רגע לפני שמתן יפרח היה אמור לטוס להודו ולפגוש את לישי, אחיו הקטן, הייתה רעידה אדמה בנפאל ואחיו נעדר מספיק זמן בכדי לדאוג. כל התחושות, התובנות, ההתרגשויות – וגם מה עלה בגורלו של לישי - לפניכם
כתיבה: מתן יפרח | עריכה: סיגל קריב
התחלה, זה הכל שם. הצעד הראשון הזה בכדי לעשות מעשה, להניע את עצמך אל המקום הנכון. משיכת המכחול הראשונה הזו על הקנבס.
אז אחרי שקניתי כרטיס טיסה להודו ועשיתי את הצעד הראשון, חשבתי שיש לי את השליטה או לפחות את הידיעה על מה יביא היום של אחרי – וככה תכננתי מה אעשה בהודו וכל שנותר לי הוא לחכות ליום הטיסה.
הכל היה אמור להתנהל לפי התוכנית, אני מגיע לדלהי ונפגש עם אחי הקטן – לישי, משם אנחנו מטיילים יחד.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. שבוע לפני הטיסה שלי, הייתה רעידת אדמה חזקה בנאפל, ואחי, אהובי היקר, היה בין אלה שנתקעו באחד הכפרים ההרריים בלי יכולת ליצור קשר. ביום הראשון של רעידת האדמה, עוד הייתה אופטימיות זהירה שממש אוטוטו הוא מתקשר ואומר שהכל בסדר, אבל ביום השני שלאחר הרעידה כבר הבנו בגודל הצרה ושכל אמצעי התקשורת בנאפל נפלו. התחלנו בחיפושים ושלחנו הודעות טקסט לכל מי שאנחנו מכירים, הרבה שמות דומים הגיעו אלינו דרך כל אמצעי תקשורת אפשרי, בסלולרי, בטלפון בבית, בוואצאפ, בפייסבוק אבל באף אחד מהם לא היה את השם של לישי. בלי לשים לב הבית שלנו נהפך לחמ"ל מבצעי שבו אנחנו נאחזים בכל פיסת מידע שיש על המטיילים הישראלים שתקועים בהרים. בין לבין, אנחנו שומעים שיש רעידות משנה וששום דבר לא יציב או בטוח. פתאום על אותו קנבס לבן שאתה ציירת את הקו הראשון, באו החיים עצמם ומשכו במכחול בעצמם, והצבע כהה ושחור.
יום אחר יום חלפו להם ולישי עדיין לא נמצא. הדאגה התחלפה בפחד והתנועה של אנשים בבית שלנו רק גדלה כשהסביבה הקרובה והרחוקה שלנו התחילו לשמוע שלישי עוד שם. שהוא עדיין לא נמצא.
אחי הגדול הופיע בחדשות הערב ופירסם את תמונתו ואת שמו של לישי. החשש שמא הוא לא בטוב התגבר מיום ליום. מבין 120 ישראלים שהיו מוגדרים נעדרים או מנותקי קשר לישי נותר בעשרה האחרונים.
ביום הטיסה שלי שהייתה כבר מיועדת לביטול, אחרי הרבה שמועות והחלפת מידע כוזב, סוף סוף לישי נמצא. מסוק מחברת הביטוח הטיס אותו ואת חבריו למקום מבטחים והוא יצר איתנו קשר. כולנו לקחנו נשימה עמוקה ואנחת רווחה גדולה יצאה מתוכנו.
המפגש שלי איתו התקיים רק שבועיים אחרי שאני נחתתי בהודו, כי השגרירות הנפאלית פשוט לא תיפקדה והוא היה חייב לעבור דרך תאילנד לחידוש הויזה.
בכפר קטן בשם טוש, איכשהו הצלחנו לחפש אחד את השני במשך שעתיים שלמות, אבל כשהמבטים שלנו הצטלבו המפגש היה מרגש ובמקום. חיבוק ארוך, כזה שלא מצריך מילים.
מפגש מרגש. מתן ולישי אחיו.
מתוך החודש הרצוף שטיילנו יחד, לפני שלישי נסע למונגוליה ומשם הביתה, עברנו מקטעים של רגשות מעורבים בין כל מה שהוא חווה לבין כל מה שאני חוויתי שם, עד הרגע שהוא הגיע. הודו הידקה את הקשר החזק גם ככה בינינו. ספר הזכרונות שלנו יחד התמלא בעוד חוויות פרטיות טובות שיזכרו לכל החיים.
הודו חיזקה את הקשר
אני מרגיש שהודו זה המקום המושלם לצאת ממשבר גדול, ישנם אנשים רבים שחושבים שהסיבה אליה אנשים טסים להודו היא בגלל הרצון הגדול לברוח ממשהו מסוים, אך אני מאמין בלב שלם שההפך הוא הנכון, אנשים לא טסים להודו בכדי לברוח, אנשים נמשכים להודו כי היא הבסיס המושלם לחיבור מחודש שלך עם עצמך. אתה ער, אתה נוכח ואתה יוצר משמעות חדשה למושגים ישנים. על אותו קנבס ישנם עכשיו צבעים בהירים יותר, אמונה וזמן הם המפתח אל המכחולים.
הכתבה הזו מוקדשת לאור אסרף ז"ל ההרוג הישראלי היחידי מרעידת האדמה בנאפל.