מצא את השלווה: איציק כהן חוזר מהודו

השנה האחרונה היתה עבורו די עמוסה. הוא משחק במספר הצגות, ביניהן הפקות הענק של הקאמרי: "קזבלן" ו"כנר על הגג", הוא מגדל שני ילדים והוא עדיין נמצא בהתמודדות עם ניתוח ה"שרוול" שעשה לפני כשנה (שגרם לו להשיל מעליו למעלה משלושים ק"ג), אך למרות כל זאת, איציק כהן מרגיש רגוע מתמיד. הוא חי את הרגע ומרגיש הרבה פחות מוטרד מענייני היומיום. את הקרדיט הוא נותן לחוויות שעבר בהודו במסגרת הצילומים של "בוליווד", סדרת הדוקו-ריאליטי של Yes-Comedy. תפסנו אותו לשיחה על ה"לפני" וה"אחרי"- ויצאנו מופתעים למדי.

זאת פעם ראשונה שלך בהודו, איך היה המפגש עם מדינת עולם שלישי?

האמת היא שאני ממש לא בנוי לעולם שלישי. אני מין איש כזה שמאוד אוהב את הנוחות שלו, מהסיבה הפשוטה שאני לא נרדם עד שיש חושך מלא, שקט מוחלט, ארבע כריות, מזרן ושמיכה.

 

"אני מין איש כזה שמאוד אוהב את הנוחות שלו". כהן בריקשה הודית (צילום: איל טל)

 

ספר על חוויה מיוחדת שקרתה לך עם הודים

באיזשהו שלב במהלך התוכנית ראיתי שיש לנו המון אנשי הפקה ועובדים הודים שהיו איתנו והיה לי אחה"צ פנוים, אז הצעתי להם שאני אספר אותם. אני מספר כבר הרבה מאוד שנים. אחרי הצבא למדתי ספרות והחלטתי שאני אהיה ספר, אבל אחרי חודשיים החלטתי שזה לא בשבילי והלכתי ללמוד משחק. בכל מקרה, הצעתי להם שאני אספר אותם. הייתי בטוח שזה ישמח אותם ושזה יחסוך להם כמה רופים, אבל לא, הם היו בהיסטריה על השיער שלהם. לכולם יש מלא שיער כזה, ארוך. חשבתי שזה יהיה מעניין והיתי מאוד מופתע מהתגובה שלהם. מסתבר ששיער זה דבר שמאוד חשוב להם. בסוף מישהו הסכים ואז היה לי תור עד הלילה. סיפרתי אני מאמין 15 אנשים מהסביבה, אפילו לא מההפקה.

 

"אני מספר כבר הרבה מאוד שנים". כהן על רקע הוילה ב"בוליווד" (צילום: איל טל)

 

איך הסתדרת עם האוכל ההודי?

כשאני אוכל אוכל הודי במסעדות הודיות, גם בארץ וגם בלונדון וגרמניה היה לי מאוד טעים, בהודו היה לי קשה כי האוכל מתובל ברמות מאוד גבוהות, היה לי מאוד חריף

הדיאטה (ניתוח השרוול) באה בעקבות הנסיעה?

את ניתוח השרוול עשיתי חצי שנה לפני הנסיעה להודו והאמת שבהודו זה מאוד עזר לי, כי גם ככה היה קשה לי עם האוכל, אז פשוט אכלתי מעט מאוד, ואילולא הניתוח הייתי ודאי מטפס על הקירות ומחפש אוכל. בהודו רזיתי 8 קילו.

 

כהו עם שאר המתמודדים. (צילום: איל טל)

 

הודו לדעתך מממשת את הסטיגמות שלה? האם היא מה שחשבת שתהיה?

אני באתי בלי סטיגמות להודו. באתי פתוח לגמרי לחוויה. כמובן שהרבה אנשים הכינו אותי, אבל זה היה הרבה פחות קיצוני ממה שציפיתי. אני חושב שכל מי שפגשתי שם מההודים היו מאוד מסבירי פנים, נעימים, שקטים, ככה שהחוויה חוץ מהצפיפות, הדוחק הרעש והריח- היתה חוויה רוחנית מאוד חזקה. אתה מבין שאפשר לחיות טוב וזה לאו דווקא תלוי בתנאים הפיזיים. זה תלוי בסטייט אוף מיינד שלך, בהלך רוח.

איך היה המפגש עם בוליווד? האם זה גרם לך לרצון להכנס שם לביזנס?

המפגש היה מאוד מפתיע. אני לא תארתי לעצמי מה הגודל האמיתי של התעשיה הזאת, גם ברמת העבודה המאוד מאוד קשה שהם עובדים שם. הם מצלמים לפעמים 72 שעות ברציפות בסרטים, והסרטים הבוליוודים הם שירים וריקודים מאוד אנרגטיים וצריך הרבה מאוד כוח ודיוק. הם מצלמים כל כך הרבה שעות ברציפות ועדיין זה נראה מאוד רענן, אנרגטי ושמח. אם יציעו לי הצעה- אני אשקול את זה בחיוב, מה שלפני הנסיעה לא הייתי עושה.

 

עובדים קשה שם. כהן, מעיין ובתאל בצילומים (צילום: איל טל)

 

אתה מרגיש שהיא השפיעה עליך כאמן?

הודו השפיעה עליי קודם כל כבן אדם וכפועל יוצא מזה גם כשחקן כאמן. חזרתי משם אחרת. באופן שאני הרבה יותר רגוע, הרבה פחות מוטרד ממה יהיה ואיך יהיה. אני חי כל רגע ברגע שלו, וזה חלק מהמסע הרוחני שלי שליווה אותו המאסטר שיפוג'י. הוא עשה לי איזשהו שינוי בתודעה, בתפיסה שלי שכל מה שאתה צריך זה רק להיות.

תסכם את הודו במשפט

יש את החיים שלי לפני הודו והחיים אחרי הודו.

תחזור אליה?

אני אחזור להודו. למומבאי אני לא חוזר. יש דברים יותר מעניינים ממנה. מעניין אותי לראות את הטאג' מהאל, להיות בפונה, ברישיקש, במקומות האלה שכל הישראלים מדברים עליהם.