מצב הקורונה בהודו – מההתחלה ועד היום

כתיבה: איריס אלביק | עריכה: ענבר דימה, סיגל קריב

 

תחילת התחלואה

מקרה הקורונה הראשון דווח בהודו ב-30/1/20 (כחודש אחרי מקרה הקורונה הראשון בישראל, ב27.2) ומאז נמשכת מגמת העלייה בתחלואה.

נכון להיום בהודו יש כמעט 900 אלף חולי קורונה (כמעט מיליון איש!) ומעל ל- 23 אלף איש נפטרו מהמחלה. העלייה במספרים נובעת מהתפשטות הווירוס לאזורים שונים, כולל המדינות הדרומיות וכן מעלייה בהיקף הבדיקות. זה אומנם נשמע לנו הרבה, אך במדינה שבה 1.3 מיליארד איש, מדובר על כ- 0.069% מהאוכלוסיה בלבד. לשם ההשוואה, בארץ ישנם מעל 41 אלף מקרים מאומתים, כ-0.45 אחוז מהאוכלוסיה – פי 6.5 מהודו!

ההערכה של המומחים בהודו היא כי שיא התחלואה עוד לפניהם, ויגיע עם תחילת עונת המונסון – סביב יולי אוגוסט.

דרך אגב, מספר המקרים הגבוה ביותר נמצא במהרשטרה , טמיל נאדו, מומביי, דלהי, כלכותה, קרנטקה, וטלנגאנה.

 

כמעט 900 אלף חולי קורונה נכון להיום

 

הסגר הכללי ופתיחתו ההדרגתית

בתחילת המגפה, ב-25/3, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, הטיל סגר כללי על 1.3 מיליארד תושבי הודו למשך 21 יום. מודי נתן לטובת העניין התראה של 4 שעות בלבד, והיה זה הצעד המחמיר ביותר שננקט בעולם כולו במטרה להילחם בווירוס. כל מדינה, מחוז וכפר התבקשו להישאר בהסגר, והתושבים הוזהרו כי אם יפרו את ההסגר הם צפויים למאסר של עד שנה. הסגר כלל ביטול של טיסות פנים וחוץ ,סגירת בתי ספר, עסקים ותחבורה, איסור על התאספויות והגבלות נוספות.

אנשים שעבדו רחוק מביתם (מעל 4 שעות נסיעה), דבר אשר נפוץ מאוד בהודו, נאלצו להשאר בעיר בהם עבדו – וכך נוצר מצב בו בערים גדולות רבות הצטברו עשרות ומאות אלפי אנשים אשר אינם גרים שם מבלי מקום מסודר ללון בו, רחוק ממשפחתם.

יום לאחר מכן, הממשל הכריז על חבילת תמריצים בסך 24 מיליארד דולר, עבור הנפגעים מהסגר. יחד עם זאת, הסגר הכללי הקשה על חיי התושבים העניים החיים בצפיפות רבה ומתקשים לשמור על "ריחוק חברתי": גם פרקטית, וגם מנטלית ותרבותית.

 

חיי התושבים העניים החיים בצפיפות רבה ומתקשים לשמור על "ריחוק חברתי": גם פרקטית, וגם מנטלית ותרבותית

 

ב-16/4 הסגר הוארך, והוגדרו אזורי סגר שונים:

אזורים אדומים (130 מחוזות) – בהן קיימת רמה גבוהה של תחלואה, אזורים כתומים/צהובים (284 מחוזות)  – בהן קיימת תחלואה חלקית, אזורים ירוקים (319 מחוזות) – בהן לא התגלתה תחלואה ב-21 הימים האחרונים.

אזורי הסגר כוללים ערים, כפרים ואזורים מוניציפליים או חלקים מסוימים מהם. חלק מהאזורים האדומים חסומים הרמטית, ללא אפשרות של יציאה או כניסה, מלבד לצרכי אספקה חיונית בעוד שבמקומות אחרים קיימת רק הגבלה בתנועה.

החל מה-20/4 ובעקבות החלוקה לאיזורים שונים, החלו הקלות מסוימות, כדי לאושש את הכלכלה ובהן: פתיחת עסקים חקלאיים ומטעים, פתיחת חנויות קטנות ועוד. ב-8 ביוני נוספו עוד הקלות ובהן פתיחת קניונים, מלונות, מוסדות דתיים והתרת המעבר בין המחוזות.

מתאריך 1.6.20 התחילה ממשלת הודו לשחרר את הסגר בתוכנית הנקראת "Unlocking" בשלבים שונים. הממשלה הכריזה על אזורי חסימה הנקראים Continment Zones – ובשאר האזורים החלו הקלות משמעותיות.

הקלות נוספות הצפויות בהמשך בתנאי שיחול שיפור במצב –  פתיחת מוסדות הלימוד החל מאוגוסט, הפעלת הרכבת התחתית, הסרת מגבלות הטיסות לחו"ל והקלות נוספות. נכון להיום, מקומות בילוי ופנאי יוותרו סגורים עד 31/7.

 

 

ומה עם התיירות, הטיסות והישראלים?

ב-13/3/20 סגרה הודו את השמים, הפסיקה להנפיק ויזות לתיירים ואזרחי הודו ששבו אליה לאחר ביקור במדינות בהן קיימת תחלואה, נדרשו ל-14 ימי בידוד.

על פי ההערכות, בזמן זה שהו בהודו כ-3000 ישראלים.

בחודש מרץ, אל על וארקיע הוציאו מרץ טיסות חילוץ מהודו לארץ, עבור הישראלים שנותרו "תקועים".  לפי ההערכה עדין יש ישראלים בהודו אך מדובר בעשרות בודדות.

אתרי התיירות בניו דלהי ,שנפתחו ב-6/7 לאחר שהיו סגורים במשך 3 חודשים, נותרו שוממים. התיירים לא מגיעים משום שעדיין חל איסור על טיסות בינלאומיות, המלונות בעיר סגורים והרכבות פועלות באופן חלקי. לכן, מספר המבקרים לא הגיע אפילו לעשירית מהיקף המספרים שנראו בימי טרום-קורונה.

הטאג' מאהל שהיה אמור להיפתח, נותר סגור עד להודעה חדשה, לאור העלייה בתחלואה באגרה ובמדינה כולה.

 

נותר רק להחזיק אצבעות ולקוות שהמצב ישתפר והטיסות יחודשו. נמשיך לעדכן!