טיול בכפרים
נמסטה!
בשלושה ימים האחרונים עשינו טיול בעמק פרוואטי. שמענו עליו הרבה סיפורים ממטיילים וגם מהלונלי פלאנט: סמים, מאפיה, רציחות, היעלמויות של תיירים ופשפשים. אבל החלטנו שזה לא ירתיע אותנו מלראות את הנופים, ומה גם יקרה ל-6 חננות שלא יודעות להבדיל בין גוש ג’אראס לחרא של עיזים?
ביום הראשון לקחנו את האוטובוס המקומי מקאסול, שזאת חוויה בפני עצמה: צפיפות, ריחות שיעולים וכדומה, ממש כמו באגד….
אז החלטנו שאנחנו חייבות לעלות על הגג! סידרנו לנו בנוח את התיקים, והתחלנו בנסיעה. זאת הייתה אחת הנסיעות הכי כיפיות שעשיתי. רק אני והחברות על הגג של האוטובוס, שקופץ כל הזמן ונתקע בחוטי חשמל, אבל הנופים משגעים! ולא ציך לפתוח חלון בשביל לצלם.
ירדנו בברשני שזה מן כפר מעבר די מכוער, ומשם המשכנו ברגל לכפר פולגה, שהחברים הסטלנים שלנו מלאדאק אמרו שיש שם את האוכל הכי טוב. (בינתיים הם הספיקו להתאשפז מזיהום בקיבה).
הלכנו שעה וחצי בערך, בדיעבד בדרך הקשה והארוכה יותר, אבל לא התחרטתי על זה. עברנו בדרך נחלים ומפלונים קטנים, שם המקומיים כיבסו הרי בגדים, עברנו בשבילים שמשני צדדיהם יש המון צמחייה וסוגי פרחים. אחרי עליות מפרכות הגענו למטעי תפוחים, ובסוף בכניסה לכפר, לשדות תירס. הרגשתי כמו בתפאורה של סרט. "שר הטבעות" מינימום.
בצהריים הגענו לפולגה, שהוא כפר די לא מפותח. חוצה אותו שביל ראשי (מפוצץ בחרא פרות), ומשני צדדיו יש בתי עץ, שבמרתף ישנות הבהמות, ובחוץ מתקלחים בדלי חם שמתחמם עם גזעי עצים.
המשכנו בשביל והגענו לגסטהאוס יפה, שנראה לא קשור לכפר. שם ישנו ואכלנו על הגג.
בערב טיילנו קצת בכפר והצקנו למקומיים.
בבוקר קמנו מוקדם, ויצאנו לכפר קלגה, שנמצא במרחק של חצי שעה מפולגה. השאיפה הייתה להמשיך לקיריגנגה, כפר שנמצא במרחק 4 שעות עלייה מפרכת בדרך חלקלקה ומסוכנת. אבל כולם היו עייפים ורצו לישון לילה בקלגה.
אחרי ויכוחים קשים, בכל זאת 6 בנות, נשארנו בקלגה, דבר שעליו אני גם לא מתחרטת. זה הכפר הכי יפה שראיתי עד היום בהודו. הכפר יושב בתוך שדות תירס גבוהים, ועצי פרי כמובן, והמרחק די גדול מבית לבית לגסטהאוס. הגסטהאוס שבו ישנו, "סאן סט", נראה כמו כל הגסטהאוסים בכפר- חדר עץ פיצי עם מיטה. השירותים, בנוסח הודי, בחוץ. על מקלחת ויתרנו…
בכל זאת הגינה שלו הייתה מקסימה, עם המון פרחי חמניות וכל מיני סוגי פרחים אחרים, ורודים, אדומים, צהובים, ועל רקע עצי התפוחים, המרחבים הירוקים ושדות התירס, בא לך רק לשכב על הגב ולישון… (על שמיכה כמובן, יש קרציות..)
בערב אכלתי אחלה זיווה, עם רסק עגבניות וביצה כמו שצריך, ובאותו יום גם טיילנו ביער שצמוד לכפר. היער הזכיר לי ספר אגדות הכל מכוסה עשב, פטריות בכל מיני צבעים, גזעי עצים שפשוט חסר להושיב עליהם את טובטוב הגמד ויש לך עטיפה של ספר ילדים…
נכנסנו למן אופוריה טבעית, ישנו על סלע ענק ביער ושרנו שירים.
שוב מוקדם בבוקר, התוכניות להמשיך לקיריגנגה התבטלו בגלל הטפטוף והשמיים האפורים. במקום זה, המשכנו עם שני ישראלים נחמדים יוצאי צבא לכפר טוש, שעה וחצי מקלגה. גם זה כפר די מוזנח, ששביל ראשי חוצה אותו, רק שבו הבתים הרבה יותר מתקדמים, יותר דאהבות וחנויות קטנות, ומלא גסטהאוסים, כולם באותו סגנון של שירותים ומקלחת בחוץ.
מצאנו גסטהאוס עם שטיח ווילון(!), שמנו את התיקים ועשינו טיול רגלי למפלים. חצי שעה הליכה בשבילים ומגיעים לשרשרת מפלים יפה. ישבנו על סלע בדיוק מעל המפל, ועשינו שיחת בנות -מקום מושלם לכאלה דברים…
חזרנו לאכול צהריים, לישון 4 שעות ולאכול ארוחת ערב (שמנות). אבל זאת לא רק אשמתנו כי לאוכל לקח שעתיים להגיע!
טוב אחרי הכל לגסטהאוס קראו "אום שאנטי אום". גם המלצר עשה פרצופי שוק, ואחרי נסיונות לבקש ממנו קפה, הוא הביא לי מלח.
התוכנית לצאת אני ויעל, עם פורטרים שסוחבים את התיקים, לקיריגנגה יום אחרי, התבטלה שוב!! בגלל גשם הזלעפות והשמיים האפורים והמעוננים.. כל כך רציתי ללכת בדרך הזאת, שאומרים שהיא הכי יפה בעמק, והתבאסתי עוד יותר שזאת הפעם השלישית שהתוכנית מתבטלת, אבל כמו שאמר לי ההודי החביב מהאינטרנט :על הטבע אי אפשר לשלוט".
במקום זה אכלנו דייסה שרופה בגסטהאוס ולקחנו מונית לששתנו חזרה לקאסול.
עדיין לא התקלחתי מההרפתקאה, וישבתי לאינטרנט, לשמוע מאמא שקנתה כרטיסים ל11 בספטמבר להצטרף אליי!
עוד 3 שבועות טיול באזור רג’סטן וורנסי, ועם אמא שלי זה כיף אדיר!
בינתיים אני בקאסול, משם חזרה למנאלי, ואוטובוס לדרמסללה, להירשם לסדנאות מיוחלות של יוגה!
סה"כ פשפשים לא מצאנו בעמק פרוואטי, אבל אני מניחה שלא צריך לחפש יותר מדי. אבל חוץ מזה מצאתי המון חרקים שלא ידעתי שקיימים, ואפילו נרדמתי כשהסתכלתי עליהם שורצים על התקרה.
בערב אוכלים בסמי בורקס, שם יש אחלה פטוט. רואים עולם…
אוהבת המון ומתגעגעת
עד הפעם הבאה
שנשן