אבי וגל ממשיכים במסעם יחד, והנה הפרק השני של ״טיול זוגי במזרח״, והפעם, כאילו במיוחד לכבוד הנקיון של פסח, אבי כותב לנו על הלכלוך של הודו – ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה
למי שפספס את הפרק הראשון, לחצו ממש כאן
כתב: אבי אלצ׳ה
הלכלוך של הודו. לא משנה לאן תביטו, אתם תבחינו בו. מקליפות חטיפים שמבצבצות בין העשבייה השונה לעומת עשבייה שמבצבצת על הרי הזבל השונים.
יש את הרי הזבל של שאריות המזון. אטרקציה פופולרית בקרב חיות הרחוב בכלל והפרות בפרט. ללא ספק חלק בלתי נפרד מהדיאטה היומית שלהן. ממנצ'זות שאריות אורז בשלל הרטבים שהתערבבו במחית קארי ומיצי רחוב. אז מגיע הרגע, שאתם מבינים שגם לפרה ממוצעת בהודו, יש קיבולת חריפות גבוהה משלכם. כשאתם מתחננים למלצר במסעדה, שאולי הפעם תקבלו באמת אוכל no spicy ולא תבשיל פלפלים חריפים . אין ספק שהפרות כאן חיות טוב, סביר להניח שאפילו יותר טוב מהאנשים.
״הפרות חיות כאן טוב״
יש את הרי הזבל השרוף. עשן שעולה מכל עבר, מוסיף את הניחוח המעושן של הודו, מעין ל"ג בעומר על בסיס יומי. לרוב, מי שהדליק את האש אפילו לא נמצא בקרבת מקום. פשוט מדורה לצידי הדרך, תוך כדי אינספור עוברים ושבים, אדישים לאפשרות שכל האזור יעלה באש ובאופן פלא כשהכל כן עולה באש, עדיין כולם נשארים אדישים. מצחיק שגם כאן הפרות נכנסות לתמונה, מסתבר שהן דווקא מאוד אוהבות זבל על האש.
יש את איי הזבל הצפים להם בכל נהר או אגם. קיבוץ גלויות של זבל בזרימה . בקבוק פלסטיק שהתחיל את דרכו במעלה הגנגס, התלכד עם עוד כמה שקיות ניילון וכמה חפיסות עוגיות ויצאו למסע ראפטינג עד לדרום הודו בנהרות השונים. לבסוף, הגיעו לאזור מים שנראה להם טוב, התחברו עם עוד איזה חצי צמיג וכמה שקיות חטיפים מקומיות ועגנו לצדי הדרך, מוסיפים עוד בקבוק ועוד קליפה לאי הפרטי שיצרו לעצמם.
העניין המשעשע הוא שאחרי קצת זמן כבר לא רואים את הזבל והלכלוך. זה לא אומר שהוא לא נמצא, להפך עם הזמן מגיעים לאזורים יותר מלוכלכים, אך בכל זאת לומדים לחיות יחד עם הזבל. מקפצים מעליו ברחובות, מצלמים את הפרות שאוכלות אותו, או פשוט מזיזים אותו בהינף יד מהשולחן שזה הרגע התיישבתם לצדו.
״לומדים לחיות עם הזבל״
זווית הראיה שמשתנה בהודו, דברים שראיתם עד עכשיו ופתאום כבר כמו בלתי נראים, בדיוק כמו הזבל ברחובות. לצד הדברים שלא ראיתם עד עכשיו ולפתע מופיעים לנו ממש מול העיניים, בדיוק כמו הפשטות שבחיים, שמחים שמתגלה פה במלוא עוצמתה. ובכל זאת אנו לרוב כן נחפש פח ברחוב, נגדיר שקית זבל בפיקניק וכן נתבאס כשנראה ילד קטן זורק קליפת סוכריה לרחוב ממש לעיניי אימו בלי שתעיר ותחנך אותו. אחרי הכל, אנחנו עוד לא הודים במאה אחוז, אנחנו באנו ממקומות שונים בעולם עם נורמות התנהגותיות וחברתיות שונות ומשונות. היופי הוא להבחין בין אלה שאנו באמת מסכימים איתם, לשמר אותם כגון שמירה על הסביבה ולקבל פה נורמות חדשות כגון חיים פשוטים ומאושרים.