מלכה של שתי ממלכות

סיפורה של מלכה אירני, 35, מהקריות  אינו שגרתי בעליל. היא חייה במומבאי עם בן זוג מהדת הזורואסטרית (יחד עם שני ילדיהם, התאומים) והם מנהלים חיים יוצאי דופן- המשלבים את שתי התרבויות בכל אספקט של חייהם. לבתה היא נתנה שם פרסי- הומאי, ולבנה שם ישראלי- בן ארי. מלכה מצאה את עצמה עושה תואר שני במומבאי בפסיכולוגיה קלינית וכיום היא עובדת בבית חולים פסיכיאטרי במומבאי ונותנת שירותי תיירות לתיירים מישראל והעולם, יחד עם בעלה- בהרם אירני.

אז נתחיל בשאלה המעניינת, מהי בעצם הדת הזורואסטרית?

דת זו היא דת פרסית עתיקה, דת מונותואיסטית, נקראת על שם המייסד שלה, זרתושטרא, נביא וכהן אשר נולד באזרבייג'ן. לפי האמונה, זרתושטרא היה האחד בעל הקשר הישיר עם האל אשר נתן לו את הספר הקדוש שנקרא "אווסטה". בראש כוחות הרוע עומדת יישות עצמאית בשם אהרימן ואילו הבורא נקרא אהורה מזדה (הורמז) ומייצג את הטוב בעולם. התפילה מחזקת את כוחות הטוב וכך גם ניהול חיים עם "מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים"- וזו המנטרה החשובה בדת.

כיום קיימים בעולם מעט מאוד זורואסטריזם (בערך 70-100 אלף) ורובם גרים בהודו. מפורסמים ביניהם הם זובין מהטה, המנצח המהולל ופרדי מרקורי, סולן להקת קווין המפורסמת. יש כל כך הרבה לספר על הדת הזאת ועל נקודות החפיפה בינה לבין היהדות ואיך היהדות הושפעה ממנה, אני תקווה שהחשיפה המעטה הזאת הביאה לקוראים טעם של עוד שיגרום להם ללכת לקרוא עוד על דת הולכת ונכחדת זאת.

האם יש טקסים מיוחדים שגם את והילדים לוקחים חלק בהם?

אני נולדתי לאבא יהודי ואין לי מקום או חלק בדת הזורואסטרית. למשל, ישנו טקס שנקרא ג'שן הנערך על ידי 2 או 3 כהנים יחדיו בבית הזורואסטרים ,משמעות השם ג'שן הינה חגיגה, וכאשר רוצים לציין חגיגה, או כאשר משאלה התגשמה נערך טקס זה בבית הפרטי. לפני ארבע שנים נכנסנו לבית שאנו גרים בו כיום , ובעלי כנהוג במסורת הזורואסטרית קרא לכהנים אשר דקלמו תפילות מעל מגש אוכל ואש שהתלקחה לה לכבוד המאורע השמח. קרובים הגיעו, ילדיי לקחו חלק אך הכהן ביקש ממני לא לשהות במקום כיון שאינני חלק מהדת. לאחר שהוא ראה כמה נעלבתי והתעצבתי לנוכח איסורו ,הוא עשה מעשה יוצא דופן ולא מקובל והרשה לי לשבת בצד , שלא בין המסובין ,בעלי שהראה תמיכה ישב לצידי.

ילדיי לעומתי נולדו לאבא זורואסטרי ולכן הם גם זורואסטרים ומסיבה זו הם רשאים לקחת חלק בכל הטקסים והמנהגים. כל בוקר או ערב הזורואסטריזם הולכים למקדש להתפלל לאחר רחצת הגוף ,בעוד שהילדים שלי נכנסים למקדש יחד עם בעלי, המקום הכי קרוב שאני יכולה להגיע אליו הוא אל שערי המקדש ולא צעד אחד יותר.

בנוסף, זוהי דת אשר לא מעודדת המרת דת לתוכה או נישואי תערובת.

 

"ילדיי לעומתי נולדו לאבא זורואסטרי ולכן הם גם זורואסטרים". בעלה של מלכה והילדים, בחג ההולי

 

ספרי על החיבור שלך עם בעלך, איך הכל התחיל, כיצד זה התפתח ואיך מתמודדים עם הבדלי התרבות?

גרתי בסרי לנקה 4 שנים, שם הכרתי את בעלי ושם גם הכרתי את הודו, הייתה לי חיבה מיוחדת להודו ,לאנשיה,לנופיה ולתרבותה, כך שהייתה משיכה ראשונית קיימת. הקרבה המנטלית גרמה לקרבה פיסית , משני זרים שמגיעים משני עולמות שונים אשר עובדים במשרד אחד, הפכנו להיות שותפים לדירה וכך התקדמנו לכיוון חיים משותפים. אני נסעתי למומבאי לפגוש את משפחתו והוא הצטרף אליי לישראל לפגוש את משפחתי. לאחר קצת יותר משנה נשאנו ולאחר שנתיים נולדו לנו תאומים יפהפיים .

חווית חיים משותפים עם בן זוג מתרבות שונה אינה שונה בהרבה מחווית חיים משותפים של בני אותה התרבות, ממש כשם שישראלית תפרש מקרה מסוים בצורה שהיא מבינה אותו ובן זוגה יפרש את אותו מצב אחרת ממנה, כך הייחוס להבדל בפרשנויות יהיה זהה להבדלים שאני ובעלי מתמודדים איתם.

במקרה הספציפי שלי, בעלי גדל בבית דומה מאוד לבית שאני באתי ממנו ,והודו היא די דומה לישראל ברב תרבותיות ורב עדתיות שבה, כך שמעולם הוא לא ביטל את התרבות שלי וכך גם אני, ההבדל התרבותי אינו מהווה איום כיון ששנינו אזרחים למדינות שונות המחבקות רב תרבותיות.

 

"חווית חיים משותפים עם בן זוג מתרבות שונה אינה שונה בהרבה מחווית חיים משותפים של בני אותה התרבות". מלכה ובעלה בהרם אירני

 

החלטת לעבור להודו וללמוד שם. זאת היתה החלטה קלה? איך את מסתדרת עם השפה?

החלטתי לעבור להודו כיון שהחיים הובילו אותי לשם. זאת לא הייתה החלטה פשוטה לעבור להודו אך להשאר בישראל עם תאומים ובעל לא  דובר השפה יחד עם קשיים נוספים שנערמו ,הייתה החלטה קשה יותר ולכן אני מודה ליקום שנתן לי אפשרויות בחירה. בעוד שאחרים חולמים ,מתכננים ומהגרים למדינות מפותחות אנחנו הגענו למדינה מתפתחת ולמרות זאת– טוב לי .

ללמוד בהודו היתה החלטה רגעית, למרות שזה עניין שבער בעצמותיי וכל מקום בעולם יכול היה להתאים מבחינתי, אני תמיד רוצה להתפתח ולהמשיך להגשים את עצמי. הגעתי להרשמה ולאחר מספר שבועות קיבלתי תשובה חיובית מאוניברסיטת מומבאי שהתקבלתי ללימודיי פסיכולוגיה קלינית תואר שני.

אני זוכרת שבתחילת שנה א ישבתי בשורה הראשונה והייתי בין היחידות ששואלות שאלות ומקשה, הייתי חדורת מוטבציה ולא הייתה לשמחה שלי גבול. מבחינתי לימודי המשך הם עניין לא סגור שהשארתי מאחוריי ושוב ניתנה לי האפשרות לבחור. האפשרות לסגור מעגל,הרי אם הייתי ממשיכה לגור בישראל האפשרות של חזרה לספסל הלימודים לא הייתה עומדת על הפרק .לאחר חודש בתקופת הסמסטר הראשון כשניתנה לנו משימה ראשונה התחלתי להראות סימנים של לחץ וחרטה שעשיתי טעות וזה גדול ממני, להגיע למדינה חדשה, לגדל ילדים, להסתגל לתרבות ולשפה ו…להמשיך קריירה, כמעט ונשברתי. אך זה לא הגיע לשם, זה לא קרה, המחשבה של עצירתו של תהליך פורה מבטיח וחיובי לא הסתדרה לי עם אישיותי.אני לא אדם ששובר את הכלים ואם בחרתי להכנס לתהליך אני אשאר בו גם אם זה קשה ,מאותו רגע של קבלה התודעה שלי השתנתה לגביי הלימודים ולאחר הסמסטר הראשון זה נהיה לי קל יותר ויותר.

 

"אם הייתי ממשיכה לגור בישראל האפשרות של חזרה לספסל הלימודים לא הייתה עומדת על הפרק". מלכה וחבריה לספסל הלימודים

 

עשית תואר ראשון באוני' בר אילן ושני באוני' מומבאי. פרטי על ההבדלים העיקריים שבין שני המוסדות

השתתפות בכתה- הלימודים הינם באנגלית ויש תלמידים שמגיעים שאינם דוברי אנגלית וחומר הלימוד הכתוב הינו רק באנגלית, מה שמקשה על תלמידים אלו .הסילבוס הוא המנחה העיקרי של הלימודים ולעיתים המטרה לסיים את הסילבוס לא מאפשרת אינטרקציה בין הסטודנטים למרצים. בכיתת הלימוד מעטים מאוד התלמידים אשר שואלים שאלות את המרצה. אין אתגר אקדמי, האמונה היא שהמורה הוא בעל סמכות ואי אפשר לערער את סמכותו עם שאלות רבות.

סוגי מבחנים וציונים– בתואר הראשון (בישראל) רוב המבחנים היו מבחנים מסדרת המבחנים האמריקאיים בעוד שבתואר השני כל המבחנים בלי יוצא מהכלל היו מבחנים עם שאלות פתוחות והציפיה הייתה שלכל שאלה שנשאלה יש לכתוב בין 4-6 דפים ,סגנון הלימוד היה מפרך והיינו צריכים לשנן בעל פה ספרים שלמים למבחנים. בעוד שבתואר הראשון היתה אפשרות להגיע לציון 100 או 90 בתואר השני (במומבאי) האמונה הרווחת היא שאף סטודנט אין לו ידע רחב כל כך שיוכל לענות בצורה מקיפה על שאלה פתוחה  ולקבל עליה את מירב הנקודות, הציון הגבוה ביותר היה 70 פלוס .

מספר סטודנטים במגמה- מספר המקומות לסטודנטים במגמת פסיכולוגיה היא 100 באוניברסיאת מומבאי,וישנן 4 מגמות: קלינית, ארגונית, חברתית ויעוצית. לכל מגמה יש מכסה של 25 מקומות ישיבה בעוד שבארץ יש אפשרות לבחור מגמה קלינית למבוגר ומגמה קלינית לילד,בהודו אין הפרדה ומשלבים בלימודים את שתי המגמות. בישראל ממה שקראתי תואר שני הוא גם מוגבל במספר מקומות לעד .15

פרקטיקום- בישראל לאורך כל התואר השני עושים פרקטיקום ואילו במומבאי הפרקטיקום הינו רק 3 חודשים,כדי להרשם ברשם הפסכולוגים בארץ אחת מהדרישות היא פרקטיקום של 10 חודשים ברציפות וכיון שזה חסר לי , אני עובדת ומשלימה זאת כרגע בבית חולים פרטי פסיכיאטרי כדי לענות לדרישות משרד הבריאות בארץ.

בירוקרטיה- כדי לקבל מסמכים ואישורים מאוניברסיטת מומבאי יש להמתין מספר חודשים ארוכים,וזה כרוךבהמון זלזול ובירוקרטיה סבוכה,לעומת שרשם אוניבסיטת בר אילן מתנהלת בצורה נגישה ,זמינה ומהירה יותר כלפי הסטודנט.

מחיר- בעוד שתואר ראשון עלה אם אני זוכרת נכון 30,000 שח, התואר השני עלה לי לא יותר מאלפיים שח.

לאיזה מוסד התחברת יותר?

אני לא יכולה לבחור. זה לא נכון יהיה לענות על השאלה הזאת ולהעדיף מוסד אחד מעל פני מוסד שני.בתואר הראשון הייתי בת עשרים פלוס, רווקה בארץ מולדתי, עברתי את המסלול שכל סטודנט ישראלי עובר,החוויות וההשקפות שלי תאמו לגילי ,לניסיון החיים שלי ולראייה שלי את העולם- בהתאם לפקטורים אלו ולמה שהחיים הציעו לי באותו שלב בחיים התחברתי מצוין למוסד הישראלי.

בתואר השני הייתי בת שלושים פלוס, נשואה עם שני ילדים בארץ זרה, רמת התודעה שלי עלתה מספר שלבים מאז התואר הראשון כך ששמחתי בחלקי על האפשרות ללמוד והתחברתי מאוד למוסד ההודי.

בשתי תקופות אלו של חיי , המוסד הוא רק הקליפה ואילו מה שהמוסד העניק לי היו העיקר ,שתי מוסדות אלו העניקו לי משמעות ופיתחו את הזהות המקצועית שלי,בתחום הפסיכולוגיה לא מספיק תואר ראשון חייבים להמשיך לתואר שני כדי להקרא פסיכולוגים ואת זה נתנה לי אוניברסיטת מומבאי .

ספרי על החיים במומבאי. על החיבור עם המקומיים/ישראלים שם

החיים במומבאי הם מרגשים הן בפן החיובי והן בפן השלילי.

בבוקר אחד אני מתעוררת לחדשות מסעירות שילד בן 13 נחטף ונשלחה בקשת כופר למשפחה, זה מעלה בי חששות וחרדות אשר קיימות בנפשי מאז שהגעתי להודו מהדאגה לילדיי.

בבוקר אחר אני מתעוררת לשיחת יום אחרת, האם פלא העולם, טאג מאהל,הוא נכס של מדינת הודו או שייך לתרבות המוסלמית המקומית והאם זה זכותם להמיר זאת למסגד, וישנם גם ימים פחות סוערים רגשית כמו למשל כוכבת ריאלטי אמריקאית שמגיעה לאח הגדול ההודי ומקבלת תשלום של חצי מליון שח לתוכנית.

כל החושים במומבאי פועלים כל הזמן, אין רגע דל רגשית וזה מקום של הפנניג אין סופי.

אני נתקלת באתגרים. כאשר זה מגיע לילדים, חסרות פעילויות לילדים שהן מהנות לשעות הפנאי, אין כאן הצגות ילדים, אין פסטיבלים וכיו"ב, וזו סיבה שהביאה אותנו להתחבר לקובי ואורטל אלבז, זוג ישראלים שלימים הפכו ליהות החברים הכי טובים שלנו כאן, הילדים שלנו היו בני אותו גיל ויצאנו יחדיו לטיולים, ארוחות ועד היום אנחנו חברים גם לאחר שהם סיימו את השליחות שלהם במומבאי.

קשר יפהפיה שהתפתח הוא ביננו לבין הרבנית חיה  והרב ישראל מבית חב"ד, אנשים טובים וברוכים במומבאי,אנחנו בקשר שוטף איתם,מגיעים לקידוש של ימי שישי עם הילדים,הרבנית הקימה גן ילדים מבורך לילדים יהודיים בעיר, היא משקיעה מאמצים וזמן ארוך מבחירה לטובת הילדים היהודים,אנו רואים את היצירה שלה כברכה ושמחים ותומכים במעשיה.

 

מחוברים גם ליהדות. מלכה ומשפחתה בכותל

 

מה את הכי אוהבת בחיים שם ומה הכי חסר לך?

החיים בהודו הם כמו חיים של אנתרופולוג, אני חוקרת ולומדת תרבות חדשה,נכון להדגיש "תרבויות חדשות" שכן הודו היא מדינה מגוונת עם התרבויות הרבות שבה. מומבאי עצמה היא אבן שואבת להרבה תושבי הודו או לאנשי עסקים זרים וזה רוקם את האופי של העיר. יוצא לי להכיר דרך העבודה בבית חולים אנשים מכלכותא,בנגלור וכו וגם מבלי לנסוע לערים אלו, אני לומדת להכיר את הבעיות שלהם ודרכי ההתמודדות שלהם.

אך יש הרבה דברים שהם חסרים.חסרה לנו לקיחת החלק בארועי משפחה, בטחון בנושא בריאות, מפחידה אותי המחשבה שאם תהיה סיטואציה של מקרה חירום רפואי ונזדקק לאמבולנס ,בגלל עומס התנועה בעיר לא נצליח להגיע לבית חולים בזמן. חסרים גם מאכלים כמו פלאפל בפיתה, גבינות, במבה או המאכלים של אמא בשבתות וחגים והכי חסר את אמא כשאני חולה או כשאני צריכה עיצה טובה. רשימה כזאת של מה שחסר לי לא נמצאת מול עיניי תמיד ואני מבינה זאת רק ברגעים של התבוננות פנימית, באופן יומיומי אני שמחה ושלמה עם הבחירה לגור במומבאי ואני לא מתלוננת, כיון שיחד עם זה שיש קשיים היתרונות הם רבים יותר בעיניי בתקופה זו של חיי.

מה אתם מתכננים להמשך?

היחודיות שלנו כזוג הוא שאני מערבית ובעלי הוא בן המקום ואנו חשופים ומכירים תרבויות שונות. שנינו אוהבים לעזור ולתת שירות וזה הביא אותנו לפתוח את ביתנו למטיילים. עם הזמן הפידבקים החיוביים והדרישה של הישראלים לנחיתה רכה הביאה אותנו להקים את העסק הנוכחי שלנו של שירותי תיירות למגיעים למומבאי הנקרא "שלום מומבאיי". השירות מתאים למטיילים יחידים, אנשי עסקים, זוגות משפחות וקבוצות של עד 20 איש ואפשר ליצור איתנו קשר דרך אתר האתר שלנו. 

המטרה הסופית שלנו היא להגיע לישראל אך הפעם לעשות זאת שונה מהעבר. כדי להתקל בפחות קשיים, אנחנו נערכים למצב, בעוד אני סיימתי תואר שני בפסיכולוגיה ואוכל למצוא תעסוקה הרעיון לתעסוקה לבעלי הוא עסק קיים ורווחי במומבאי, שעובד לפי עונות תיירות, והוא יוכל לנהל אותו גם מישראל.