר בהודו – לא מה שחשבתם

הבנה כללית

הודו היא מדינה כל כך גדולה, שהיא נקראת תת יבשת והיא יושבת על לוח טקטוני שנקרא “הלוח ההודי”. אותו לוח נע לתוך אסיה במרוצות מליוני השנים (וגם כיום) והתנועה הזאת היא מה שיצרה בצפון המדינה את הפסגות הכי גבוהות בעולם – הרי ההימלאיה. מתחת להימלאיה, יש את השפלה הצפונית (או “הודו הקלאסית”), במערב יש את מדבר טהאר, ולבסוף – הודו ממוקמת מאוד קרוב לקו המשווה. ככל שנתקרב לקו המשווה, כך האקלים יהיה יותר חם וכשנתרחק ממנו צפונה – האקלים יהיה יותר דומה לזה שנמצא בתל אביב, עד קו ההימלאיה (ששם הרבה יותר קר), אבל ישנם שני הבדלים:

1. בהודו יותר חם בכמה מעלות מאשר בישראל וזה בגלל הקרבה לקו המשווה וחסימת הרוחות הקרות מכיוון צפון על ידי הרי ההימלאיה.

2.  בהודו מרבית הגשמים יורדים בקיץ – תופעה עונתית שנקראת “מונסון”. תופעת המונסון מתרחשת כתוצאה מתנועה של אויר קר ולח מכיוון האוקיינוס לעבר היבשה החמה של הודו שהופכת לגושי עננים שמורידים גשמים.

חשוב לציין, שלמרות המונסון הבא בתזמון כמעט אירוני למטייל הישראלי, אפשר לטייל בכל רחבי הודו לכל אורך השנה, הרבה עושים את זה! תכף נסביר למה ואיך.

השילוש הקדוש

בהודו ישנם שלושה משתנים עיקריים, שמושפעים בעקבות תופעת המונסונים: חורף, קיץ, והתקופה הגשומה, שלהם גם שמות יותר מוכרים. על התקופות האלו נבנו בצורה דינאמית מה שנחשב “העונה” (און סיזן), על זה מושתת מה שאנחנו מכירים “שביל החומוס”. ואלו הן התקופות:

תקופת המונסונים או ״התקופה הרטובה״ – מתחילה מאמצע יוני ועד ספטמבר במרבית המדינה, כאשר בדרום, המונסונים יכולים להמשיך אפילו עד תחילת נובמבר. המונסון נמשך לרוב בין 3 עד 4 חודשים (אזור יוני עד ספטמבר) במרבית המדינה – ומגיע עד לחצי שנה (יוני עד תחילת נובמבר) בדרום (קרלה, טאמיל נאדו, גואה, וכו’.) עם זאת, מדובר לרוב בגשמים הנמשכים מספר שעות ולא הורסים את משך היום, למעט בשני מקרים – הצפות שיכולות לקרות אם כי לא בסבירות גבוהה, ומפולות בוץ בהרים.

בכל אותו זמן שבהודו יורד גשם, בחלקי הרמה הטיבטית (לדוגמא: חבל לדאק) שבתוך ההימלאיה ישנו אקלים מדברי ויבש עם פסגות מושלגים.

תקופת החורף או ״התקופה הקרה״ – מתקיימת בכל רחבי המדינה, מסוף העונה הרטובה ועד פברואר–מרץ. בתקופה הזאת האקלים יבש, נדיר להיתקל בגשמים אבל זה עדיין אפשרי, וזאת גם התקופה שבה הטמפרטורות – מאזור השפלה הצפונית ועד הדרום הטרופי – נוחות, כאשר מנגד, בהרים קר עד מאוד. עקב כל הנתונים האלו, בהודו התקופה הזאת נחשבת כעונת התיירות.

תקופת הקיץ או ״התקופה החמה״ –  מתקיימת לרוב מסוף העונה הקרה ועד יוני, עם תחילת המונסונים. בתקופה הזאת, מדרום הודו ועד המישורים הצפוניים אפשר להרגיש ברוחות חמות וטמפרטורות שמטפסות מעלה ל-50 מעלות, למעט בהרים בדרום ובהימלאיה.

לרוב זוהי העונה שבה מרבית המטיילים מתחילים להתמקם בין הרי ההמלאיה.

שביל החומוס

תמיד אומרים “שביל החומוס”. אבל מהו בעצם? השביל בנוי מיעדים תיירותיים ברחבי הודו שנמצאים “בעונה” (המוגדרת לפי השילוב של האקלים, עם הימצאות תשתית תיירותית במקום) כך שהישראלים עוברים דרכם בכמויות גדולות. השביל נע בקצב כמעט קבוע:

במרץ מתחיל להיות חם ברחבי הודו, אבל מרבית המטיילים עדיין מסתובבים ברחבי הודו. באפריל כבר ממש חם והמטיילים עולים להרים שבצפון המדינה, במיוחד בהימאצ‘ל פראדש ובלדאק, שם האקלים יותר נוח ולכן יש שם ריכוז ישראלים מאוד גדול. מדובר בכחצי שנה בה שביל החומוס מתרכז בשטח די קטן.

בספטמבר – אוקטובר מתחיל להתקרר והגל שהיה בהרים של הימאצ’ל פראדש, מתחיל לרדת דרומה לעבר ראג‘סטן ולעבר רישיקש, שנמצאות בגובה די דומה. עד נובמבר בערך, זאת התקופה שבה הישראלים נמצאים באזורים של “הודו הקלאסית” – המישורים הצפוניים.

מנובמבר יש ירידה של הישראלים לעבר דרום הודו (מגואה ועד קרלה) כאשר השיא שלה הוא בדצמבר –ינואר. במרץ הישארלים מתחילים להצפין לעבר המישורים הצפוניים ואפילו קצת יותר צפונה. ככה חוזר על עצמו מסלול השביל.

זה שהגל הישראלי הולך בכיוון מסוים זה לא אומר שחייבים ללכת אחריו. היתרונות במקומות שנמצאים בעונה הם שיש היצע יותר גבוה של מקומות לינה, מסעדות, סוכנויות, וחנויות, אבל גם לכל היתרונות האלו יש חסרונות: המחירים יותר גבוהים בהכל – מלינה ועד אוכל במסעדות, יותר קשה למצוא מקום לישון (בקטע אירוני) ויש יותר רעש בגלל ריכוז תיירותי גבוה.

לעומת זאת, במקומות מחוץ לשביל ומחוץ לעונה (מה שנקרא “אוף סיזן”), יהיה היצע יותר נמוך והמחירים יהיו יותר נמוכים מלינה ועד האוכל. יהיה יותר קל לחפש מקום לינה ויהיה פחות רועש כי אין ריכוז גבוה של תיירים. אז נכון שמזג האוויר לא תמיד יהיה לטובתכם, ובמקרה של גשמים זה לא בהכרח יהרוס לכם את הטיול, אבל תמיד יש דרך להתמודד עם זה וליהנות במקום שכל כך רציתם להיות בו בחוויה הרבה יותר אותנטית.

דוגמאות: מאמצע תקופת המונסונים יש מעט תיירים מכלל העולם שנמצאים באזורי החוף המערבי של הודו (לדוגמא: גואה, גוקרנה, וורקלה), הגשם לא מפריע לשהות שלהם. אנשים יוצאים מהארץ לטיולים מאורגנים ביולי–אוגוסט בראג‘סטן, ובמנאלי יש אתר סקי שפתוח בחורף ומשגשג.

במיוחד עבורכם הכנו טבלאות מזג אוויר בהודו בעברית (שנמצאות בתחילת המאמר ובהמשך) – כמה רטוב וכמה חם בנקודות מרכזיות בהודו. עבור כל מקום ישנו גרף המייצג את הטמפרטורה המקסימלית, המינימלית והמשקעים בכל חודש.

כדי למצוא את הזמן ה“אידיאלי” ביותר מבחינת מזג אוויר בהודו לביקור במקום מסויים, נחפש את החודש בעל הטמפרטורות הנוחות ביותר, עמודות המשקעים ייתנו לנו פרספקטיבה עד כמה הגשמים ישפיעו לנו על הטיול.

קחו לדוגמא את דרמסלה, מהגרף אנו רואים שמפברואר עד אפריל הטמפרטורות נוחות מאוד וכמות הגשם נמוכה. לעומת זאת, ביולי ואוגוסט – שיא עונת המונסון – חמים וגם יורד הרבה גשם אבל זה לא משהו שמונע מהרבה אנשים לשהות שם באותה תקופה.

אז מה היה לנו כאן? בסך הכל מדברים על שלוש עונות בהודו: חם ורטוב, קר ויבש (יחסית), וחם ויבש. לפי החלוקה הגסה הזו, מטיילים ישראלים נוהגים לבחור מסלול שהוא די קבוע וידוע בתור “שביל החומוס”. אך למרות ההמלצות הכלליות לפיהן נוהגים רוב המטיילים, ניתן לטייל בהודו בכל מקום ובכל זמן נתון להנאתכם, העיקר להגשים חלום!