מכיסא הסַפָּרים בקריות למטוס להודו

יעל טפירו (47) חלמה הרבה זמן על טיול בהודו. כשהיא הציעה למורדי (51) בעלה שכמתנת יום הולדת הם יעשו השנה את החופשה השנתית בהודו הוא ישר זרם איתה. הם מקריית ביאליק, יש להם מספרה מצליחה, הם הורים לשלושה ילדים גדולים ומקסימים והחליטו שהשנה- הם מסתפרים על הודו.

אז איך ולמה החלטתם לטוס להודו?

טיילנו הרבה בעולם ותמיד רצינו הודו. יותר נכון אני רציתי. בעלי, מורדי, הוא יותר 'פנסי'. מעדיף יותר טיולים באירופה, נקי וכו', אז את רוב הטיולים שלנו עד הודו עשינו במקומות יותר נקיים ויותר מערביים. אני בנפשי תמיד רציתי הודו ולקראת יום ההולדת שלו החלטתי שאני עושה לו הפתעה ואת החופשה שלנו הפעם לשם שינוי נעשה בהודו.

ואיך הוא הגיב לכך שהפעם החופשה הולכת להיות בהודו? ישר זרם על זה או נרתע?

מורדי כמובן זרם כי הוא טיפוס כזה. הוא גם ידע שאני ממש רוצה הודו אז בכלל זה התאים לו והוא מאוד שמח.

 

איך לא ישמח עם כל הרומנטיות הזאת?

וכשסיפרתם לילדים או לסביבה הקרובה במספרה וכו' שאתם טסים הפעם להודו לשם שינוי, איך הגיבו לזה?

כשסיפרנו שהפעם היעד הוא הודו כולם הרימו גבה בגלל שמכירים אותנו ויודעים שאנחנו אוהבים את הנוחות והיוקרה. מיד אמרו 'השתגעתם? מה יש לכם לחפש בהודו …' אמרו 'לא כדאי שמענו שמלוכלך ויש מחלות ומסוכן כי אונסים שם תיירות' וכו'. בקיצור אמרו את כל הדברים הכי מרתיעים לכאורה (כי כל מי שאמר אלה אנשים שלא היו אלא רק שמעו) כמובן שזה לא השפיע על ההחלטה אבל זה קצת גרם לסוג של דאגה קלה. דאגה שחלפה בשעות הראשונות שבהן נחתנו על אדמת הודו. מורדי, כמו שרק מורדי יודע, התעלם מהסביבה והיה שלם עם הנסיעה וכמובן שנהנה ברמות. הוא מאוד אהב את הודו ועד היום כשמדברים על הטיולים שלנו הוא מיד משווק את הודו כמו יחצן מקצועי.

** ארגון טיולים אישיים להודו |  טיולי קבוצה להודו **

אתם לא עשיתם טיול מאורגן, שזה דבר מאוד שונה בנוף המשפחות המטיילות. איך קרה?

בהתחלה חיפשתי טיולים מאורגנים, אבל משהו בתוכי אמר לי שזה לא המקום לעשות טיול מאורגן. טיול כזה בא בד"כ עם מדריכים שבאים ומסבירים על ההיסטוריה של המקומות ובעצם אתה לא מצליח ליהנות ולהבין את המהות של המקום. בטיולים כאלה אתה בד"כ מתעכב מעט מאוד זמן במקומות, שומע הסברים, אבל ככה אתה  לא לומד בעצמך וחש בעצמך את המקום וזה משהו שהיה לי מאוד חשוב כשהתחלתי לחפש את הכיוון לנסיעה להודו. תוך כדי גלישה באינטרנט גיליתי את דני אברהמי. לא הכרתי אותו לפני כן אבל אמרתי אני מחייגת. כאילו.. שלחתי הודעה בפייסבוק. דני חזר אליי ואני, באופי שלי, מתקתקת. אמרתי לו ישר מי אנחנו ומה אנחנו מחפשים והוא בנה לי שני מסלולים. לקחנו מיד את אחד המסלולים והיה מדהים. הוא בנה לנו טיול לפרצוף. מדויק בול על המידות שלנו. נהנינו ברמות. אני שמחה שלא לקחתי טיול מאורגן. היינו מתיישבים על איזו טריבונה שם, ככה פשוט, בכיף, בלי לחץ. עניין אותי לבחון את התרבות והתאפשר לי לחוות את זה. יש איזה מדריך שעד עכשיו שולח לי וואטסאפים.

 

" טיול מדויק, בול על המידות שלנו. נהנינו ברמות " יעל ומורדי ברישיקש

                      
מה היה המסלול?

הגענו קודם לדלהי בה היינו יומיים. אח"כ המשכנו לג'ייפור, אגרה, רישיקש- שהיה מקום מהמם, אחד החזקים והמדהימים בהם היינו- ובסוף כמה ימים של נופש בגואה. סה"כ 13 ימים.

עוד נחזור לרישיקש, אבל ספרי קצת על היומיים הראשונים בדלהי?

שוק. הלם.  רעש המוני, אנשים ברחובות, צפיפות, עוני, אבל יחד עם כל זה יש משהו אחר באוויר, באנרגיה בהרגשה. משהו שליו ורגוע, הרגשה של הכל בסדר. הרגשה שלא מרגישים בשום מקום אחר ולכן הודו בחוויה האישית שלנו הייתה מקום מופלא. יש את החששות לפני כל מקום שאתה מגיע אליו, יש את הבהלה, אבל בשעות הראשונות בדלהי מיד הבנו ואמרנו 'הודו- את נחמדה'. לא פחדתי אפילו פעם אחת. בכל זאת מדינה זרה, אתה לא יודע לאן אתה נכנס והיה מדהים.

** ארגון טיולים אישיים להודו |  טיולי קבוצה להודו **

ומה היה מיוחד כל כך ברישיקש?

ברישיקש הייתי בשוק בהתחלה. הגענו בלילה ונבהלנו. לא אהבתי אותה ביום הראשון. הייתי בשוק אפילו יותר מבדלהי. ואז משהו קרה. היה לנו מדריך במקום הקודם שמאוד נקשרנו אליו והנהג שלקחנו שם היה מאוד שונה וכנראה זה השפיע. מורדי שאל אותי אם אני בטוחה שהוא מדריך, אבל אח"כ אתה מבין את הפשטות שבו ושל המקום. אתה מבין מאיפה ההתנהגות השונה שלו ולפי זה אתה גם קולט ומבין את האופי של המקום שהוא חי בו.

היה הלם ראשוני אבל לאט לאט הכל התחבר לנו והסתדר לנו והאנרגיה שם הייתה מדהימה. רישיקש אחד המקומות. ראינו שם טקס עם לפידים- משהו מטורף, וההודים מיד מרחו לנו טיקה, שמו לנו תוף ביד ויאללה- אנחנו חלק מהם. ההודים מערבים את התיירים והמשהו המחבק והפשוט הזה- זה לוקח אותך ושובה אותך. משהו מיוחד קרה גם בטקס הזה, ישבנו שם עד אמצע הלילה. הכל כזה באיזי, בלי איזה מכבש בראש. בלי לחץ. מקום מאוד מיוחד. גם באגרה נהנינו. הטאג' מאהל – איזו עוצמה יש למקום הזה. בדקות הראשונות יש הלם וצמרמורות מכל הכח שהמקום הזה מפיץ. חוויה חזקה ביותר.

 

  "נהר הגנגס. מים צלולים נקיים, לא כמו שאנשים חושבים" יעל מורדי ברישיקש

ובחרתם לסיים בגואה?

– בהודו עשינו טיול ונופש. אנחנו אנשים עובדים, אחרי הטיול הגענו הביתה וישר הלכנו לעבודה. אז לא התחשק לנו לבוא עייפים. את הטיולים האחרונים אנחנו בונים עם שקט ונופש וגם פה היה לנו את גואה כזמן איכות להפנים ולהבין מה ראינו, הרגשנו, שמענו, הרחנו ובעיקר חווינו במסע הזה בהודו.

יש לכם מספרה, איך היה לראות את המספרות בהודו? שונה?

המספרות תמיד מלאות. מורדי אמר שאם הוא לא הוא היה פוחד מהתער אז הוא גם היה מסתפר.

 

מספרה בהודו. "מורדי אמר שאם הוא לא הוא היה פוחד מהתער אז הוא גם היה מסתפר".

ואיך  היה האוכל?

אוכל זה מרכיב מאוד חשוב בטיול. להודים יש את אחד מהמטבחים היותר משובחים וטעימים שזכינו לטעום.

אז אפשר לומר שהחוויה בהודו הייתה גם רוחנית באיזה שהוא אופן?

ברור. השלווה שיש רק בהודו והאנרגיה הטובה תורמים ללא ספק למשהו רוחני שקורה לך. עם כל הלכלוך והסירחון הודו היא המקום הכי "נקי" בעולם. נקי מבחינת ההרגשה וסוג של היי תמידי. אני משערת שאם אני ובעלי היינו עכשיו משתחררים מהצבא ללא ספק היינו טסים להודו ולא לדרום אמריקה. משהו באישיות שלנו, הפשוט, נטול הפוזה- קיים רק בהודו.

"הטקסים בגנגס- עוצמתי ביותר"

                                        

ואיך באמת אחרי המסע הזה אתם הולכים נניח ליישם את הודו בחיים פה בארץ עם כל הלחץ שיש פה?

(צוחקת) חודש אחרי שחזרנו היינו בסוג של שאנטי. רק לחודש זה החזיק. הלחץ של החיים והעבודה היום יומית בלשרת אנשים, בעיקר נשים הוא קיים וזה בעייתי לתחזק את הרוגע שחזרנו איתו אבל אנחנו משתדלים.

הייתם חוזרים לשם? אולי עם הילדים?

הילדים שלנו גדולים. שני הגדולים בני 25 ו-28 וכל אחד מהם עשה את דרום אמריקה אחרי צבא כמעט שנה, הם אומרים שהודו פחות מדברת אליהם. והקטן רק בן 15. אנחנו בלי שום ספק עוד נחזור לשם.

 

" אנחנו בלי שום ספק עוד נחזור לשם" יעל ומורדי נהנים בהודו