אין סוף סיפורי אהבה נכתבו ועוד יכתבו על הודו, אך סיפור האהבה הבינלאומי של מיכל הוליד אהבה מסג אחר- פרויקט מוזיקה יחיד ומיוחד המתרחש בין תל אביב הודו ודנמרק. לפניכם הראיון המלא עם מיכל אליה- קמל על הודו ועל בן זוגה.
איך הגעת להודו? מה משך אותך בהודו?
"ההיכרות הראשונה שלי עם הודו הייתה בעצם בגיל שמונה עשרה. סיימתי תיכון והיה לי הרבה זמן עד הגיוס. באותו זמן גם אחותי הגדולה טיילה שם ולמדה יוגה .בכל מקרה טסתי לבקר אותה. כשהגעתי לשם הרגשתי איך לאט לאט העולם שלי נפתח כי כשמגיעים להודו לא פוגשים רק את הודו, יש שם אנשים מכל העולם שמטיילים מסיבות שונות. בגיל עשרים ואחד חזרתי להודו. עד אז התמונות, המראות, האנשים לא יצאו לי מהראש. ידעתי שיש שם משהו שמחכה לי".
האם לפני הטיול היו חששות/סטיגמות על הודו? (כולם סטלנים, מחלות, סמים, טיול בתור בחורה)?
"אפילו שטיילתי בהודו כבר וידעתי למה לצפות הודו היא ענקית מפתיע ואי אפשר לדעת למה לצפות. סטיגמות על הודו- חלקם נכונות חלקם לא, תלוי בבנאדם. למשל אוכל. בהודו אכלתי הכול מהכול שהוא לא בשר, כי אני צמחונית. אבל אוכל ברחוב לא אכלתי. שתיתי מים מהברז וגם לפעמים מנהרות ונחלים ולא הייתה לי שום בעיה אפילו לא פעם אחת. אבל בטיול השלישי שלי בהודו עם ג’וליאן הכי שמרו ובכל זאת שנינו היינו חולים, אז זה עניין של מקום וזמן. ולגבי סמים, זה גם תלוי בבנאדם. אם מישהו טס להודו בשביל לעשן, אז למה לו ללכת רחוק? הוא יכול לעשות את זה בכל מקום. הודו מציעה הרבה יותר מזה ומי שמפספס את אז פשוט חבל. כן, בהודו יש מטיילים שהם כל היום בגסט האוס מעשנים ומסתכלים על הנוף מהמרפסת ואין להם מושג איך הודו נראית.
במובן מסוים לפעמים בחיים אתה בחר איך החיים שלך יראו ומה יקרה לך, ובהודו זה מורגש במיוחד. אני בחרתי במוסיקה".
איך הכרתם? (לפי מה שהבנתי לא הכרתם בטיול אלא לפני ובטיול התחיל פרויקט המוזיקה שלכם) כמה זמן אתם יחד? כמה זמן הייתם יחד כשטסתם?
"הכרתי את ג’וליאן לא בהודו אלא באירופה.
האמת כשטסתי תכננתי לטייל בהודו, קצת תאילנד ולחזור לארץ. אבל הכרתי כל כך הרבה אנשים מכל מקום וכל מיני דלתות ורעיונות חדשים נפתחו בפניי. קודם כל אני שרה ומנגנת ואיפשהו קרה דבר שהקול שלי פשוט נפתח וגיליתי שהיה לי כמו איזשהו פקק שהיה תקוע לי בגרון וכנראה בנפש והוא פשוט נפתח כמו בקבוק שמפניה. פגשתי הרבה מוסיקאים מכל מיני סוגים: מוסיקאים שמטיילים עם סטודיו נייד וגיטרות וסינטיסייזר ועוד כל מיני דברים.
איפשהו תך כדי הטיול התחילו להתגבש בי הרעיונות שלא לחזור לארץ עדיין ולטייל באירופה ולעשות משהו עם כל המוסיקה הזאת.
הכרתי לקראת סוף הטיול כמה צרפתים שהציעו לי להצטרף אליהם בצרפת למכור כל מיני דברים מהודו בפסטיבלים בקיץ ולנגן בלהקת רגאיי שלהם. הסכמתי וקניתי כרטיס כיוון אחד ובעצם בנקודה הזאת אירופה נפתחה בפניי.
אירופה זה לא הודו. במיוחד צרפת. ובאיזשהו שלב עזבתי את צרפת ואת החבורה. היו לי הרבה אפשרויות לאן ללכת, הרבה חברים אירופאים, שפגשתי בהודו, כבר חזרו לאירופה. הגעתי לבולגריה ל"ריינבו", שאני לא אתחיל להסביר בדיוק מה, זה אבל לצורך העניין נגיד שזה פסטיבל היפי. שם פגשתי את ג’וליאן ועוד מוסיקאים והתחלנו לנגן ביחד.
כיצד הקשר התפתח ביניכם- אהבה ממבט ראשון? איך מתנהל הקשר שלכם במרחק? האם אתם חיים יחד והיכן? משנים מקום מגורים מדיי פעם או שיש קביעות?
האמת כשפגשתי את ג’וליאן ממש לא רציתי חבר. טיילתי בכוחות עצמי,היו לי הרבה חברים. הרגשתי בטחון,שרתי וניגנתי ואהבתי את ההרגשה הזאת. אבל במוסיקה כמו במוסיקה הקול שלי נפתח וכך גם הלב. ישר על ההתחלה מהשיר הראשון שניגנו יחד ידענו שיש כאן חיבור מעבר למוסיקה. אבל לא קרה כלום. ג’וליאן נשאר בבולגריה ואני המשכתי לטייל והגעתי לטורקיה. גם שם היו לי חברים שהכרתי בהודו. אחרי כמה זמן, ג’וליאן שלח לי הודעה באימייל. הוא כתב שאחכה בטורקיה כי הוא מגיע והוא רוצה לראות אותי. הוא הגיע. אבל אני התחלתי כבר להתגעגע לארץ ולמשפח. התארגנו אנחנו ועוד חברים מוסיקאים ופשוט ניגנו יחד באיסטנבול בכל מקום ואספנו כסף לכרטיס טיסה לכל אחד מאיתנו לישראל.
בארץ, באותו הזמן, היה גם "ריינבו" וכולנו נסענו לשם. הרגשתי טוב להיות שוב בארץ ולראות שוב את המשפחה.אבל הרגשתי גם שזה לא המקום והזמן שלי להיות שם. רציתי לחזור להודו לטייל וללמוד מוסיקה. הפעם ג’וליאן הצטרף אלי.זאת הייתה נקודת תפנית בקשר שלנו שהתחזק בהודו.
לפי מה שראיתי וחוויתי לאורך כל הזמן הזה שטיילתי בהודו, הגעתי למסקנה שהודו היא סוג של מבחן לזוגות. הרבה זוגות מגיעים לטייל ביחד ופשוט מתפרקים. המון אפשרויות, המון גירויים, כל אחד לפעמים רוצה משהו אחר, אין את השגרה הזאת ששומרת את הכול בטוח ובלי הרבה שינויים. הודו היא אינטנסיבית.
מצד שני גם המון זוגות מתחילם בהודו. זה מקום טוב להכיר בו אנשים חדשים. במקרה שלי ושל ג’וליאן הודו חיזקה את הקשר והפכה אותו ליותר אמיתי. הגענו לורנסי במטרה ללמוד שם מוסיקה. שם שנינו היינו חולים, מאוד חולים..באותו הזמן. אבל טיפלנו אחד בשנייה ודאגנו אחד לשנייה, והשאר היסטוריה כבר".
כמה זמן טיילתם? מה היה המסלול שלכם פחות או יותר?
"טיילנו יחד שלושה חודשים ,תכננו חמישה חודשים. אבל אחרי שהיינו חולים הבנו שלפעמים לא צריך להתעקש וצריך להקשיב למה שהחיים מובילים אותך.
זאת הייתה הפעם השלישית בהודו, אבל פעם ראשונה כזוג. עבור ג’וליאן,זאת הייתה הפעם הראשונה שלו בהודו. שנינו טיילנו כבר באירופה, אבל הודו היא כל כך שונה ותמיד יש שוק תרבות ולוקח זמן להתרגל לקצב שלה. וכן,יש עליות ומורדות, אבל הכי חשוב זה להקשיב למה שאתה באמת רוצה ומה באמת הכי טוב עבורך. השארנו את הודו לפעם הבאה וחזרנו לאיסטנבול. הפעם בכוונה לבנות משהו יותר רציני מבחינת המוסיקה ולמצוא מוסיקאים שיצטרפו אלינו".
ספרי לי קצת על הפרויקט המוסיקה- איך הוא נולד? מה זה הפרויקט הזה?
LİGHT İN BABYLON הוא פרויקט שנולד בטורקיה, באיסטנבול. שם פגשנו את מטה, בחור חייכן שמנגן בסנטור. אנחנו עושים מוסיקה מקורית. מוסיקה שגורמת לאנשים לרקוד או לבכות מהתרגשות. אני שרה בעברית. ג’וליאן מנגן בגיטרה. הצטרפו אלינו גם עוד מוסיקאים (בס,תופים,קלרינט). אנחנו מנגנים כבר כמעט שנתיים ביחד, בעיקר בטורקיה, באיסטנבול, ובקיץ אנחנו מופיעים בפסטיבלים באירופה. יש לנו אלבום ואנחנו עובדים על עוד אחד. באיסטנבול הופענו בהרבה מועדונים נחשבים ומקומות, אבל אנחנו הכי אוהבים להופיע ברחוב "איסטיקלל-טקסים" מי שהיה באיסטנבול יכול להבין למה. מי שרוצה יכול לשמוע אותנו באתר הזה. ויש לנו קבוצה בפייסבוק שמלאה בסרטונים מהופעות ומהרחוב.
מהי הודו בשבילכם, האם תחזרו להודו? איך המפגש עם הודו השפיע על החיים שלכם ומי שאתם?
"להודו בטוח נחזור. אפילו החורף הזה, נחזור להופיע בגואה. אפשר להגיד שהודו השפיע ושינתה את החיים שלי, אבל זה לא הודו, זה משהו שאני יצרתי ובחרתי. הודו נתנה לי את המקום והאפשרות ופתחה בפניי את החלון הזה. אמרתי את זה קודם- הכול תלוי בבן אדם".