מטיילת השבוע – נוי צרפתי

את נוי צרפתי בת ה-21 מחולון פגשנו בהאמפי, והאנרגיה שלה הדביקה אותנו מיד. "השתחררתי במרץ ועבדתי בתור ברמנית-מלצרית במלון הרודס בת"א כעבודה מועדפת" היא מספרת. " אחרי כמה חודשים בעבודה טסתי להודו, ואני מטיילת לבד כבר כמעט חודשיים, כשהתכנון לטיול הוא שישה חודשים".

איפה התחלת את הטיול?

"בארמבול – האיחוד של ישראל וברית המועצות מבחינה תיירותית. עשיתי שם מצנח רחיפה מדהים רק ב-2,000 רופי, למשך כמעט שעה, עם דייב המדריך האלוף! בארץ זה היה עולה לי פי חמש ולא בטוח שהייתי רואה כאלה נופים. ראיתי בארמבול גם את הבאבא שנמצא במעלה ההר ליד אגם המים המתוקים. המקומיים קוראים לו 'הבאבא השקרן"', בגלל שהוא שותה שם וויסקי כל היום וממציא עלילות על קורות חייו, אבל בכל זאת זו הייתה חוויה מעניינת. לפעמים הוא תולה את עצמו מהרגליים על העץ בשביל המדיטציה. מארמבול עברתי לאום-ביץ', שם ישנתי ב"סרי גנש" – גסטהאוס מדהים עם אווירה משפחתית ואוהבת. רנה המלצר פשוט מקסים! הם תמיד באים לקראת ונותנים הכל מכל הלב".

נראה שאהבת את אום-ביץ'…

"ברור. באום-ביץ' נסענו לחוף השומם פרדייס ביץ'. היינו עשרה אנשים באותו זמן, וישנו שם על ערסלים. היה קסום. בישלנו לעצמנו ובלילה כשכל המטיילים ישבו בעשרות מדורות נפרדות ברחבי החוף, אחת החבורות הייתה מתחילה וצועקת 'האוווווו', כמו יללת תן, ולאט-לאט כל החבורות היו עונות. זה יצר קסם משוגע באוויר, איחוד לא ברור, אחוות מטיילים כזאת, כמו מערכת יחסים אפלטונית, הרי אנחנו בכלל לא מכירים… רק בלילה זה קורה, וזה מדהים. ביקרנו גם בקודלי ביץ', שם יש כל יום free scool מקסים של יוגה פוי והולה-הופ. יש אווירה כייפית וחברתית, אבל אני וחבריי העדפנו רק לבקר בקודלי ולא לישון שם. בסוף היום אין כמו לחזור לקסם של אום-ביץ'. רוגע שאי אפשר לתאר במילים. אחרי שבועיים באום-ביץ' המשכתי לבד להאמפי, וכאן חוויתי חוויות מדהימות, נסענו על אופנועים בכפרים הקטנים וכמובן שגם במקדש הקופים ובאגמים. חצינו לצד השני של האגם ושכרנו נהג ריקשה שלקח אותנו לסיור מודרך בכל המקדשים שביקשנו. יש בהאמפי הרבה קופים, גם בגסטהאוסים, שאוהבים לחטוף חבילות של עוגיות ובננות ממש מהתיקים של התיירים! צריך לשים לב… רוב הקופים נמצאים באגם ובמקומות לא הומים, למרות שיש לי קוף על הגג של החדר כבר שבוע".

לאן תמשיכי מכאן?

"אני שוקלת להמשיך לפונדיצ'רי או למייסור, או לווטקאנאל, ובראשון למרץ יש לי טיסה לאיי אנדמן. אני מתכננת להגיע גם לנפאל במאי, וביולי לחזור לארץ. אני פה עם הגיטרה שלי, ואין דבר יותר כיף מזה. ממליצה לכולם הביא כלי נגינה, זה מוסיף לחוויה. לא ממליצה לקנות גיטרות בהודו, האיכות ממש גרועה והן עושות מלא בעיות כמו מיתרים שמשתחררים, ברגים שנופלים וכולי".

ספרי איזו חוויה שיכולה לקרות רק בהודו…

"במהלך הטיול עם הקטנועים ביקרנו ואכלנו אצל משפחה הודית אקראית שמצאנו בדרך. הם היו ממש מתוקים, וישר צחקו, האכילו ועטפו אותנו. אמא שלי תגיע לבקר אותי פה באפריל, ואני אקח אותה לדראמסלה. זה יהיה ה'היי-לייט' של הטיול שלי מבחינתי, ויש לי המון אנרגיות רק מהמחשבה על זה. בלי קשר, אני ממליצה לשמור תמיד על ראש פתוח ולא להתקבע בהודו. הודו היא לא המקום בו אתה מחפש את עצמך – הודו הוא המקום בו אתה יוצר את עצמך לאט לאט. חשוב לאהוב את הסביבה ולא להתנגד לה, למצוא מרחב אישי, ולא לפחד לעשות מה שבחיים לא עשית. להגיד לעצמך 'מה אכפת לי? אני בהודו'… אין תכניות והכל כל כך זורם ונעים. אני גם ממליצה לעשות ערב שישי בבית יהודי קרוב. האווירה המשפחתית מחזירה קצת הביתה, וזה ממש מזכיר שיש חיים אחרי הטיול וגם גורם לך לשמור על עצמך קצת יותר ומגביר את תחושת האחריות העצמית. אתה נזכר מאיפה באת ושיש מי שדואג לך ושומר עליך גם בבית וגם בהודו"!