נייר טוב

אוורויל, עיר העתיד, הממוקמת בסמוך לפונדיצ'רי שבמדינת טמיל נאדו הפכה עם השנים למוקד עניין של רבים. זאת משום האנשים המעניינים הנמצאים בה והעשייה הקהילתית המפותחת בה. עשייה למען החברה, למען הודו ולמען העולם.  

נס שארע בצונאמי של שנת 2004 הוביל את אורלי ודני מרגי אל הקהילה המיוחדת של אורוויל, היישר מביתם שבמנהטן. כיום הם מנהלים שם עסק משגשג לייצור מוצרים ממחוזרים בנייר יחד עם קבוצות נשים מהכפרים בסביבה.

בעבודתם הם שמים דגש על העצמה נשית, והיא הפכה להיות גולת הכותרת של המפעל משנה התודעה שלהם. אז למי שתוהה איפה להתנדב בעונה הבא של אוורויל כדאי שיקרא את הכתבה הבאה.

 

מערבים את הקהילה בייצור

                                                                                            

"בזמנו גרנו בארצות הברית" מספרת אורלי מרגי. " דני  רואה חשבון ועשינו רי-לוקיישן  למנהטן . אחרי כמה  שנים ששהינו שם,  אמרנו לעצמנו שלפני שנחליט מה נעשה עם החיים, ניסע לטייל שנה בהודו עם הילדים. היינו  פה באוורויל כבר לפני 30 שנה . חודשיים אחרי שהגענו בדצמבר 2004 היה צונאמי. גרנו  ליד הים ובכל בוקר היינו מטיילים לידו. בבוקר של הצונאמי הערנו את הילדים והילדה שלנו סתיו לא רצתה לקום וכבר החלטנו להישאר בבית. חצי שעה אחרי כן הכה הגל ששינה את חיינו. אז הבנו שאנחנו כאן מאיזושהי סיבה והחלטנו להשאר כאן עוד שנה. מכאן הכל התגלגל למה שאנחנו היום."

המוצרים של "וול פפר" הינם מוצרים עשויים מנייר. כל מוצר עובר תהליך ייצור מפוקח אשר מקפיד על מראה המוצרים ועל איכותם. בין מגוון המוצרים תוכלו למצוא אקססוריז למיניהם, סלים, תחתיות, פריטים לעיצוב הבית ועוד.

ההכשרה המקצועית של ייצור המוצרים מתקיימת במפעל הסטודיו בקוטאקראי. במהלכה מגיעות קבוצות שונות של נשים מכל כפרי האיזור ולומדות להכין את המוצרים. בסוף ההכשרה הופכת כל אישה לפרילאנסרית והחברה למעשה קונה מהן את המוצרים שהכינו. תהליך ההכשרה הוא מעבר למתן כלים טכניים. הוא תהליך שנועד לשים דגש על ההעצמה הנשית והוא משלב בתוכו פעילויות שונות כגון שיעורי אנגלית, פעמים בשבוע.

בכניסה לסטודיו שומעים את פעמוני הרוח מצלצלים באוזניים, ובתוכו יושבות קבוצות נשים בנקודות שונות ומכינות את המוצרים המגוונים. דני, המנכ"ל, מגיע רכוב על אופניים וכולן קוראות לו בשמחה.

"אנחנו הקבוצה הכי ותיקה" מספרת לי אחת העובדות. "כבר כמעט 9 שנים שאנחנו עובדות עבור החברה הזו. זאת העבודה המרכזית שלנו בחיים". העובדות מגיעות מהכפרים של טמיל נאדו, והן נמצאות לרוב במצב סוציו-אקונומי נמוך. המעמד הנחות שלהן בחברה הופך אותן תכופות חשופות להתעללות ואלימות בתוך המשפחה. "המעמד שלנו, כנשים, בכפרים, בעייתי מאוד" מספרת עובדת אחרת.

 

9 שנים בוולפפר

 

כשדני מסיים לומר שלום לכל העובדות אנחנו מתיישבים קרוב לפעמוני הרוח. נעים פה בקוטאקראי. אנחנו מתחילים. "יש פה עניין של אמונה ופיסולופיה" מספר לי דני על הרעיון העומד מאחורי החברה. " אנחנו הגענו לאוורויל לעשות סוג של ניסוי. יש פה עניינים שהם מעבר לאנדמיסטרציה כגון העצמת נשים. גם ניהול הצוות קשור להעצמה ולגישה הזהה של הרעיון העומד מאחורי זה. נוצרים פה כבוד הדדי, אמונה ותמיכה.  נכון שיש לי את הנסיון המקצועי בניהול, אבל אם אין אחוות עבודה זה לא יצליח לא משנה כמה דגש יהיה על הניהול המקצועי. הדרך שאנחנו מאמינים והולכים בה, באה לכבד את הנשים ולתת להם את הכבוד האמיתי ולא להשתמש בזה כגימיק. בנוסף, חשוב לציין שאנחנו באים מתרבות אחרת ואנחנו מכבדים את התרבות המקומית. אנחנו כל הזמן מזכירים לעצמנו שלא באנו לחנך אף אחד".

 

 

אורלי ודני מרגי. נס בצונאמי הבהיר להם שיש להם סיבה להישאר

 

איך אתה, כגבר, הגעת לעניין של העצמה נשית?

דני מחייך ועונה: "האופי שלי, גם אם אני גבר, היה האופי שלי עוד לפני אוורויל. באתי מעולם עיסקי אבל זאת סטיגמה שמי שבא מהעולם העסקי הוא רק דמות אחת של בן אדם. גם בעולם העסקי שאנו מכירים יש חמלה והעצמה, פשוט צריך לנתב את זה לשם. הקונספט שלי בניהול קיים גם במפעלים רגילים לא רק בפרויקטים סוציאליים. עוד בילדותי הייתי פעיל חברתי ובהמשך גם כשהייתי רואה חשבון בכיר. בארץ גם כן עשיתי פרוייקטים חברתיים. עבדתי עם נשים מוכות."

 

 

"המסר זה לעבוד עם אנשים ולחפש את העוצמה שלהם תוך כדי עבודה. אנחנו עדיין חברה ששמה דגש על עבודה איכותית ועדיין יש לנו היררכיה של בוס ועובדים. אנחנו לא מתפשרים על איכות המוצר. יש פה חינוך לאיכות.  המוצר דבר ראשון אבל בנינו פה צוות שמתייחס לאיכות סיבת העבודה, איכות מערכת היחסים. כשהסביבה טובה זה משליך על המוצר. התפקיד שלי זה לשמור על העקרונות הללו. להזכיר לאנשים את החזון".

 

 

מוצר של וולפפר

 

 

על אף שהחברה מנוהלת כמו כל חברה אחרת, דני מוסיף שלמרות שהוא הבוס, יש מי שמנהלות אותו. "אני מודה שהנשים הן אלו שמנהלות את הפרוייקט הזה. הפרמידה הפוכה. זאת האמת. הן אלו שיוצרות ומביאות את הכסף. אנחנו עובדים אצלן לא הן אצלנו. אני משתדל לא לקחת החלטות לבד למעט דברים ספציפים. אני גם במצב אחר מבחינה אישית. אני באתי לעשות פרויקט סוציאלי לא למטרות רווח אישי. נכון, אני מקבל המון. אני לומד מהנשים האלו יותר ממה שהן ממני. אני עשיתי כבר את הקריירה שלי ובאתי לפה לפתח איזה מודל. אבל אחד שיחזיק את עצמו. אנחנו לא רוצים לחיות מנדבות."

 

 

 

 

 

כיצד מתבטא השינוי בקרב הנשים?

"אני יכול להגיד שלנשים יש מעמד מאוד חזק היום בכפר. הן הוכיחו את עצמן בגדול ומכבדים אותן. אני לא אגיד שאין כאן בעיות של אלימות במשפחה וכדומה אבל היופי פה הוא שהן מקבלות את הכול בעצמן, כי הן מתמודדות עם הכול". דני מספר גם על המתנדבים שפוקדים את המקום: "מדי שנה מגיעים אלינו סטודנטים לעבודה סוציאלית ויחסים בין לאומיים שחוקרים ומראיינים את העובדות ואם אפשר אז גם את המשפחות. מדי שנה-שנתיים יש סקר שבודק את השינוי העובר על הנשים הללו, הן בתפיסה שלהן כלפי עצמן והן בתפיסה של החברה כלפיהן."

 

הנשים בוולפפר

 

"מצב ההגירה של הנשים בעולם הוא כזה שכדי להתפרנס הן צריכות להגר לארצות המערב ולא רואות את הילדים שלהן, לפעמים במשך שנים. אנחנו רוצים להקטין את זה בהשפעה הממוזערת שיש לנו".

בנוסף למפעל יש גם בית קפה, עם אוכל ישראלי משובח, שמוכר ומציג את המוצרים של החברה. המקום מקבל אליו מתנדבים ובמיוחד סטודנטים לעבודה סוציאלית וסטודנטים לעיצוב.

אתם מוזמנים להיכנס לאתר החברה ולהתרשם מהפעילות המבורכת ומהמוצרים המופלאים שהיא מייצרת.

דרך האתר תוכלו גם לרכוש מוצרים על פי הזמנה אישית של צבעים וגדלים.