צריך שלוש לטריו

לאחר הופעה מוצלחת ביותר של הבנות ב"אברהם הוסטל" בירושלים, ישבנו לשיחה על משולשי פיצה, צ'אי ועל החיים. הבנות, עדי, תמר ועינב עוד עסוקות בשלבי מינגלינג אחרונים עם האורחים שבאו להיזכר לערב אחד בצליליה של הודו ובריחות שלה. בין לבין הן גם מספרות בצנעה רבה על הטריו.

רק כדי שתכירו את הבנות:

עדי קראוס אלפסי (33), נגנית הטנפורה והזמרת, גננת ירושלמית ביום ומפיקה בלילות.

תמר קלופר (31), גם לה שתי פנים- מדריכת פלדנקרייז בשעות האור ובלילות נגנית טאבלה.

אחרונה חביבה הלוא היא עינב שטרן (27) שהפלא ופלא גם היא מג'נגלת בין תחומים. ברוב שעותיה היא סטודנטית לחינוך אנתרופוסופי ובשעות שנשארות – נגנית סיטאר.

גננת, מדריכת פלדנקרייז וסטודנטית לחינוך אנטרופוסופי נפגשו בורנאסי.  צילום: Front Rubisa

אז איך נפגשתן?

עינב: "עדי ותמר כבר הכירו כשלמדו יחד מוזיקה מהמזרח במוסררה. באיזשהו שלב תמר עברה לוראנסי ל-3 שנות לימוד באוניברסיטה. עדי הלכה בעקבותיה והן גרו בצמוד אחת לשנייה. לאחר שחזרו לארץ, חבר שלי מהמכללה סיפר לי שיש זמרת הודית בירושלים שמחפשת אנשים לנגן איתם. היינו נפגשות לנגן שלושתינו ופתאום צצה אופציה להופעה. עיריית ירושלים הובילה פרויקט של הופעות בבתים של אנשים וזה היה הסיפתח שלנו. בעצם נוסדנו רשמית במאי לפני שנתיים."

והשם שלכן?

עדי: ה-Tri  היה ברור כי אנחנו שלישיה. וה- Maya פירושה בסנסקריט אשליה ומסתורין. ממש התחברנו למילה ואנחנו מרגישות שיש לה קונוטציה נשית חזקה. אנחנו הרכב די נדיר בתחום המוסיקה בכללי והמוסיקה ההודית בפרט.

איך אתן יוצרות יחד?

תמר: האמת שבכל פעם מישהי מביאה חומר שהיא אוהבת ומלמדת את השאר. איכשהו יצא שכל פעם מישהו אחרת הביאה חומר מוזיקלי מעולמה, ראגה שהיא אוהבת או קומפוזיציה שמצאה חן בעיניה.

יש לכן מסרים מסוימים שחשוב לכן להעביר?

עינב: נוצרה כאן חוויה מאוד נעימה ומאפשרת התפתחות. הרבה פעמים למוזיקה עצמה מתווסף מה שאנשים מביאים איתם, אם זה אגו, או רגשות שונים. פה בינינו נוצרה חוויה נעימה וכנה שמאפשרת התפתחות. אולי זה המסר העיקרי- לא חייבים להיות קנאים למוזיקה, אפשר ליצור אותה באהבה.

עדי מוסיפה: יחד עם  השאיפה לבצע  את המוסיקה ההודית הקלאסית בצורה האותנטית שלה,  יש לנו גם את הרצון להביא את מי שאנחנו. שלוש מוסיקאיות מהמזרח התיכון.

רק לצפות בהן עושה טוב על הלב

ספרו קצת על המוסיקה עצמה..

עינב ועדי: במוזיקה ההודית יש קצב קבוע שלרוב מוכתב על ידי הטאבלה. אנחנו מכינות חלק מהקטעים מראש אבל נגלה לכם שההופעות שלנו מלאות באלתורים. זה עושה את כל הכיף. אנחנו משלבות מזרח ומערב ולא אחת יש השפעות מערביות על המוזיקה ההודית המסורתית.

אז איפה תהיו עוד 5 שנים?

עינב: אנחנו רוצות לבטא את המוסיקה דרכנו. יש לנו דימוי ברור לצורה שבה המוסיקה צריכה להיות ולשם אנחנו שואפות.

עדי: אני למשל שואפת להכניס את העברית לתוך המוסיקה שלנו. היא מאוד חשובה לי ואלו שני חלקים בלתי נפרדים מהחיים עבורי.

ספרו קצת פאן- פקטס על ההרכב

עינב: יש את הסיפור עם העגיל של תמר שבסוף הפך להיות הסמל שלנו. במשך המון זמן לא מצאנו סמל שהרגשנו שמייצג אותנו כמו שצריך ואז פתאום באמצע נסיעה להופעה, קלטנו את העגיל שתמר ענדה והחלטנו פה אחד שזה זה.

סיפורו של עגיל לא רגיל

ובעולם הרומנטי- בני הזוג תומכים?

עינב: תומכים מאוד. בן הזוג של תמר הוא הסאונדמן שלנו אז הוא תמיד שם איתנו. זה ממש משפחה.

ובמיוחד בשבילכם, יען כי תכנסו לאווירה- קטע ממופע של Maya Tri (בליווי ריקוד הודי מסורתי של מורני)