"אני מאמין שלא יעזור לאף אחד שאשב בבני ברק ואלמד תורה" מספר עקיבא סודרי (28) מבית דגן, שמנהל את בית החב"ד המפורסם בדלהי, שם ישאר לדבריו עד בוא הגאולה.
שאלנו אותו מה עושים עם הילדים במשך היום? איך היחסים עם ההודים? ומה קורה אם רוצים לעזוב?
כתבה שניה בסדרה.
מאת דנה ששו
רוב המטיילים הישראלים בהודו עוברים בשלב זה או אחר של הטיול שלהם בדלהי. רבים טוענים שהיא לא קלה במיוחד לעיכול, בטח אם מדובר בתחילת הטיול. בית החב"ד המפורסם שנמצא במרכז המיין באזאר, מעניק בית יהודי למטיילים בתוך כל הבלאגן שמסביב. המנהל שלו- עקיבא סודרי (28) מבית דגן, שמנהל את הבית יחד עם אשתו ושני ילדיו הקטנים (2,1) מספר על הקשיים בלהיות רחוקים מהבית ועל האתגר היומיומי בגידול הילדים בהודו.
מה גרם לך לעקור ולנסוע להודו?
"אנחנו פועלים לפי תורתו של הרבי מלובביץ'. הרבי אמר שזו מצווה להקים שלוחות יהודיות ברחבי העולם כדי לאפשר בתים ליהודים באשר הם. אני מאמין שלא יעזור לאף אחד שאשב בבני ברק ואלמד תורה. הרבי אמר שאנחנו נמצאים במצב של פיקוח נפש מבחינה רוחנית, יש לנו תפקיד בעולם והוא להביא את הגאולה. כל יהודי שמקיים מצווה מקרב אותנו צעד נוסף לעברה. אנו מרגישים שזו השליחות שלנו, אנחנו לא מקבלים משכורת אלא עושים הכל בהתנדבות. אנו מאמינים שאושר לא יכול להגיע רק מלטייל אלא חייב להיות קשור גם לרוחניות. אנו כאן כדי ולעזור בדרכי שלום להתקרב ליהדות. הרבה אנשים כשרחוקים מהבית יותר פתוחים לשמוע."
"כשרחוקים מהבית יותר פתוחים לשמוע". הבדלה בבית חב"ד דלהי
ומה הילדים עושים כל היום? הולכים לגן?
"זה תלוי בבית החב"ד והיכן ממוקם. בגלל שאנחנו בדלהי בה קיימת קהילה יהודית גדולה, אין בעיה. קיים עוד בית חב"ד בדלהי שמפעיל גן והילדה הגדולה נוסעת לשם כל יום. התינוק נשאר בבית כמובן. חוץ מזה יש כל הזמן אנשים ומטיילים והילדים נמצאים גם איתם."
האם אתם חוששים שהילדים ייטמעו בסביבה?
"שיטת החינוך אצלנו היא לא להיבדל מהסביבה אלא נהפוך הוא- לגדול בעולם ולהשפיע בו. אנחנו לא מפחדים להיות מושפעים כי היהדות מספיק חזקה. אנחנו באים להשפיע ואני לא מפחד שנושפע. גם הילדים כאן בשליחות, ברגע שהילדים שלוחים אני לא מפחד שייטמעו. וכמובן שאנו מתפללים על כך."
"גם הילדים כאן בשליחות". מסיבת חנוכה בבית
איך ההתנהלות שלכם עם ההודים?
"מטרתנו להשפיע על כל העולם ולא רק על יהודים. אנו עושים זאת על ידי דוגמא חייה: להתנהג בצורה ישרה, לא לשקר, לא לגנוב, ללכת בצניעות. זה משפיע על סביבתנו ואנשים מדברים איתנו. כל מעשה טוב מאיר את הסביבה."
כמה זמן אתם מתכננים להישאר?
"כל עוד המשיח לא הגיע אנחנו כאן. לפתוח בית חב"ד זה אומר שאתה מוכן להקריב את חייך למען התפקיד."
ואם רוצים לחזור?
"הרבי מדריך אותנו שזה הרצוי לעשות אך לא מכריחים אף אחד כמובן. כשבוחרים זאת זה מתוך ידיעה ורצון להמשיך לתמיד אך זה לא תמיד מסתדר מסיבות כאלו או אחרות לכן לעיתים יש רוטציה. יש בתי חב"ד בצפון ובדרום שפתוחים בהתאם לעונת המטיילים כך שחצי שנה הם בהודו וחצי מהשנה בארץ. אך בית החב"ד בדלהי פתוח כל השנה."
"בית החב"ד בדלהי פתוח כל השנה". כל מטייל ישראלי מקבל עוגה ליום הולדתו
אתם נתקלים בקשיים לשמור על ההלכות? מה עושים עם מקווה, כשרות, ברית מילה..
"כשרות זה קל- קיים מטבח בתוך בית הח"בד ואנו מבשלים הכל בעצמנו, אפילו מבצעים שחיטה כשרה בעצמנו. בנוסף אנו מביאים קונטיינר מהארץ פעמיים בשנה עם דברים אותם לא ניתן להשיג כאן כמו שמרים, יין, טחינה, שימורים, ממתקים כשרים ומצות בפסח.
לגבי מקווה- בדלהי יש מקווה שמשמש את הקהילה היהודית. במקומות בהן אין מקווה הם נוסעים אפילו 8-10 שעות.
לגבי ברית מילה אין בעיה- מקום הלידה תלוי בשליחה, אם היא רוצה לנסוע לארץ או ללדת בהודו. אצלנו שני הילדים נולדו בארץ אך במידה והשליחה רוצה ללדת בהודו קיים ארגון של חב"ד בו שולחים מוהלים לכל העולם בעת הצורך."
"לשמור על כשרות זה קל". חוגגים חנוכה עם ריקשות
באלו בעיות אתם נתקלים לרוב אצל ישראלים? ספר סיפור שאתה זוכר באופן מיוחד.
"אנו מנסים לתת למטיילים את ההרגשה שלכל בעיה יש כתובת. מכיוון שאנחנו נמצאים בדלהי אנו נתקלים במטיילים רבים החוטפים שוק עם הגעתם. דלהי צפופה, רועשת, מלוכלכת ויכולה להיות קשה לעיכול למי שפוגש אותה בפעם הראשונה.
לא חסרים סיפורים על מטיילים שהגיעו והחליטו שעוזבים אותה אחרי חצי יממה. היה אפשר לחשוב שנעודד אותם לעזוב אך להיפך- אנו מנסים לעודד להישאר. אנו מסבירים שזה פשוט עניין של זמן , אין מה לחשוש ורק צריך לתת כמה ימים. אני זוכר סיפור של בחור שרצה לעזוב ביום שהגיע ואפילו סגר כבר כרטיס חזרה. הוא הגיע אלינו, דיברנו רבות ואמרתי לו להירגע ושימצא מטיילים נוספים להמשיך איתם בינתיים. הוא נשאר איתנו שבת בדלהי עד שהגיע הכרטיס, בשבת זו פגש מישהו, ביטל את כרטיס החזרה ואיתו המשיך. אחרי שנה הוא חזר להודו ופגשתי אותו שוב."
*לכתבה הראשונה בסדרה- בית חב"ד גואה