שיט שישראלים אומרים

אז קודם כל ולפני הכול… הודו נורא גדולה. איך הכרתם?

מיכל: "שלום! ההיכרות הראשונה שלנו הייתה בדראמסלה. בהודו יוצא לך להכיר אנשים באופן שיגרתי, אבל עם ברק מההתחלה היה את החיבור. הייתה לי תחושה שבמהלך הטיול עוד ייצא לנו להיפגש".

ברק: "אחרי שנפרדנו לשלום בדראמסלה, נפגשנו לגמרי במקרה גם בקאסול וגם במנאלי. שם איחדנו כוחות. גם בגלל הקוסמיות שבמפגשים המקריים האלה, שיכולים לקרות רק בהודו, וגם בגלל מיכל. היא פשוט בן אדם מעניין".

ואיך בעצם הגיע הרעיון הזה לצלם קליפ בהודו?

ברק: "הכול התחיל כשהבנו שאנחנו צוות טוב ביחד ושאנחנו אוהבים להינות ובגדול".

מיכל: "יום אחד הסתובבנו בשוק הגדול בניו-מנאלי, והחלטנו לעשות משהו אדיר ביחד… שמנו את 'השיר הזה' של האחיות פיק, נתנו לחברה לצלם אותנו ועשינו קליפ ליפסינג לשיר. פשוט התחלנו להשתולל בשוק ולשגע את ההודים שלא הבינו מי אלה הישראלים ששרים להם בשוק".

ההודים זרמו איתכם?

מיכל: "זרמו? לא נראה לי שהם הבינו מה אנחנו עושים, אבל הם בהחלט העלו חיוך ופתחו עיניים".

 

מיכל וברק עפים על הטיול שלהם

 

ואז פשוט החלטתם לעשות את הקליפ "שיט שישראלים אומרים בהודו".

ברק: "אחרי שהראינו את הקליפ מהשוק לחברים הבנו שיש פה משהו שיכול להצליח! ואז מיכל החליטה בשבילי. 'במקום להמשיך לצפון כמתוכנן אתה בא איתי לפושקר. מצלמים סרט!', וזה מה שעשיתי. הבנתי שיכול לצאת פה משהו ממש טוב. ישבנו אחד ליד השנייה במרפסת במנאלי והקדשנו כמה דקות רעיונות לסרט ופתאום קיבלתי מעין הארה".

מיכל: "הוא פתאום הסתכל עליי ואמר לי: 'יואו! יש לי רעיון אדיר! אני יודע מה אנחנו הולכים לצלם! שיט שישראלים אומרים בהודו!'. ידעתי שאפשר לסמוך עליו!".

מאותו רגע בו החלטתם שזה מה שאתם רוצים לעשות, פשוט פתחתם מצלמה בכל מקום שהייתם בו או שממש כתבתם סצינות?

מיכל: "גם וגם. בנסיעה לפושקר, לשטח הצילום, כתבנו סיטואציות מצחיקות שיכולות לקרות רק לישראלים בהודו. את הסצנות עצמן אלתרנו בשטח. המצלמה תמיד הייתה ביד על מצב וידאו. אם זה כשהסתובבנו בשוק, חיכינו עד שהאוכל שהזמנו יגיע, או אפילו כשרבצנו בפינת רביצה בגסטהאוס".

משתתפים איתכם עוד ישראלים בסרטון. אנשים הסכימו להצטרף ישר או שאווירת השאנטי הקשתה עליהם?

ברק: "בסופו של דבר אנחנו בהודו ואווירת השאנטי מככבת. היו רגעים שהיה קשה להקים אנשים. כל אחד שוכב בזולה שלו ולכי תנסי להקים מישהו מעמדת הסטלן בהודו… אבל באמת ברגע שהסברנו להם טוב מה אנחנו עושים ושיש כאן פוטנציאל, כולם נרתמו ואפילו ביקשו להשתתף".

 

"יואו יש לי רעיון אדיר!" ברק באמצע חילוץ עם אופנוע מפונצ'ר

 

אתם מתארים רעיון מאוד ספונטני. אתם חושבים שהספונטניות השפיעה על הסרט?

מיכל: "ספונטניות היא מעין הקשבה פנימה, רצון פנימי לפעול באופן לא צפוי. ברור לי לחלוטין שהספונטניות השפיעה על הסרט, וגרמה לכל התהליך להיות חוויתי ומהנה. הרבה קטעים בסרט צולמו בספונטניות. ברק היה שולף את מצלמת המטיילים שלו בכל רגע נתון ומצלם וכמובן שיש צילומים שעצם היופי שלהם נובע מהזרימה של אותו הרגע!".

ברק: "יש המון קטעים בקליפ שהם אמיתיים לחלוטין! יש קטע בקליפ שאנחנו תקועים באמצע הדרך בגלל פנצ'ר באופנוע. זה באמת קרה. באותו יום חיכינו שעתיים להודי נחמד שיעצור וייקח אותנו למוסך. פשוט במקום להתבאס פתחנו מצלמה ויצא קטע גדול וחד פעמי".

חזרתם לארץ ומה אז? הרי צילמתם עשרות קטעים, היה לכם הרבה לסנן או שכמעט כל הקטעים עלו?

ברק: "חשבתי בהתחלה לעשות סרטון של 3-4 דקות, כמו כל הסרטונים בסגנון הזה. הגעתי לארץ בספטמבר והייתי בהלם מכמות החומר שצילמנו.יש לי עוד שעתיים של חומר גלם איכותי! מלא סרטונים שלא נכנסו! באותו רגע הבנתי שהסרטון הזה יהיה שונה. יש לי יותר מדי קטעים טובים שהערך שלהם יקר מדי כדי לזרוק אותם".

נכון, הסרטון הוא 7 וחצי דקות.

 מיכל: "אני חושבת שהסרטון מיוחד. הוא לא סרטון שצולם בארץ. הוא צולם בהודו, בארץ המיוחדת הזו. בטיול הגדול של הישראלים. אלו שבע דקות שהן הכרחיות ומבינים גם תוך כדי הצפייה שהן סוג של מסע בהודו!".

הסרטון עלה ליו טיוב ומה השלב הבא?

מיכל: "השלב הבא זה לשווק את הסרטון כמה שיותר. לשתף בפייסבוק ובכל מקום כדי שכמה שיותר אנשים יראו. אם זה אנשים שהיו בהודו ויוכלו להיזכר ואם זה להראות לאנשים שלא היו, שהודו לא נוראית בכלל כמו שהם חושבים".

 

שיט שיראלים אומרים, בקרוב הסיקוול

 

תיארתם לעצמכם שהסרטון יקבל כל כך הרבה צפיות עם העלייה שלו לאתר?

ברק: "הצפיות הן הפתעה נעימה. עבדנו על זה כל כך הרבה זמן והייתי בטוח שייקח לזה זמן להכנס לתודעה של יוטיוב. מנגד, ידעתי שהקונספט ממש מצליח ומדבר לאנשים ודווקא בגלל זה בחרתי בקונספט הזה. בגלל זה האמנתי כל כך בסרטון מהרעיון ועד ההעלאה.  רציתי להגיד גם תודה לאתר hodu.co.il שעזר לנו לקדם את הקליפ".

בעקבות ההצלחה של הסרטון הזה, יש כבר תכניות להמשך?

ברק: "יש דיבור מעניין על להתאחד שוב לסרטון נוסף".

ספויילר?

מיכל: "שמור במערכת".

לסיכום, למי שיושב עכשיו בבית מול המחשב או הסמארטפון וחושב לעצמו "גם אני יכול"… יש לכם משהו להגיד?

מיכל: "אני חושבת שהסרטון מלמד כמה פשוט ליצור כשיש לך את הרצון, המוטיבציה והכשרון. לדעתי כל אחד שיש לו את זה צריך לקום ולפעול. היכולות שלנו גבוהות- פשוט צריך לדעת איך לנצל אותן. אסור לנו לוותר לקול הפנימי שאומר לפעמים להרים ידיים".

ברק:"כל הקטעים צולמו במצלמה שלי – מצלמה שליוותה אותי כל הטיול והיא לא מקצועית, העריכה נעשתה בmoviemker– תוכנת עריכה הכי בסיסית שיש. רוב הקטעים ספונטניים ומקריים. הקליפ היה חלק בלתי נפרד מהטיול שעשינו והיה לנו כיף גדול לעשות אותו!".

הצורך הזה לתעד את הרגעים שאנחנו מפחדים לשכוח כל הזמן בטיול, הפך לצילום הקליפ הזה – שיט שישראלים אומרים בהודו. רוצו לראות! בעצם, לא צריך לרוץ, הבאנו אותו אליכם:

 

 

כתיבה: ניצן יצחק