רז ואליאן חזרו לביתם בקאסול כדי ללמד אותנו דברים חדשים על התרבות ההודית, ועל הדרך נותנים טיפים לגילוי קאסול מחדש.
את רז (31) ואליאן (28), מקיבוץ יפעת שבעמק יזראעל, פגשתי בקאסול. נפגשנו כשהם באו לסוכנות הנסיעות של פאנה כדי להביא כמידי יום את כדורי הבננה המופלאים שאליאן מכינה. מה שמשך את תשומת ליבי היו הבגדים ההודים המסורתיים שלבשו. "ככה אני מתלבש גם בארץ. הלבוש שלי לא משתנה חוץ מלעבודה, במטע האבוקדו שבקיבוץ, שמתלכלכים בבוץ" מסביר רז. ואז, אחרי פטפוט קצר, עלינו אליהם לבית בו הם מתגוררים והתחלנו לדבר על רקע הנוף של עמק פרוואטי.
השניים מגיעים כל שנה להודו בכדי לנהל שיחות עם מטיילים על הפילוסופיה העתיקה של הודו, על הכתבים עצמם, על המסורת והתרבות. נשמע לעיתים אתגר ובכל זאת ישנה פתיחות מצד האנשים שמגיעים אל השניים. "ברגע שמדברים עם קהל יעד ישראלי, פעמים רבות עולה הנושא של יהדות ואז מציגים ומדברים על השוני והמשותף בין השניים", מתאר רז את המפגש עם התרמילאים הישראלים. "אנשים שבאים אלינו לפה יוצאים עם חומר למחשבה ועם הרבה יותר הערכה ורצון לחקור את המקום שהם מטיילים בו. זה מבחינתנו מאוד חשוב, אנחנו באים לפה פשוט כדי להציג ידע שאנחנו לומדים ומכירים, מן הסתם לא בצורה מושלמת ולא בצורה מלאה, אבל אנחנו מנסים להציג אותו בצורה נגישה וברורה לכל מי שרוצה לדעת".
איך אתם גיליתם את התרבות ההודית כפי שאתם מעבירים אותה כיום?
אליאן: "אפשר להגיד שרז פתח לי את הדלת".
רז: "בטיול הראשון שלי הסתובבתי פה הרבה ואחרי בערך שלושה שבועות הבנתי שאני צריך לקחת מרחק מכל מה שקורה. הייתי בפושקר תקופה מאד ארוכה ב-2004 ופשוט אמרתי שאני צריך סטופ. הייתי ברישיקש עם מלא אנשים ופתאום מצאתי את עצמי יושב באיזו מסעדה במעגל עם 20 איש, וידידיה שלי אמרה לי ‘בוא נלך מפה’. פתאום הבנתי שזה לא מה שאני מחפש ולא לזה באתי, לשבת במסעדה עם מלא אנשים… כשהגעתי לפושקר התחלתי להתחבר עם המקומיים, הגעתי לגסט האוס שהיה בו חדר מבודד על הגג. ואז מקומיים שהכרתי עלו לחדרי, דיברנו, עשינו מדורות בערב וככה התחלתי לתפוס גם את השפה. זה הרבה יותר מעניין לי להיות במחיצתם מאשר עם התיירים.
ככה הסתובבתי וגם קראתי וחוויתי הרבה מהמנטליות המקומית. קצת לפני שחזרתי ראיתי ספר שמאוד משך אותי, קוראים לו "בְּהַגַוַד-גִיתָא". הוא נחשב לתמצית ומהות כל הספרות ההודית העתיקה. הוא ספר שנוגע בכל תחומי החיים ומתעסק בפילוסופיה. כל גדולי הפילוסופים ואנשי הרוח בעולם – מערביים ומזרחיים מאלברט איינשטיין, בן גוריון עד אפלטון ושופנהאור, כולם למדו אותו. הוא נחשב לפנינת החכמה ההודית. גנדי לדוגמה, היה הולך איתו קבוע לכל מקום. כשחקרתי את התרבות עוד, הסתבר לי שכיוון שהספרות הודית היא כה ענפה וגדולה, העורך של הספרות ההודית עצמה, העלה את הספר הזה על הכתב במיוחד בשביל שכל אחד יוכל לקרוא אותו, ולא רק מי שיקדיש את כל חייו וזמנו ללימודים."
אליאן במטבח ביתם שבקאסול.
אז אפשר להגיד שנפתחת לתרבות ההודית הזאת ברגע שיצאת מהמעגל?
רז: "נכון, פיזית כן. חזרתי מהודו והייתי 9-10 חודשים בארץ ואז החלטתי לבוא להודו לתקופה ארוכה יותר. בטיול השני באתי קודם כל לקאסול, פה הייתי 4 חודשים וגרתי בבית של משפחה בצד השני של קאסול במקום מבודד. דבר ראשון שעשיתי, היה לקחת את אותו עותק של הספר, שאותו דחיתי בסוף הטיול הקודם. ישבתי פה קרוב לשנה וחצי עם הספר ("בְּהַגַוַד-גִיתָא") ועם התנ"ך העברי וחקרתי את שניהם לעומק. חקרתי שעות על גבי שעות, פשוט ישבתי והתעמקתי בהם. ומן הסתם כשמשהו מדבר אליך ואתה מתעסק איתו, אתה גם מדבר עליו עם הסובבים אותך. ככה במרפסת פה הכרתי את אליאן".
כשרז התחיל לספר לך על הנושאים האלו חשבת "אוי עוד מישהו מהרוחניקים שמתמסר להודים"?
אליאן: "האמת היא שזה היה קצת אחרת, אני נסעתי לטיול ממש רגיל עם כל מה שזה אומר. כל מה שישראלים באו לעשות בקאסול זה גם מה שאני באתי לעשות וממש לא עניין אותי רוחניות או תרבות אפילו. ואז כשהוא התחיל לספר לי על זה, כנראה שמשהו התחיל לעניין אותי בכל זאת. אני לא יודעת להסביר מה כן משך אותי, כנראה שהיה פה משהו אחר. לא רק רז, אלא מה שהוא הביא איתו היה מאוד אחר. תקופה ארוכה לא היו בינינו יחסים זוגיים, פשוט היינו נפגשים למטרת שיחה. ואז התחלתי לקרוא ספר שנקרא "סיפורי קְרישְׁנַה", שהוא גם חלק מהספרות ההודית העתיקה. הספר מאד ריתק אותי, הסיפורים והרעיונות והכל היה נראה לי הגיוני ונכון. כשחזרתי לארץ נורא קיוויתי שאני אוכל להמשיך להישאר במוד הזה ולא להישאב".
אז אתם בעצם חוזרים להודו כי זה המקום המתאים לזה?
רז: "בואי נגיד שבהודו אנשים הרבה יותר פתוחים לשמוע דברים כשבמערב לרוב אין זמן. כשתייר מגיע להודו פעם ראשונה, שנייה, שלישית או עשירית אף אחד לא מכיר אותו ויש לו שתי אופציות. או לשים מסכה חדשה ולהיות מישהו אחר, או להיות מי שהוא באמת. הוא יכול לבחור, בעוד שבתוך החברה שבה אתה חי אין לך את האופציה הזאת. לעיתים אנו חיים כפי שאנשים מצפים מאיתנו לחיות. עבור ההורים אנחנו מספקים תדמית אחת, עבוד החברים אחרת, וכך עם חבר יש לך יחסים אחרים, ואתה צריך לשים כובע אחר. אתה כל הזמן ב’משחק’ כזה. וכשאתה מגיע למקום שלא מכירים אותך, יש לך את הבחירה – או לשים מסכה חדשה או להיות מי שאתה."
קם מהמעגל ויצא להכיר תרבות.
רז ואליאן מזמינים אליהם תרמילאים מכל הגילאים לבוא למפגש היכרות עם התרבות, הספרות ורעיונות שונים מעולם היוגה. לא מדובר בהרצאה אלא בשיחה. אם אתם בקאסול עכשיו, שימו לב לשלטים התלויים במרכזים שונים בקאסול- אלו הן ההזמנות שלהם.
תוכניות לעתיד?
רז: "בין סוף נובמבר לאמצע ינואר יוצא ספר שכתבתי, ‘בעקבות הדרך’. הספר מתעסק בבחור חרדי שחוזר בשאלה ולא מוצא את עצמו באווירה החילונית בישראל. הוא מגיע להודו לסוג של חיפוש. הטיול שהוא עובר זה בערך הטיול שאני עברתי בפעם הראשונה, רק שהוא מגיע אליו ממקום שונה. אני מגיע מקיבוץ והוא גדל בישיבה בירושלים… זה רומן שמציג בתוכו הן את מסעו הפיזי של הגיבור והן את מסעו הרוחני. הספר מציג ומעמיק גם בפילוסופיה היהודית וגם בפילוסופיה ההודית. בנוסף, פתחנו הוצאת ספרים. שני שותפים ואני פתחנו את הוצאת "ספר ראשון" שמטרתה קידום סופרים צעירים. ‘הוצאת ספר ראשון’, תעשו לנו לייק בפייסבוק".
איזה טיפ אתם יכולים לתת לתרמילאים של קאסול?
רז: "חמש דקות ביום לך לנהר להיות עם עצמך. חמש דקות לבד. מול איזה הר יפה, בנהר, אפילו בחדר. שב לבד. תחשוב מה אתה רוצה מהטיול הזה. מה אתה רוצה לעשות."
אליאן: "ואני הייתי ממליצה לגור בפמילי האוס (Family House). מי שבאמת רוצה להכיר יותר מקרוב את הדברים ולא רק לרפרף מבחוץ, פשוט לבוא לפמילי האוס, לחיות בצורה אותנטית ולשאול את השאלות."
רז: "תחשבי כמה אנשים מגיעים לקאסול בתקופת המונסונים, והם אפילו לא יודעים שיש פסגות מאחוריי העננים האלו. פסגות מאוד יפות."
איזה דברים אתם חושבים שהתרמילאי הישראלי צריך להיות מודע אליהם?
רז: "ראשית, להיות מודע לזה שההודי הוא בנאדם. ושנית, שהוא חי אחרי שהתייר הולך. פעם ישבתי בשיחה עם בחורה ישראלית בבית של משפחה מקומית. אותה בחורה אמרה לי ‘מה, היית פה בחורף? בחורף המקום סגור’. אמרתי לה, ‘אנחנו בבית של משפחה. מה קורה עם הילד הזה? עושים עליו פאוס ובאביב הוא חוזר? הוא גם חלק מהתפאורה הזאת? הוא ילד, יש לו בית ספר, יש לו חברים, משפחה. לפעמים הוא חולה, לפעמים הוא בריא. הוא חי’.
חשוב לזכור שההודי הוא מישהו, הוא לא משהו, הוא לא חפץ. וגם הוא חי והוא נשאר פה אחריך. אתה ממשיך. למטיילים יש את הביטוי הזה: ‘נעשה את הצפון ואז נעשה את הדרום’. סתם דוגמה. מה זה נעשה? אתה סולל כבישים? אתה נוטע עצים? אתה מטייל בהודו. זה כבר לבוא בגישה שונה. המקום הזה היה פה לפנינו, ויהיה אחרינו. צריך לחשוב על זה כשמטיילים, ומפה יש לזה השלכה על כל פעולה ופעולה שלנו. אם אנחנו נסתכל על ההודי כמישהו ולא על משהו – גם הוא לא יראה אותנו כארנק מהלך, אלא כמישהו. גם בשביל שהטיול פה יהיה יותר מהנה, גם בשביל החוויה האישית, ובשביל היחסים עצמם שנוצרים בין אנשים שנפגשים ונפרדים עם הזמן."
בארץ אתם ממשיכים לעסוק בתרבות ההודית.
אליאן: "בארץ, חוץ מלחיות חיים נורמטיביים, אנחנו עושים עם עוד כמה חבר’ה אירוע שנקרא "יריד הודו". זה יריד נודד בכל הארץ. כל סופ"ש אנחנו במקום אחר בארץ. היריד מביא את הודו למקום שבו הוא נמצא. ישנה תפאורה שנותנת אווירה, יש אוכל הודי מעולה ויש את "לילא" שזו חברה שמביאה בגדים ותכשיטים הודים בסגנון מערבי. דברים מאד איכותיים בסגנון אתני. "לילא" מביאה בגדים יפים, תכשיטים, בדים, קטורות, תמונות ומוצרי אווירה. החל מהסגנון ההודי הקלאסי-מסורתי ועד לבגדים שיש להם טאצ’ הודי, אבל הם בסגנון מערבי. זו ממש חגיגה הודית. בנוסף יש פינה לציור מנדלות לילדים, שעת סיפור לילדים, ויש ירידים שיש בהם הופעה של ריקוד הודי, ועוד…. ואפשר לפגוש אותנו שם".
ליצירת קשר עם אליאן ורז – https://www.facebook.com/raz.hendler?fref=ts
קבוצת הפייסבוק של יריד הודו: https://www.facebook.com/lilaindi
כתיבה וצילום: טל גטרייטמן